ש"צ המסיים התפילה: "..יעשה שלום עלינו...בקרוב אמן ואמן", האם ראוי שהציבור יענו "אמן" לאחר פיסקה זו?

נקודות מרכזיות ועובדות חשובות:

• מנהג הספרדים וסידור שמי א שרעב: בקלטת מצוין כי אצל הספרדים ובסידור "שמי א שרעב" ישנה ציון לענות "אמן" לאחר הפסקה "וינחמנו בציון... אמן ואמן".
• מנהג יהודי תימן ו"כנסת הגדולה": לעומת זאת, בכל הסידורים של יהודי תימן, כולל "כנסת הגדולה" של מוריסוס ביירי, לא מצוין שיש לענות "אמן" אחרי פסקה זו. למרות שבמהלך הקדיש מצוינים בבירור המקומות בהם הציבור עונה "אמן", לאחר פסקה זו אין ציון כזה.
• ניתוח נוסחי קדיש קדומים:בתפילת העמידה, לאחר "עושה שלום במרומיו", מופיע "אלוהי נצור" ואז "עושה שלום במרומיו". רבינו (כנראה רב סעדיה גאון) מציין שמסיימים בתחנונים, אך לא מפרט את הנוסח.
• בקדיש בתרא (קדיש יתום) ובקדיש רבנן, כפי שכתב רבינו, הנוסח מסתיים ב"עושה שלום במרומיו וברחמיו יעשה שלום על כל ישראל נקודה". אין המשך של "וינחמנו בציון... אמן ואמן".
• באופן דומה, בתכלאל (סידור תפילה) משתו שבזי, בקדיש בתרא ובקדיש רבנן, לא נאמר "וינחמנו בציון", אלא רק "עושה שלום במרומיו וברחמיו ועשה שלום על כל ישראל".
• בדברי הראשונים, כמו גם אצל הרמב"ם בסדר התפילה שלו (מלבד אחרי הקדישים), אין את הנוסח של התחנונים לאחר "שים שלום".
• בתכלאל המולים הנוסח מופיע בדיוק כמו אצל הרמב"ם (אחרי הקדישים).
• מסקנה לגבי התוספת: מכאן עולה שהתוספת "וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלים בחיינו וימינו בקרוב אמן ואמן" לאחר "עושה שלום במרומיו... על כל ישראל" היא תוספת מאוחרת.
• תגובת יהודי תימן לתוספת: גם כאשר התוספת חדרה למנהגים, יהודי תימן לא התייחסו אליה כחלק מגוף הקדיש המחייב עניית "אמן" מהציבור. בתכלאל הקדמונים מצוין במפורט לאחר כל פסקה מתי עונים "אמן", אך לאחר התוספת הזו אין ציון כזה.
• תכלאל עץ חיים ו"כנסת הגדולה" המאוחרים: אפילו בתכלאל "עץ חיים" וב"כנסת הגדולה", אשר כוללים את התוספת "וינחמנו בציון...", לא מצוין "אמן" לאחר מכן. מכך משמע שהבינו שהתוספת נאמרת על ידי השליח ציבור לעצמו ואינה חלק מהקדיש שהציבור אמור לענות אחריו "אמן".
• אחידות מנהג תימן: קיים אם כן מנהג אחיד בקרב יהודי תימן, מלבד מנהג האשכנזים ("אשרב"), שלא לענות "אמן" לאחר הפסקה "וינחמנו בציון...".
• המלצה לשליחי ציבור: לכן, אין כל בעיה בכך שהשליח ציבור אומר את התוספת הזו כמעט בלחש, ואין מקור חיוב שהציבור יענה "אמן" לאחר התוספת.
• מנהג חדש: ישנם כאלה שהחלו לנהוג שכאשר השליח ציבור מגיע ל"עושה שלום במרומיו", הם עצמם מצטרפים אליו באמירת כל הפסקה עד "אמן אמן". במקרה כזה, ברור שאין מקום לענות "אמן" נוסף.

ציטוטים מרכזיים:

• "ובכן, באמת אצל הספרדים יש גם אחרי פסקה זו ציון של אמן, כלומר ציון לענות אמן אחר הפסקה הזו. וכן בסידור של שמי א שרעב גם כן."
• "לעומת זאת, בכל הסידורים של יהודי תימן לרבות כנסת הגדולה של מוריסוס ביירי לא מצוין שצריך לענות אמן אחר פסקה זו למרות שיש ציון של כל המקומות שבהם עונים אמן במהלך הקדיש ואילו אחרי זה אחרי הפסקה הזו לא מצוין אמן של עניה."
• "בקדיש בטרא רבנו כן כתב עושה שלום במרומיו הברחמיו יעשה שלום על כל ישראל נקודה. לא סיים ואמר וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלים בחיינו ובימינו בקרוב אמן ואמן."
• "יוצא איפה שיותר מאוחר התוספת הזו לעושה שלום במרומיו אחרב על כל ישראל תוספת וינחמנו בציון ויבנה ברחיו את ירושלים בחיינו וימינו בקרוב אמן ואמן."
• "משמע שיש אחידות חוץ מהאשרב יש אחידות תימן שאחרי הפסקה הזו לא עונים אמן."

מסקנה סופית:

המנהג של יהודי תימן שלא לענות "אמן" לאחר הפסקה "וינחמנו בציון..." בקדיש מבוסס על נוסחאות קדומות של הקדיש ועל ההבנה שהתוספת הזו, אף שהתקבלה בקרב חלק מהקהילות, אינה חלק אינטגרלי מהקדיש המחייב עניית "אמן" מהציבור. אין הצדקה הלכתית לחייב את הציבור לענות "אמן" לאחר פסקה זו, ובפרט כאשר השליח ציבור אומר אותה בשקט. המנהג החדש של חלק מהציבור להצטרף לשליח ציבור באמירת פסקה זו מחזק עוד יותר את העובדה שאין מקום לעניית "אמן" נוספת