היש נסיבות להתיר שחייה בשבת?

תזכיר תמציתי בנושא שחייה בשבת על פי המקורות

מסמך זה מסכם את הנושא של שחייה בשבת כפי שעולה מתוך הטקסט המצורף, תוך התמקדות בדעות השונות, הנימוקים לאיסור ולהיתר, והמסקנות המעשיות.

נושא מרכזי: האפשרות לשחות בשבת וההשלכות ההלכתיות הנובעות מכך.

דעות עקרוניות:

• עקרונית - קיימת אפשרות להתיר: בתחילת הטקסט מצוין כי "מבחינה עקרונית והלייב דרבנו אולי אפילו גם ברמה המעשית קיימות אפשרויות" לשחייה מותרת בשבת.
• בפועל - רוב האחרונים מחמירים: למרות זאת, "מבחינה מעשית הליבה בשאר האחרונים כמעט שאין אפשרות להורות יתר ונהגו להורות חומרה בדבר מהרבה הרבה סיבות."

נימוקים לאיסור (גזירות חכמים):

• גזירה שמה יתקן חבית של שייתין (מצופים): זהו הנימוק המרכזי לאיסור שחייה על פני המים בשבת. רבנו (הרמב"ם) מזכיר גזירה זו בהקשר לאיסור שיט על פני המים: "אין שתין על פני המים גזרה שמה יתקן חבית של שייתים."
• פרשנות הגזירה: המקור מציע פרשנות מחודשת לגזירה זו, לפיה הכוונה אינה בהכרח לעשיית חבית ממש, אלא להתקנת אמצעי ציפה ("מצופים") או הידוק קשרים ודברים דומים. הוא משווה זאת לגזרות אחרות כמו איסור לספק, לרקד או לתפוח בשבת, שאינן מתייחסות לעשיית הכלי עצמו אלא להידוק מיתריו וכדומה. "לא שמה יעשה חליל ביום שבת, אלא מה שמה יהדק את החליל. וכן כל כ יוצא בזה."
• חשש העברת מים מרשות לרשות: שחייה בים או בנהר אסורה גם בגלל החשש שאדם יצא מהמים כשמים עליו ויעביר אותם מרשות אחת (המים) לרשות שנייה (רשות הרבים או כרמלית). "כי הרי הוא עלול לצאת כשיש מים עליו ואז הוא עלול להוציא את המים מרשות אחת שהיא המים לרשות שנייה דהיינו לרשות הרבים מקרמלית לרשות הרבים אף על פי זה איסור דרבנן."

היתרים אפשריים (בתנאים מסוימים):

• בריכה בחצר עם שפה מוקפת: רבנו מתיר שחייה בבריכה בחצר בתנאי ש"יש לה שפה מוקפת, שלא יעקר ממנה המים, כדי שיהיה הקר והפרש בינה ובין הים." הסיבה לכך היא שבבריכה כזו אין חשש של העברת מים מרשות לרשות (הכל רשות היחיד), וגם מבחינת המראה, היא שונה מים או נהר ולכן לא נכללת בגזירה. "בריכה שבחצר מותר לשוט בה שאינו בא לעשות בה חבית של שייתים. הוא שיהיה לה שפה מוקפת, שלא יעקר ממנה המים, כדי שיהיה הקר והפרש בינה ובין הים."
• אמבטיות ניידות בחצר: על בסיס דברי רבנו, יש מקום להתיר שחייה באמבטיות ניידות גדולות עם שפה מוגבהת הנמצאות בחצר, מכיוון שהן דומות לכלי ומוגדרות כשונות מים או נהר. "היום יש הרי א החסרות השונים אמבטיות מניילונים הם שפות מסביב ו הם מוגבהות הם מתקפלות ניתן להעביר אותם מקום מקום וממלאים אותם מים והם גדולות הם לא אמבטיה בגודל של האמבטיות שנמצאות אצלנו במקרחות אלא גדולות אמבטיות משפחתיות ואם כן כיוון שהם בחצר האמבטיות האלה וכיוון שהם כמו כלי אז הם שונות מאשר נהר, מאשר א מאשר ים ולכן הם לא בכלל הגזירה."

דעת מרן (השו"ע) והוראת האחרונים:

• מרן (שו"ע) דומה לרבנו: מרן השולחן ערוך (רבי יוסף קארו) בסימן שלט, סעיף ב', מביא דעה דומה לרבנו ומציין שאם יש לברכה שפה סביב, מותר לשחות בה. "אין שתים על פני המים אפילו בברכה שבח צר מפני שכשהמים נקרים יוצאים חוץ בריכה דם לנהר ואם יש לה שפה סביב מותר."
• הוראת האחרונים - החמרה: למרות הדעות המקלות לכאורה של רבנו ומרן, "מורי ההוראה בימינו" מחמירים ואוסרים שחייה גם בבריכה בשבת, ואף רחיצה בים או בבריכה שלא לשם שחייה. "אם זה שמירת שבת כהלכתה אז הוא כותב אסור לשחות גם בשבת וגם ביום טוב כלומר כללי טוטלינוגים גם לא להתרחץ בים לא רק סחות או בבריכה ואף בלי לשחות."
• דעת הרב יצחק יוסף (ילקוט יוסף): הרב יצחק יוסף מביא את הנימוקים לאיסור שחייה בבריכה בחצר, כולל החשש שהמים "נעקרים ויוצאים חוץ ברכה דם לנהר." למרות זאת, הוא מציין שאם יש לברכה שפה סביב, "מותר."
• דיון בהערה ארוכה בילקוט יוסף: בהערה מפורטת מובאים נימוקים נוספים לאיסור רחיצה בבריכה בשבת, ביניהם:
• חשש התעמלות.
• גזירת חז"ל שלא לשוט במים.
• חשש שחיטה או תלישת שערות.
• חשש סחיטת בגד ים.
• חשש איסור מלבן (כיבוס) בבגד ים.
• חשש הוצאת טיפות מים מרשות לרשות.

