האם מצווה לתת צדקה גם לעניי עובדי אלילים כמו אלו שבהודו ובמזרח הרחוק?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהמקור "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הדיון ההלכתי המרכזי העולה מהמקור "הטקסט שהודבק", העוסק בשאלה האם מותר או מצווה לתת צדקה לעובדי עבודה זרה הנושאים כף ומבקשים תרומה, תוך התמקדות בגישות השונות, הנימוקים וההשלכות הנובעות מכך.

השאלה המרכזית:

האם מותר או מצווה לתת מעות צדקה לעובדי עבודה זרה במדינות זרות, במיוחד כאשר הם פונים לבדם?

גישות עיקריות ומקורות:

• גישת הרמב"ם (רבנו):
• באופן עקרוני, קיימת מלחמת חורמה לתורת ישראל עם עובדי עבודה זרה, ולכן:
• "אין קורצין ברית לעובדי עבודה זרה כדי שנעשה עמהם שלום ונניח אותם לעובדם שנאמר לא תכלות להם ברית".
• "ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחונם".
• אסור לרפות עובדי עבודה זרה אפילו בשכר, למכור להם בתים ושדות בארץ ישראל ובסוריה, או לתת להם חניה בקרקע ארץ ישראל ("לא תחונם לא תיתן להם חניה בקרקע ארץ ישראל").
• אף במקום שהתירו להזכיר (לשם עבודה), התירו רק לא לבית דירה מחשש להכנסת עבודה זרה, אלא למטרות אחרות כמו אוצר.
• אסור לספר בשבחם או בשבח מעשיהם ("ולא תחונם לא יהיה להם חן בעיניך").
• הטעם לכל האיסורים החמורים הללו הוא "מפני שגורם להדבק עמו עם עובד עבודה זרה וללמוד ממעשיו הרעים".
• מתנת חינם אסורה, אלא רק מכירה (ולא תמיד היא מותרת).
• עם זאת, הרמב"ם מציין בהלכות מלכים (פרק י הלכה ה): "מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום". כלומר, מתן צדקה מותר רק כאשר עניים יהודים וגויים באים יחד.
• הרמב"ם מסכם את עמדתו בסיום באומרו: "טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". הוא מדגיש שתורת ישראל אינה מעודדת אכזריות, אלא להיפך, דרכיה דרכי שלום, אך יש להבין את ההקשר של היחס לעובדי עבודה זרה בשל השפעתה השלילית והמוסרית.
• גישת הר"ן:
• חולק על הרמב"ם וסובר שאפילו לעניי עובדי כוכבים לבד צריך לפרנס מפני דרכי שלום.
• שיטת "הכל לפי העניין":
• גישה שלישית המציעה גמישות בהתאם לנסיבות. אם אי-מתן צדקה עלול לגרום לשנאה ("אבה") גם כאשר הם באים לבדם, יש לתת צדקה משום "דרכי שלום".
• החשש העיקרי הוא מתגובה שלילית של הגויים ("שיתפתח מזה שנאה ואב") אם יראו אפליה שיטתית בין יהודים לגויים במתן צדקה.
• יתרה מכך, אי-מתן צדקה עלול להתפרש בצורה שלילית על ידי לא-יהודים ויהודים שאינם בקיאים בהלכה, ולהוביל ל"חילול שם השם" ולטענה שתורת ישראל פגומה.
• ערוך השולחן (יורד דעה, סימן ראשון א'):
• מצטט את דברי חכמים: "כל הפושט יד ליטול לחם [...] נותנים לו. ואפילו בא עובד עבודה זרה לבקש לחם נותנים לו. וכך אמרו חכמים מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרך השלום ולא דווקא הם עניי ישראל ואפילו בא לבדו ליטול נותנים לו".
• מכאן עולה גישה מקלה יותר המתירה מתן צדקה גם לעובד עבודה זרה הפונה לבדו.
• הגהות הרמ"א (שולחן ערוך יורה דעה, סימן רנא, סעיף א'):
• מפרש את דברי הרמב"ם בצורה מרחיבה יותר: "ומפרנסים עניי עובדי עבודה זרה עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. אז הרמא כתב עם עניי ישראל לא דווקא אלא אפילו עניהי עובדי כוכבים לחוד. מפרנסים מפני דרכי שלום". הרמ"א מרחיב את הוראת "דרכי שלום" ומאפשר מתן צדקה גם לעניי עבודה זרה לבדם.

נימוקים מרכזיים:

• דרכי שלום: זהו הנימוק המרכזי להתיר מתן צדקה לעובדי עבודה זרה במצבים מסוימים, במטרה למנוע שנאה ואבה כלפי יהודים.
• חילול השם: חשש מפני פרשנות מוטעית של אי-מתן צדקה על ידי לא-יהודים ויהודים שאינם בקיאים בהלכה, דבר שעלול להוביל לביקורת על תורת ישראל.
• ההבדל בין עובדי עבודה זרה לגר תושב וגר צדק: המקור מדגיש את ההבדל ביחס לעובדי עבודה זרה (שעדיין דבקים באמונתם), לגר תושב (שקיבל שבע מצוות בני נח ופרש מעבודה זרה, ולו מותר לתת רק במכירה ולא במתנה), ולגר צדק (שקיבל גיור ודינו כישראל לכל דבר).
• השורש של אי השוויון והאלימות בעבודה זרה: המקור טוען שתורת ישראל רואה בעבודה זרה את הבסיס לאפליה ולשנאה, בעוד שהאמונה באל אחד היא המקור לאחדות ולשוויון בין בני האדם. עבודה זרה הובילה בעבר למעשי אלימות קשים ופריצות מוסרית.

שיקול דעת של מורה הוראה:

המקור מדגיש כי ההחלטה הסופית צריכה להיות נתונה לשיקול דעתו של מורה הוראה, במיוחד בימינו, בשל הרגישות והפוטנציאל לפרשנות מעוותת של ההלכות על ידי גורמים שונים המבקשים להצדיק התנכרות מתורת ישראל. יש לנהוג בזהירות רבה כדי למנוע "חילול השם" ולשמור על שמו הטוב של עם ישראל בעולם.

סיכום:

הסוגיה העולה מהמקור מציגה מגוון דעות בנוגע למתן צדקה לעובדי עבודה זרה. בעוד שהרמב"ם נוקט בגישה מחמירה יותר המתירה זאת רק בשילוב עם עניים יהודים, הר"ן והגהות הרמ"א מרחיבים את ההיתר משום "דרכי שלום". הגישה המעשית המוצגת היא להתחשב בנסיבות ולפעול מתוך שיקול דעת של מורה הוראה, תוך מתן דגש על מניעת שנאה וחילול השם, ולזכור את הרקע ההיסטורי וההשלכות המוסריות של עבודה זרה כפי שתורת ישראל רואה אותן