במסכת תענית פרק רביעי הלכה שישית מי שנכנס אב מעטים בשמחה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לסתר ומלחבל ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ושם כתב רבנו ואומרו בחמיש מותרים ודברי רבן שמעון בן גמליאל האומר כל השבת אסורה ואפילו לאחר התענית באין ההלכה כלומר מצנה מי שנכנס אב במעצים בשמחה בשבת שבוע שחל שעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבש וללבוש אבל מה בלבוש כל מגוע מאחר ויש דעה במשנה של רבן שמעון בן גמליאל שאין הלכה כמותו שכל השבוע שבו חל שעה באב אסור בתספורת אז האי בא ואומר לנו שביום חמישי לכבוד השבת מדובר כבר אחרי תשעה באב מותר לכבוד השבת אבל מאחרה הלכה כמותו זאת אומרת שמה שאסרו להסתפר ולכבש זה דווקא בשבוע שחלו שעה באב ומעבר לב אין שום איסור ורבנו פסק להלכה כמו המשנה בפרק חמישי מהלכות תעניות הלכה ו' מי שיכנס אב ממעתין בשמחה בשבת שחל שאה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבש ולבוש כלים גוהת ולא הוסיף יותר רק הדברים האלה כמו במשנה ואז יוצא שבעצם רק את מה שאסרו אסרו מה שלא עסרו לא אסרו כתוב שאסור לספר אסור לספר לא נאמר שעליו לנהוג כמו אבל אלא אסור לספר לך אבל לא נאמר שעליונו כמו אבל רי תראו מדוע בשבת שחל שאבאב במוצאי שבת כמו השנה אין איסור תספורת כי מי שנכנס אב עדיין לא אסורים בתספורת רק בשבוע שחל שעה באב אבל כיוון שתשעה בא ביום ראשון אז בעצם אין איסור צפורת נוהל אבל למרות שזוהי המשנה ולמרות שזהו בדברי רבנו אבל נוצרה בכל זאת איזשהיא מבוכה בענייני התספורת בימי בין המצרים הנה הרמה בשולחן ערוך אור החיים סימן כקנא סעיף ד' אז בסעיף ד' נאמר מה קורה אחרי התענית אחרי תענית אב לאחר התענית מותר לספר ולכבש מיד כי בזה הוא רצה לומר שאין הלכה כמו רבן שמעון בן גמליאל שכל השבוע אסור אלא רק עד שעה באב עד בכלל ולא יותר ואם חל שעה באב ביום ראשון או בשבת ונטחה לאחר השבת מותר בשתי השבתות בין שקודם התענית בן שאחריו ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע של פניו חוץ מיום חמישי ויום שישי הגה ונוהגין להחמיר מתחילת ראש חודש לעניין כיבוס אבל תספורת נוהגין להחמיר מ-17 בתמוז כלומר הרמה החמיר בעינין כביסה מראש חודש אב ולא בשבוע שחל שעה באב בתספורת מ-17 בתמול מרן השולחן ערוך מאחר והביא את לשון המשנה בלשון רבנו בסעיף ג' שבוע שחל בו תשעה באב אסורים לספר ולחבש אפילו אינו רוצה לובשועתה אלא להניחול אחר שאביוב אז כאמור הביא את לשון המשנה שם רבנו. זאת אומרת שלפי מרן אין החמרה כלשהיא באיסור תספורת להקדים את זה לראש חודש נחם אב אווד יותר להקדים את זה ל-17 בתמוז אלא קדין המשנה והתלמוד רק בשובה שחרבות שעה באב ובאמת א מורי דוד משרקי בעל שטילי זתים שהוא נוהג ל להשמיט או להשאיר את ההגהות של הרמע כשהם תועמות או לא טעמות לפי הבנתו למנהג ודי תימן. הנה בסעיף ד' בהגעה של הרמה אשר מחמיר על הקיבוץ מכוח מנהג שהיה באשכנב מראש חודש הוא מחמיר על האיסור הפורת מ-17 בתמוז. מור