תגובת הכותב לנימוקי האיסור:

הכותב מביע הסתייגות מחלק מהנימוקים המחמירים, בפרט כאשר מדובר בבריכה בחצר עם שפה:

• התעמלות: שחייה מועטת להנאה אינה נחשבת להתעמלות האסורה בשבת. "לא זה לא מיגע את גופו זה שחייה של תענוג ולא שחייה של ליגוע הגוף."
• גזירת חז"ל: הגזירה אינה תקפה בבריכה עם שפה בחצר. "תשובה לא אם מדובר בברכה בחצר עם שפה אז אין בזה גזירה."
• שחיטת/תלישת שערות: אין חשש סביר לכך בעת רחיצה רגילה. הוא מביא כדוגמה את כניסת כהן גדול לטבילה ביום כיפור ורחיצת פנים בשבת. "הרי אין מקום לחשוש לעניין הזה של שחיטה בשיער הלאה אם יש לחשוש שמע שיבוא לידי תלישת השיער בעת שרוחץ במים או שערות ראשו זקנו למה לחשוש דבר כזה."
• סחיטת בגד ים: הוצאת בגד רטוב מהגוף מותרת, ואין לגזור גזירות במקום שלא גזרו. "לא אסרו חכמים עלינו כשאנו שווים בחורף ורטובים עד לשט עצמותינו מנגשם לא אסרו עלינו להוציא מעלינו את הבגדים הרטובים רק אסרו לטלוט אותם אבל הוציאו אות שם עלינו מותר ולא גזרו שם יסחק."
• מלבן (כיבוס): שריית בגד נקי במים נקיים אינה נחשבת כיבוס. "אם הבגד נקי ואם נניח המים מתונפים איזה שריית הבגד היא קיבוסו אבל גם אם הבגד נקי והמים נקיים אין שריעת הבגד זה כיבוסו אין מה לכבש הוא נקי משל מה הדבר דומה? אם יש לנו חלצה נקיה ונשרותה במים נקיים, אין כאן שום כיבוש. יש כאן הרצבה אבל אין כאן כיבוס."
• הוצאת טיפות מים: בבריכה בחצר סגורה, הכל רשות היחיד ולכן אין איסור הוצאה מרשות לרשות. "אמרנו מדובר בחצר סגורה שאז הכל רשות היחיד."

מסקנה מעשית (למרות הדיון המאפשר):

למרות הניתוח המעמיק וההסתייגויות מהנימוקים המחמירים, בסופו של דבר מציין הכותב כי "למעשה יש להורות שלא לרחות בבריכה בשבת ובפרט בבגד ים וכן השיב לי מרן וכולי." עם זאת, הוא משאיר פתח לאפשרות של כניסה ערום לבד לבריכה סגורה. "יוצא איפה אולי כמו שאומרים מותר לו להיכנס ערום לבד בלי שיראו אותו בבריכה סגורה זה כן אבל לדידנו כפי שארנו יש עדיין אופנים שאפשר בהחלט לסחות ביום שבת ح"

נקודות חשובות נוספות:

• ההבדל בין שחייה לרחיצה: ישנה הבחנה בין שחייה פעילה לרחיצה פסיבית במים צוננים, שלה עצמה אין איסור מצד חכמים. "ולמרות הכל האחרונים דענו בעניין הרחיצה בברכה בשבת מתשעה עניינים... והרי אני לא צריך לומר לכם שרחיצה במים צוננים מותר לא עשרו חכמים."
• היתר טבילה בשבת: חכמים התירו טבילה בשבת מכיוון שהיא נראית כהצטננות ולא כתיקון מטומאה. "אני לא צריך לומר לכם שהתירו חכמים לטבול לאדם ביום שבת למה כי הוא נראה כמקר כלומר הוא נראה כמי שנכנס כדי להצטנן ולא בשביל לתקן את עצמו מפני הטומאה."

סיכום:

הטקסט מציג דיון מורכב בנושא שחייה בשבת, המציג דעות שונות משורשי ההלכה (רבנו) ועד לפוסקי זמננו. למרות שבבסיס קיימת אפשרות להתיר שחייה בבריכה עם שפה בחצר, בפועל רוב האחרונים נוטים להחמיר ולאסור זאת, בעיקר בשל שורה של חששות וגזירות שונות. הכותב עצמו, למרות שהוא מציג נימוקים להקל, מסיים בהמלצה להימנע משחייה בבריכה בשבת, במיוחד עם בגד ים, אך משאיר פתח לדיון במקרים פרטיים.