האם ישנן אפשרויות של שחייה מותרת בשבת והתשובה מבחינה עקרונית והלייב דרבנו אולי אפילו גם ברמה המעשית קיימות אפשרויות אבל מבחינה מעשית הליבה בשאר האחרונים כמעט שאין אפשרות להורות יתר ונהגו להורות חומרה בדבר מהרבה הרבה סיבות. רבנו בפרק 23 מהלכות שבת הלכה חמישית בהלכה זו הוא מונה מספר גזרות שגזרו חכמים גזרה שמע יתקן כלי כך למשל אין מספקין לא מרכבים ולא מתפחין בשבת. גזירה שמה יתקן כלי שיר ולספק לאחר יד מותר. ואז ממשיך רבנו וכותב אין שתין על פני המים גזרה שמה יתקן חבית של שייתים. בריכה שבחצר מותר לשוט בה שאינו בא לעשות בה חבית של שייתים. הוא שיהיה לה שפה מוקפת, שלא יעקר ממנה המים, כדי שיהיה הקר והפרש בינה ובין הים. כלומר, ברמה העקרונית מותר לשחות ביום שבת, אבל חכמי ישראל עסרו גזירה שמה יתקן חבית של שייתין ו כבר מורי הסביר בטוב טעם ודעת בערה יג שאין הכוונה כמו שפרשו המפרשים שמה יעשה חבית של שייתין אלא הכוונה יתקין את המצופים החבית של שייתים כאן זה הכוונה מצופים יתקין להד קשרים לעשות דברים מסוימים כאלה כמו שגם ברשע של ההלכה שאין מספקין ולא מרקדים ולא מתפחים שבת זה רשמה תקנת לשיר לא שהוא יעשה את הכינור ביום שבת, אלא מה שמה יהדק את המתר של הכינור. לא שמה יעשה חליל ביום שבת, אלא מה שמה יהדק את החליל. וכן כל כ יוצא בזה. ואם כן פה בגלל גזירת חכמים אמרו אסור לשוט ביום שבת על פני המים גזרה שמה יתקן חבית של שייתין. אילו רבנו היה נעצר כאן היינו אומרים שכל שית בעולם, כל שחייה בעולם הייתה אסורה בגלל הגזירה וגזרה לא ניתנת לשיעורים והרי אסור בכל מקרה, אבל רבנו לא ככה עשה, אלא רבנו אמר בריכה שבחצר מותר לשוט בה שאינו בא לעשות בה חבית של שייטים והוא שיהיה לה שפה מוקפת שלא יעקר מ המים כדי שיהיה קרב הפרש בינה ובין הים. כדי להבין את החלק הזה של ההלכה, נסביר האם מותר לאדם לשחות בים או בנהר ביום שבת? תשובה לא. למה? כי הרי הוא עלול לצאת כשיש מים עליו ואז הוא עלול להוציא את המים מרשות אחת שהיא המים לרשות שנייה דהיינו לרשות הרבים מקרמלית לרשות הרבים אף על פי זה איסור דרבנן ואיסור דרבנן לא גוזם גזירה אבל בגלל העברת רשויות חכמי ישראל אסרו אז בנהר ובים אסור בבריכה תלוי היכן אם היא בריכה בחצר שאז אין לנו בעיה של הוצאת המים מרשות לרשות כי הכל רשות היחיד אז לכאורה היינו צריכים להתיר את השחייה וברכה בחצר בלי שום פקפוק אבל לא נאמר כך בהלכה נאמר ברכה שבחצר מותר לשוט בה שאינו בא לעשות בה חבית של שייטין והוא שיהיה לה שפה מוקפת, שלא יעקר ממנה המים כדי שיהיה היקר והפרש בינה ובין הים. דהיינו לא מספיק שהיא בחצר והיא רשות אחד, אלא שמבחינת מתקן השחייה שיהיה ניכר שהמתקן הזה שונה מאשר ים. ברכה רגילה שאין בה גדודיות, אין בה איזשהוא קיר מקיף, שפה מקיפה מסביב. אז זה דומה לים, זה דומה לנהר אפילו שהיא בחצר, לא חילקו חכמים בגזירה. כשגזרו גזרו ללא הבחנה בלי שיעור. אבל אם יש לה גדודיות מסביב, מה זה גדודיות? שפה מתרוממת מעל גבי הקרקע. אז אומר רש"י, היא דומה לכלי. שהרי יש לנו בתלמוד מסופר על רבי זרע שהעיד על רבי אבו דשת בעם בתה. כלומר הוא היה צוחה באמבטיה ביום שבת. אמבטיה היא נראית ככל. לא מוכרח להיות אמבטיה קטנה כי אחרת מה הוא יכול לשוט כבר באמבטיה קטנה. יכולה להיות אמבטיה גדולה. אבל למשל נתן דוגמה. היום יש הרי א החסרות השונים אמבטיות מניילונים הם שפות מסביב ו הם מוגבהות הם מתקפלות ניתן להעביר אותם מקום מקום וממלאים אותם מים והם גדולות הם לא אמבטיה בגודל של האמבטיות שנמצאות