גם משרקי מחק את הגעת שמיט אותה. זאת אומרת שביתימן לא נהגו איסור תספורת מ-17 תמוד או מרש חודש באב. רק בשבוע שחלב באב. ולכן השנה כשאין שבוע כזה אז בכלל אין איסור לספורת. מורי מביא את החבילה של המנהגים בענייני בין המצרים. הוא איננו מונה בתוכה את עניין התספורת מראש חודש א או משתמוז אלא מה שכתב כתב מעבר למה שכתב אין למרות שזהו המצב דהיינו שאצל השכנזים החמירו שלא להשתפר מ-17 במוז ומרן לא הביא אלא רק את הדין של המשנה ודין של הרמבם רק שבוע שחלבות שאהב והרבודה יוסף בעקבות מרן גם כן אומר שאסור ספורת הוא רק בשובה שחלבוד שעה באב כלומר לא מראש חודש אב בוודאי לא משוע אלא רק בשבוא שחלבות שעה בא הנה לגבי תימן חיו שאמרו שיש שנהגו לאסור תספורת מ-17 בתמו בעניינים אלו של קביעת המנהגים צריכה להיות חקירה ו דרישה עד כמה במקומות מסוימים שנהגו אם נהגו המנהגים האלה היו בדוקים או שמה ראיתי את אבא שלי ראיתי את אבא שלי נוהג כך לא תמיד עדויות כאלה משקפות מנהג ותיקים מנהג בדוק הנה סור הוא שחקרנו ושאלנו את אחנו שבאו משרעיו ועידו בפנינו וזה מוקלט כמה וכמה פעמים בוידאו שהם בשר אב חשבו שם בחוץ לארץ שהגות הרמה הם הגות של מרן על השולחן ערוך והם היותר מחייבות בדיני שבת ושאר כל הדינים מ שבאו לארץ והבינו את החלוקה הברורה בין מרן ובין השולחן ערוך חזרו בהם מהוראות ומנהגים שהיו להם בתימן בגלל שחשבו שזוהי הגהת השולחן ערו אפשר עדיין מכל דבר ודבר ששומעים כך אצלנו נהגו כך אצלנו נהגו אלא לחקור ולראות אין מקום כאן להחמרות יתר מה שנהגו נהגו ולעשות את זה באמת באיזשהו יחס של כאב למציאות שעדיין אין לנו מקדש, אבל לא להחמיר יותר ויותר במנהגים שכל יסודם הוא אה מדרבנן ולא מדאורייתא וצריך למעט ולהקל שורו רבא של בן גמליאל רצה כל השבוע ולא נפסק ההלכה כמותו ומי שעין בסוגה בטענית תראה שנפסקה הלכה כמו כל המקרים היו שמה דעות מחמירות כל השובה לפני כן כל השבוע לאחר מכן יש אפילו חודש מי שעין בסוגי יראה שנפסוקה הלכה כדעת כל המכירים לא לא דעת המחמירים זאת אומרת בדברים האלה חכמי ישראל נטו לצמצם ולא להרחיב ומכאן הערות חשובות בעניין המנהג שלא להסתפר בזמן שהוא חל דהינו כשיש שחלבות שעב מה כולל איסור התספורת האם זה כולל גם כן איסור גזיזת ציפורניים האם זה כולל גם כן איסור תגלחת הזקן בהיתר לא באיסור בדרך מותרת לא בדרך אסורה האם זה כולל גם את זה או לא אז באמת היו פוסקים שאומרים שכן שערי האבל כשהוא אסור להשתפר אסור לו לספר כל שער מגופו בין בזקנו בין בשער ראשו ואסור לו לגזו ציפורם וזה נכון ביחס להבל אבלות ממשית אוטריה הן החנמני זהו הדין אבל אנחנו כאן הרי מדברים בעבלות ישנה מאוד מאוד ואם כן מי אמר שכשבמשנה נאמר שאסור לספר שהכוונה כל שער שבגוף נכון הרמבן אומר כל שער שבגוף אבל אחרי בקשת המחילה תורה היא ולמוד אנחנו צריכים עובדה היא שאנחנו רואים שהקלו הרבה מאוד מאוד בדינים האלה שלמי בין המצרים ולא החמירו ממש כמו דיני אבלות ממשים וכן ענו דעתנו אין זה כולל את איסור הגילוח למרות