היש היתר לישא אשה בימי "בין המצרים"?

תזכיר תמציתי: דיני נישואין בימי בין המצרים

מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (ככל הנראה מאמר או שיעור תורני)

תאריך: לא מצוין במקור

נושא מרכזי: דיון הלכתי ומנהגי סביב איסור נישואין בימי בין המצרים (בין י"ז בתמוז לתשעה באב), תוך התמקדות במקורות הדין, מנהגי קהילות שונות (ספרדים, אשכנזים, תימנים) והיתרים במצבים מסוימים, במיוחד לאדם שלא קיים מצוות פריה ורביה.

נקודות עיקריות וציטוטים רלוונטיים:

1. ימי בין המצרים והאיסור המפורסם: התקופה שבין י"ז בתמוז לתשעה באב ידועה כימים בהם נהוג להימנע מנישואין. "אנחנו מצויים בימי בין המצרים בין 17 בתמוז ושעה באב. ומפורסם בקרב רבים שאין נישואין, שאין מתחתנים בימים אלו."
2. מקור הדין ההלכתי: המחבר מציין את דברי הרמב"ם בהלכות תענית (פרק חמישי, הלכה ו') לגבי מיעוט שמחה בכניסת חודש אב, ובשבת שחל בה תשעה באב. הרמב"ם מזכיר איסורים נוספים בשבוע שחל בו תשעה באב כגון כיבוס ותספורת, אך לא מציין במפורש איסור נישואין בימי בין המצרים. "עיקר הדין בפרק חמישי מהלכות תענית הלכה ו' כתב רבנו מי שיכנס אב ממעטים בשמחה בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכב וללבוש כלי מגוה אפילו כלי פשתן עד שיעבור התענית ואפילו לחבש ולהניח וולך כלומר רבנו הולך לפי דין התלמוד שעיקר האיסור שיכנס אב למעין בשמחה וגם אז הוא לא כתב במח הכוונה למעד בשמחה ועיקר העיקרים הוא שבת שחל באב להיות בתוכה באותו שבוע אסור לספר ולכבש ולבוש כלים גועץ וחולה."
3. תעניות בצורת כמקור להשוואה: המחבר משווה את האיסור על נישואין בימי בין המצרים לאיסורים בתעניות על עצירת גשמים, שם נאמר ש"מעתין באירוסין ונישואים אלא אם כן לא קיים מצוות פרייה ורבייה". מכאן עולה שהאיסור אינו מוחלט ובמצב של אי קיום מצוות פריה ורביה יש היתר.
4. השוואה לדיני אבלות: המחבר משווה את חומרת האיסור בימי בין המצרים לאבלות חדשה (30 יום) וישנה. באבלות חדשה, האיסור על נישואין חמור יותר (אסור לסעוד אישה 30 יום), אך גם שם יש היתרים למי שלא קיים פריה ורביה. "כל עיקרו של איסור הנישואין הוא ב-30 יום. לא מעבר ל-30 יום. מעבר ל30 יום זה כבר נקרא בלוטי שנה על אחד כמה וכמה שכבר חלפו הרבה שנים אלפי שנים שמה מה פתאום נאסור את הנשואין בימים אלו." "אבל מי שלא קיים עדיין מצוות פריה ברביה או שקיים ויש לו בנים קטנים או מי שאין לו מי שאין לו מי ששמשנו הרי זה מותר לארץ ולכנוס מיד לכנוסה ואסור לה לבוא עליה עד 30 יום הרי כל שלא קיים מצוות שריה ורבייה מותר לו אפילו בתוך ה-30 יום זה אבלות חדשה שעה מותר לו אפילו בתוך ה-30 יום להתחתן."
5. מנהג אשכנז והרמ"א: הרמ"א (רבי משה איסרליש) בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקנ"א, סעיף ב', הגהה) מציין את מנהג אשכנז להחמיר ולא להתחתן מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב. "ונוהגים להחמיר שאין נושעים שאין נוסעים מ-17 בתמוז ואלך עד אחר שעה באב כאמור רמה בשם האשכנזין אוסר שלא מתחתנים אפילו מ7 בתמוז הרב."