אצלנו במקרחות אלא גדולות אמבטיות משפחתיות ואם כן כיוון שהם בחצר האמבטיות האלה וכיוון שהם כמו כלי אז הם שונות מאשר נהר, מאשר א מאשר ים ולכן הם לא בכלל הגזירה כשגזרו חכמים א גזירה שמה יתקין חבית של שייתים הנמלא ברמה של ים ברמה של נהר ברמה של בריכה שהיא דומה לים ונהר שם עשרו חכמים את את השאיית השחיה אפילו בריכה בחצר אפילו ברכה בחצר שאין עברה מרשות רשות בגלל הגזירה שמה יתקין חבית של שייתים דהיינו מצופים שמ יתקין חבית של מצופים אבל ברגע שיש לנו בריכה שהיא מחוברת לקרקע לאו דווקא כמו אמבטיות הניידות האלה שעליהם דיברתי אלא הם מחוברות לקרקע אבל הם גדודיות מסביב הם שפה מסביב והיא ב חצר והתמלא שני התינים האלה אז מותר כי א' אין עברת מים מרשות לרשות ב' זה לא דומה לנהר בים שיגזרו גזירה שמה יתקין מצופים וזה לא בכלל הגזירה ומותר יוצא איפה שלפי רבנו יש אפשרות להתיר שחיה ביום שבת בנסיבות של בריכה בחצר שיש לה שפה מסביב ואין לומר שוודאי ודאי מותר באמבטיות ניידות כן ניידות כאלה שנמצאות בחצר שוודאי ודאי מותר זה זה לפי רבנו ובאמת כך היינו צריכים לומר גם לפי מרן שערי מרן כתב בסימן שלט בסעיף ב כתב את הדברים הבאים אין שתים על פני המים אפילו בברכה שבח צר מפני שכשהמים נקרים יוצאים חוץ בריכה דם לנהר ואם יש לה שפה סביב מותר וכיוון ואפילו נעקרו השפה מחזרת אותם למקומם הבלה ככל ולקע למגזר ב שמה יעשה חבית של שייתין לכאורה דומה לרבנו ואפשר היה בנציבות שבהן התרנו שחייה לפי רבנו להתיר לפי מרן אבל לא כן פסקו מורי ההוראה בימינו אם זה שמירת שבת כהלכתה אז הוא כותב אסור לשחות גם בשבת וגם ביום טוב כלומר כללי טוטלינוגים גם לא להתרחץ בים לא רק סחות או בבריכה ואף בלי לשחות והרב עודה יוסף בנו הרב יצחק יוסף בילקות יוסף בחלק ב סימן זן אמעמוד זן ואלך העריך ורחיב מאוד הוא אומר ברמה העקרונית אין שתין אין סוחין על פני המים בשבת שמה יעשה חבית של שיטין נשות על פני המים ובברכה עומדת ברשות הרבים אסור גם שום חשש שמה יתיז מים ברגליו חוץ לארבע עמות ובברכה שבחצר אסור לשות בה בשבת מפני שכאשר המים נעקרים ויוצאים חוץ ברכה דם לנהר ואם יש לבריכה שפה סביב מותר אבל מה הוא כותב הורה בהערה והיא הערה ארוכה מאוד מאוד שתכף נאיר כמה דברים כי לא נקרא אותה בגלל אורקה וכיוון שאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הבלה ככלית ולק למגזרבה שמה יעשה חבית של שייתין ובאופן כזה אין לאסור השחייה מטעם התעמלות בשבת עכשיו ששו שמה אולי יש מקום לאסור את השחייה מדין תעמלות וראינו שרבנו לא קרל את זה זה עם זה שני דברים שונים התעמלות זה מיגע את גופו עד שיזיע ואילו כאן זה שחייה של הנאה תלוי לא מדברים כעת על שחיות באולימפיאדות מדברים על שחייה מועטת ואף שאין אומר ואף שאין רק תראו מה אורקש להערה באף שאין סוחין בים או בנהר בשבת מכל מקום רחיצה בים או בנהר בלא שחיה מותרת שימו לב המסקנה ומי הוא ראוי ונכון לאמנה מרחצה בים בשבת אף כשאנו סוחה עכשיו ובערה ארוכה הזו שאמרנו אז הוא אומר בזו הלשון שיש לדון בכל העניין הזה של רחיצה בבריכה בשבת הוא כבר לא קורה לזה שחייה אלא עצם הרחיצה בשבת כן והרי אני לא צריך לומר לכם שרחיצה במים צוננים מותר לא עשרו חכמים אלא רחיצה בחמין גזרה משומח חצאות אני לא צריך לומר לכם שהתירו חכמים לטבול לאדם ביום שבת למה כי הוא נראה כמקר כלומר הוא נראה כמי שנכנס כדי להצטנן ולא בשביל לתקן את עצמו מפני הטומאה. זאת אומרת לחכמים לא הייתה שום בעיה של רחיצה בצוננים או לטבול בכל כיוצא בדברים האלה. ולמרות