שאנחנו בעד גידול הזקן הדרת האדם זה גידול הזקן זה שני דברים שונים וגם המתגלחים צריכים תמיד לחשוב מה דרך הבאמת מותרת שבה אפשר להתגלח אבל כל עוד האדם מתגלח ובדרך מותרת ובדרך מותרת מי הוכיח שאכן באמת נהגו גם כן בענייני תגלחת הזקן בימים אלו הרי כל הכוח הוא מכוח מנהג והרי אבות אבותינו לא נהגו להתגלח ולו דווקא בתימן אלא בהרבה מקומות מעט אותו המזרח לא נהגו בגילוח רק מאוחר יותר כשהגענו לכאן התפשט העניין של הגילוח אבל עד אז לא ובדברים האלה במה שנהגו נהגו במ שלא נהגו לא נהגו והיתרה מזו גם עניין של גביזת ציפורניים במש נהגו נהגו במש נהגו לא נהגו תספורת אמרו כזי הציפורים לא אמרו אם היו אומרים ושווה הדין לדיני אבל זה משהו אחר אבל מאחר ולא אמרו ששווה הדין בדיני אבל אין מקום לאסור גזיפורניים למרות שיש אוסרים ברב יוסף תוצאה מכך בגלל זה שיש אוסרים גם גילוח ובגלל זה שיש שם אוסרים גם ציפורניים נאלץ הרב יוסף לחפש התרים בשביל בערי ברית בשביל חתן בתוך שבוע שלו אם אם הוא התחתן לפני א איך קוראים לפני שעה באב ועכשיו שבוע שלו על בתוך שבוע שחלבות שעה באב נאלץ לחפש התרים בשביל מציאות כאלה אבל אחרי בקשת המחילה אנחנו באים ואומרים עדיין לא הוכח שאכן באמת גם גדת ציפורניים אסורה גם גילוח זקן אסור כל אלה לא הוכחו ואיך נוכל להכיל מנהג איסור בדבר הזה ונסיים ונאמר לענינו דעתנו כל הפוסקים אשר תלפ בעניין גבידת ציפורניים ובעניין גילוח כנראה כבר לא היו מודעים למציאות אשר שרדף בתימן בעניין התספורת וכבר אמרנו את זאת בימי העומר ואנחנו חוזרים על זה גם כעת זקנינו מספרים לנו שכל שבוע או לפחות אחת לשבועיים היו מגלחים את שער ראשם בסקין לכבוד שבת קודש. כמו שאדם היה מתרחץ לכבוד שבת קודש, ככה היה מגלח את שיער ראשו לחבות שבת קודש. כלומר, לא בגלל שהשיער מפריע לו ומציק לו, אלא כחלק בלתי נפרד מההתכוננות לשבת קודש. ואם כן, בזה נהגוש שלו להסתפר בשבוע שחלבות שעה באב כדי לבטא את הכאב שלנו, לשמור את חנוזירנו בתשובה כדי שנתפלל שנזכה בניין המקדש אבל רק זה ולא יותר דהיינו הנה כל שבוע אנחנו כל מיני מלכים מתרחצים מגרחים שער ראשנו והנה השבוע הזה אנחנו מנועים מכך זאת ולא יותר ואם כן רק במה שהיה להם לכבוד ולתפארת את זה הסירו את הכבוד והתפארת לצורך הקבל על מה לחזור בתשובה ולהסתדרל בניין המקדש אבל לא מעבר לזה הוא משום כך לא מתבעש ודאי לפי ההסבר הזה אין גזיזת ציפורניים כלולה אין גילוח סקן כלול בתוך זה אלא נבין שגם אנשים לא כלולות בתוך האיסור תספורת כי אצל נשים לא שייך תספורת אין אצלה גילוח שער התספורת האמורה זה גילוח שער אין אצלה גילוח שער אין אצלה תספורת אצלה יש תיקון שיער ולא תספורת. השיער שלה הוא גדול בדרך כלל. היא רק מתקנת אותו. מלא מלן שהדבר הזה נחל בכלל מנהג. איסור תספורת נהגו. איסור תיקון שער לא נהגו. ולכן בשונה מפוסקים אחרי בקשת המחילה נראה לענו דעתנו שתיקון שיער של נשים בימין המצרים בשבוע של חלבות שעה באב גם הוא מותר. והקדוש ברוך הוא יבנה את בית במרה בימינו אמן