6. דעת הרב עובדיה יוסף ומנהג הספרדים: הרב עובדיה יוסף יצא בחריפות נגד הנהגה אחידה האוסרת נישואין מי"ז בתמוז לכלל הציבור בתל אביב, וטען שמנהג הספרדים הוא להימנע מנישואין רק "משנכנס אב ולא מ-17 בתמוז". הוא אף פעל להתיר נישואין במקרים של צורך גדול, במיוחד כשמדובר בקיום מצוות פריה ורביה. "מנהג הספרדים הוא מ שנכנס אב ו לא ולא מ-17 בתמוז ועשה מעשה שמע בתמוז להפילורים את הנישואין ולא לעסור במיוחד שיש מכשולים רבים שלא מתחתנים אז א' זה לא אסור שנית כאמור א עשה מעשה וקיים ולעוד אלא הוא מעוטט שאפילו שנכנס עם יש צורך הרבה בעניין פריה וליה חצ וזה מותר כפי שניתחנו את הדברים והוא מודע לכך שיש כאלה שמשוואת הרבי תמוז לא מתחתנים."
7. הטעם למנהג האיסור: הרב עובדיה יוסף מציין שהטעם לאיסור מי"ז בתמוז אינו מעיקר הדין, אלא נובע מחששות של אנשים ("משום דלא מסמנה להו מילטא"), כגון פחד ללכת לים ולטבוע או חשש שהנישואין לא יעלו יפה בימים אלו. הוא טוען שטעם זה צריך להיות במינון מוגבל ואינו מצדיק איסור גורף, במיוחד למי שלא קיים פריה ורביה. "אז הוא אומר המנהג הזה הוא לא מעיקר הדין אלא חששות של בני אדם משום דלא מסמנה להו מילטא. מה הפירוש? בני אדם אוחדים בימים האלה ללכת לים ואנחנו מדברים על ים בלתי מעורב... נמנעים ללכת לים פוחדים שיטבעו מד דין מתוחה פחדים להתחתן בהם עם האלו משום שידבקו להם הנישואים זה נקרא מסמנה מלתה דהיינו פחדים משום דברים כאלה אומר רבו יוסף זה טעם שאתה לוקח אותו במינון במינון מוגבל אבל לא מעבר לזה."
8. מנהג יהודי תימן: לפי המחבר, על פי עיקר הדין, גם ליהודי תימן היה מותר להתחתן בימים אלו אם לא קיימו פריה ורביה. עם זאת, הוא מציין שבפועל נהגו שלא להתחתן מי"ז בתמוז, ומו"ר דוד משרקי לא מחק הערה זו, מה שמלמד על חשיבות המנהג. אך שוב, הבסיס למנהג זה אינו איסור מעיקר הדין אלא חשש ("לא משם מלטה").
9. היתר נישואין לצורך פריה ורביה: המסקנה העולה מהדברים היא שלפי עיקר הדין, ובפרט לדעת הרב עובדיה יוסף, מותר לאדם שלא קיים מצוות פריה ורביה להתחתן אפילו בימי בין המצרים, כולל מי"ז בתמוז, מכיוון שהאיסור אינו מוחלט ויש בו היתרים במצבים של צורך. המחבר אף מביא דוגמא מהיתר נישואין בימי העומר לצורך פריה ורביה, ומצביע על קו דמיון בין התקופות מבחינת חומרת האיסור מצד הדין. "ולכן אם נשאל מה עם מה עם התימנים שנהגו בכל זאת לא התחתן בימים האלה האם אדם שלא קיים מצד פרי ברביה מותר לו או אסור לו נאמר לו לך בבקשה לשאלות ותשובות פעולה צדיק חלק ב' סימן קיא שם שאל השואל מהו לסא אישה בימי העומר כשלא קיים פריה ורביעה תשובה אם השולחן ערוך החמיר היינו למישהו נשוי אמנם הם עדיין בחור או שאין לו משמשנו או שלא קיים פרי הדבר פשוט שמותר גמור הוא אפילו באבל תוך 30 לתוך 30 מותר בכל אלו מה שקראתי לכם בעניין אבלות תוך 30 כל שכן במה העומר דלו מדינה אלא מנהג אוך שיש סיבה כגון דע שרט וכן עשינו מעשה כאן וכן פסק הרבה וכולי ומעד עשינו מעשה בתימן שאדם שלוקם פרי ורבי התחתן ב במי העומר א בימי בי עומר."
10. קריאה להקלה: המחבר מסכם בקריאה לצמצם את ההחמרות שנובעות רק מחששות ולא מעיקר הדין, במיוחד לאור העובדה שהרב עובדיה יוסף כבר פתח פתח להקל במקרים של צורך גדול כגון קיום מצוות פריה ורביה. "ועכשיו זה חובתנו להמשיך ללכת בדרכו רבי ח."

מסקנה: המקור מציג ניתוח הלכתי מפורט של דיני נישואין בימי בין המצרים, תוך הבחנה בין עיקר הדין למנהגים שונים. הדגש הוא על כך שהאיסור אינו מוחלט, ובמיוחד לאדם שלא קיים מצוות פריה ורביה, יש מקום להקל ואף להתיר נישואין, על אחת כמה וכמה לאור דעת הרב עובדיה יוסף וההשוואה למצבים דומים בהלכה