הכל האחרונים דענו בעניין הרחיצה בברכה בשבת מתשעה עניינים. אם יש לאסור בזה משום התעמלות אם יש בזה גזירת חז"ל שלא לשות במים שבת אם יש לחוש לאיסור שחיטה בשערות הראש או הזקן. אם יש לחוש שיבוא לידי תלישת השיער בע את שרוחץ במים את צערות ראשו זקנו כנזכר לאל לגבי המגבת אחר שעליו נסתפג כן נזכר לאל לגבי הבגד ים דבעת שבא להוציאו שמה יבוא סחיטה זן אם יש איסור משום מלבן בכניסתו הם הבגד אעם הבגד ים למים שהרי אמרו בבגד שרייתו זהוא כיבוסו אם יש לחוש בזה לאיסור חיצה בשבת אם יש לחוץ בזה לאיסור הוצאת טיפות המים המנתפים מעל גופו רשות לוט או שמה תיז המים וכולי וכולי בקיצור המון המון היבטים שהדן בהם זה לא אומר שמכל דבר הוא עוסר אבל לנו אנחנו לא חוששים והרבה דברים מכאן הנה אם יש לחוץ בזה משום מסורת עמלות לא זה לא מיגע את גופו זה שחייה של תענוג ולא שחייה של ליגוע הגוף ב' אם יש בזה גזירת חז"ל שלא לשוט במים בשבת תשובה לא אם מדובר בברכה בחצר עם שפה אז אין בזה גזירה ג אם יש לחוש חיתה בשערות הראש או הזקן אין סחיטה בשיער נכון המגיד משנה אומר מדרבנן יש מורי אומר זאת לא שיטת רבנו למרות שמיחסים את שיטת המגיד משנה לרבנו אבל גם אצל זה והראיה אצלנו הכהן ביום הכיפורים נכנס וטובל כמה תבילות ביום הכיפורים וגם מתנגב במגבת אז חשש שהוא לא משום שחיטה בשיער ולא מחוץ מזה מה יעשה כל יהודי מגודל זקן בכל יום שבת בשעה שהוא בא רוחץ את פניו כלום איך הוא ירחץ את פניו רק יקח ככה נקודתי בעיניים איפה נשמע דבר כזה הרי אין מקום לחשוש לעניין הזה של שחיטה בשיער הלאה אם יש לחשוש שמע שיבוא לידי תלישת השיער בעת שרוחץ במים או שערות ראשו זקנו למה לחשוש דבר כזה וכי הוא מסרק במסרק שלא ישרק במסרק כנל לגמייחסתי קנל לגבי בגד הים דבעת שבא לו הוציא שמה יבוא לידי סחיטה הרי לא אסרו חכמים עלינו כשאנו שווים בחורף ורטובים עד לשט עצמותינו מנגשם לא אסרו עלינו להוציא מעלינו את הבגדים הרטובים רק אסרו לטלוט אותם אבל הוציאו אות שם עלינו מותר ולא גזרו שם יסחק והרי מה לנו יותר טוב מההלכה הזו שלא בכל דבר בדבר יש גזירה שאם כן במחילה אחרי בקשת מחילה יש להם מסכנים יש להם אנשים מסכנים שהם מרטיבים אז מה יאסור להוריד עליהם את הלבנים בגלל גזירה שמהסחות אין לה דברים סוף הרי הגזרות האלה היכן שגזרו גזרו היכן שלא גזרו לא גזרו וכן מה שהוא אומר א אם יש מלבן בכניסת עם הבגד ים יפה זוהי סוגיה טובה נכונה אם שריית הבגד הוא כיבוסו אין מתי שריית הבגד הוא כיבושו אומר הוא בעצמו אומר אם אתה שריע את הבגד הוא כיבוסו אם הבגד מלוכלך ואז אתה שרואה אותו במים שורה אותו כיבוסו אבל אם הבגד נקי ואם נניח המים מתונפים איזה שריית הבגד היא קיבוסו אבל גם אם הבגד נקי והמים נקיים אין שריעת הבגד זה כיבוסו אין מה לכבש הוא נקי משל מה הדבר דומה? אם יש לנו חלצה נקיה ונשרותה במים נקיים, אין כאן שום כיבוש. יש כאן הרצבה אבל אין כאן כיבוס. ואם יש לחוש בזה לאיסור לחיצה בשבת. אמרנו רחיצה בצוננים מותרת. אם יש לזה לחוש בזה יצור הוצאות טיפות מרשות רשות. אמרנו מדובר בחצר סגורה שאז הכל רשות היחיד יוצא איפה באמת אחרי שהוא דן בכל ההבטים ואפילו מנקודות ראות של היתר או עניין הלכה אף שצידדנו לה כל לרחוץ בבריכה בשבת באיזה אופנים מכל מקום למעשה יש להורות שלא לרחות בבריכה בשבת ובפרט בבגד ים וכן השיב לי מרן וכולי יוצא איפה אולי כמו שאומרים מותר לו להיכנס ערום לבד בלי שיראו אותו בבריכה סגורה זה כן אבל לדידנו כפי שארנו יש עדיין אופנים שאפשר בהחלט לסחות ביום שבת ح