היש לאסור תגלחת הזקן, גזיזת צפרניים ותספורת נשים בימי "בין המצרים"?

תקציר מקור: דיני תספורת וגילוח בבין המצרים - גישה מקילה על פי מנהג תימן ומקורות

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מתוך הטקסט המצורף, העוסק בדיני תספורת וגילוח במהלך ימי בין המצרים, בדגש על השבוע שחל בו תשעה באב, תוך התייחסות למנהג תימן ולמקורות הלכתיים שונים.

נושא מרכזי: היקף האיסור בתספורת בשבוע שחל בו תשעה באב

הטקסט פותח בסקירת המקורות הראשוניים במשנה (מסכת תענית) ובדברי רבנו (הרמב"ם), אשר קובעים איסור תספורת וכביסה בשבוע שחל בו תשעה באב. הציטוט המרכזי מהמשנה הוא: "מי שנכנס אב מעטים בשמחה בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבש ולבוש". הרמב"ם פוסק כמשנה זו בהלכות תעניות.

הדגשת הגישה המצמצמת של מרן השולחן ערוך והרב עובדיה יוסף

הכותב מדגיש כי מרן השולחן ערוך הביא את לשון המשנה והרמב"ם, ומשמע מכך שאין להחמיר ולאסור תספורת לפני השבוע שחל בו תשעה באב, כלומר לא מראש חודש אב ואף לא משבעה עשר בתמוז. "זאת אומרת שלפי מרן אין החמרה כלשהיא באיסור תספורת להקדים את זה לראש חודש נחם אב ועוד יותר להקדים את זה ל-17 בתמוז אלא כדין המשנה והתלמוד רק בשבוע שחל בו תשעה באב". הרב עובדיה יוסף הלך בעקבות מרן ופסק כי איסור תספורת הוא רק בשבוע שחל בו תשעה באב.

מנהג אשכנז והגהות הרמ"א לעומת מנהג תימן

הטקסט מתייחס למנהג אשכנז כפי שהוא מובא בהגהות הרמ"א על השולחן ערוך, אשר מחמיר באיסור כביסה מראש חודש אב ובתספורת משבעה עשר בתמוז. "הגה ונוהגין להחמיר מתחילת ראש חודש לעניין כיבוס אבל תספורת נוהגין להחמיר מ-17 בתמוז". עם זאת, הכותב מציין כי מורי דוד משרקי, בעל "שתילי זיתים", השמיט את הגהות הרמ"א הללו, דבר המעיד על כך שבתימן לא נהגו איסור תספורת מ-17 בתמוז או מראש חודש אב, אלא רק בשבוע שחל בו תשעה באב. "זאת אומרת שביתימן לא נהגו איסור תספורת מ-17 בתמוד או מרש חודש באב. רק בשבוע שחל בו באב. ולכן השנה כשאין שבוע כזה אז בכלל אין איסור לספורת."

חשיבות בירור המנהגים והימנעות מהחמרות יתרות

הכותב מדגיש את הצורך בחקירה ודרישה לגבי מקורות המנהגים, ומזהיר מפני הסתמכות על עדויות לא בדוקות. הוא מציין כי רבים מבני תימן שהגיעו לישראל סברו בטעות שהגהות הרמ"א הן חלק מהפסיקה המחייבת של מרן השולחן ערוך, ובשל כך נהגו מנהגים מחמירים שלא היו נהוגים בתימן. "אפשר עדיין מכל דבר ודבר ששומעים כך אצלנו נהגו כך אצלנו נהגו אלא לחקור ולראות אין מקום כאן להחמרות יתר". הוא קורא לצמצם בהחמרות שאין להן יסוד מדאורייתא.

היקף איסור התספורת: האם כולל גזיזת ציפורניים וגילוח זקן?

הכותב דן בשאלה האם איסור "תספורת" בשבוע שחל בו תשעה באב כולל גם גזיזת ציפורניים וגילוח זקן. הוא מציין שיש פוסקים הסוברים שכן, מכיוון ש"שערי האבל כשהוא אסור להשתפר אסור לו לספר כל שער מגופו בין בזקנו בין בשער ראשו ואסור לו לגזו ציפורם". עם זאת, הוא טוען כי דינים אלו נוגעים לאבלות ממשית, ובמקרה של בין המצרים מדובר באבלות ישנה, ולכן יש מקום להקל. "אנחנו כאן הרי מדברים בעבלות ישנה מאוד מאוד ואם כן מי אמר שכשבמשנה נאמר שאסור לספר שהכוונה כל שער שבגוף". הוא מציין כי למרות שיש אוסרים, לא הוכח שאבותיהם נהגו איסור גילוח זקן וגזיזת ציפורניים בימים אלו, במיוחד לא בתימן.

מנהג תימן בגילוח לכבוד שבת

הכותב מביא עדות מזקני תימן שנהגו לגלח את שער ראשם בסכין בכל שבוע, או לפחות אחת לשבועיים, לכבוד שבת קודש. "זקנינו מספרים לנו שכל שבוע או לפחות אחת לשבועיים היו מגלחים את שער ראשם בסקין לכבוד שבת קודש. כמו שאדם היה מתרחץ לכבוד שבת קודש, ככה היה מגלח את שיער ראשו לחבות שבת קודש." לכן, האיסור בשבוע שחל בו תשעה באב נועד למנוע את אותו כיבוד ותפארת השבת כביטוי לאבלות. מכאן נובע שאין לגזור איסור על דברים שלא היו חלק מאותו כיבוד ותפארת, כמו גזיזת ציפורניים וגילוח זקן (בפרט אם לא היה נהוג).

דין נשים בתיקון שיער

הכותב מסיק כי האיסור מתייחס בעיקר לגילוח שער אצל גברים, שהיה חלק מההכנה לשבת. אצל נשים, מדובר ב"תיקון שיער" ולא בתספורת או גילוח במובן זה, ולכן, על פי הגישה המקילה, גם תיקון שיער לנשים מותר בשבוע שחל בו תשעה באב. "ולכן בשונה מפוסקים אחרי בקשת המחילה נראה לענו דעתנו שתיקון שיער של נשים בימין המצרים בשבוע של חלבות שעה באב גם הוא מותר."

סיכום:

הטקסט מציג גישה מקילה בדיני תספורת וגילוח בבין המצרים, במיוחד בשבוע שחל בו תשעה באב, על פי מנהג תימן ופרשנות מצמצמת של המקורות הראשוניים. הוא מדגיש כי האיסור המקורי התייחס בעיקר לתספורת גברים כחלק מההכנה לשבת, ואין להרחיבו על גזיזת ציפורניים, גילוח זקן או תיקון שיער לנשים, אלא אם כן היה מנהג ברור לכך. הכותב קורא לחזור למקורות ולמנהגים המקוריים, להימנע מהחמרות יתרות שלא לצורך, ולנהוג באבלות מתוך הבנה של משמעותה ובקשה לגאולה