האם מותר לברך "שהחיינו" בימי "בין המצרים"?

תקציר מסמך תדרוך: דיון הלכתי בנוגע לברכת "שהחיינו" בימי בין המצרים

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הטקסט המצורף, העוסק בדין אמירת ברכת "שהחיינו" במהלך ימי בין המצרים. הדיון מתמקד במנהגים שונים, במקורות הלכתיים ובטעמים העומדים מאחורי הדעות השונות.

נושאים מרכזיים:

1. המנהג להימנע מאמירת "שהחיינו" בין המצרים: הטקסט פותח בהצגת המנהג להיזהר מלומר ברכת "שהחיינו" בין המצרים על פרי חדש או מלבוש חדש. המקור לכך מצוי בדברי מרן השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקנ"א, סעיף י"ז), המתנסח בלשון "טוב להיזהר".

• ציטוט: "טוב להיזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש אבל על פי יובן אומר ולא יחמיץ המצווה"

1. מקור המנהג והסתייגויותיו: הכותב תמה על לשון הזהירות של השולחן ערוך, שאינה מציגה איסור מפורש. הוא מצביע על כך שאין מקור ברור לאיסור זה בדברי רבנו (הכוונה ככל הנראה לרבנו יעקב בעל הטורים).

• הטור עצמו אינו מזכיר את עניין ברכת "שהחיינו" במפורש בהקשר למנהגי בין המצרים.
• מרן ב"בית יוסף" מביא תשובה אשכנזית בשם מהרי"ל (רבי יעקב בן משה מולין) שאוסר לברך "שהחיינו" בין המצרים בשם ספר חסידים.
• מהרי"ל עצמו מסתייג ומציין שהאיסור מתייחס בעיקר לדברים שאפשר לדחותם לאחר בין המצרים, כגון פרי או מלבוש.
• במקרים של מצווה שאי אפשר לדחותה, כגון פדיון הבן או ברית מילה, מותר ואף חובה לברך "שהחיינו".
• ציטוט: "מצאתי בתשובה אשכנזית שהוא מריל לברך שהחיינו בין המצרים כתוב בספר חסידים דלא כלומר מאריל מביא בשם ספר חסידים לנו יש כבר סבר חסידים ממש גם לא היה אבל הביא בשם סבר חסידים שאין לברך דלא שאין לברך ברכת שחיין בין המצרים ונראה לעניות דעתי כגון מילתא דאפשר לטחויה כגון פרי או מלבוש"

1. הרחבת ההיתר על ידי הרמ"א: הרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיף הערה משלו, המרחיבה את האפשרות לברך "שהחיינו" גם על פרי שלא יימצא לאחר תשעה באב. בכך הוא מיישר קו עם העיקרון של "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה".

• ציטוט: "וכן בפרי שלא ימצא אחר תשעה באב מותר לברך ולכלו בין המצרים"

1. דעת "תרומת הדשן" ו"טורי זהב":

• "תרומת הדשן" (רבי ישראל איסרליין) סובר שאין מעבירים על המצוות, ולכן יש לברך "שהחיינו" על כל פרי חדש גם בימי בין המצרים.
• "טורי זהב" (רבי דוד הלוי סגל) אף הוא סובר שיש לברך "שהחיינו" בין המצרים מחשש שאדם ימות ולא יזכה לברך אחר כך ("אשרי אדם מפחד תמיד").
• ציטוטים:
• "אמר תרומת הדשן שאין מעבירין על המצוות ולכן תרומת הדשן היה אומר שמברכים שחיינו על כל פרי חדש ונמצרים משום שאין מעבירין על המצוות"
• "ולכן לפי דעת אורי הזהב מברכים שחיינו בימי בין המצרים"

1. השוואה לברכת "שהחיינו" באבל: הטקסט מעלה תמיהה: מדוע חוששים מלברך "שהחיינו" בין המצרים בגלל החשש "שהגענו לזמן הזה" (הקשה), בעוד שבאבל עצמו, לאחר שמודיעים לאדם על מות אביו (אם אין לו יורשים אחרים), הוא מברך "שהחיינו"?

• הגמרא במסכת ברכות (דף נ"ט) מובאת כראיה לכך שברכה על טובה נאמרת גם בזמן צער.
• השולחן ערוך (אורח חיים, סימן רכ"ג, סעיף ב') פוסק על פי גמרא זו שאבל מברך "שהחיינו" אם אין לו אחים יורשים.
• ההסבר המוצע הוא שברכת "שהחיינו" אינה מתכוונת בהכרח להודות על ההגעה לזמן מסוים, אלא על הטובה עצמה שניתנה, וטובה יכולה להיות קיימת גם בתוך תקופה של צער.
• ציטוטים:
• "אם אין לו יורשים אחרים איתו מברך שחיינו אם כן איפה הדברי רבנו הם הלכה מפורשת בגמרא וריתה או גמרא שאדם באבל בשיא האבל שלו אז אומרים לו שאבא שלו מת אז הוא מברך בעין האמת כך אפשר להיות אבל אם הוא יורשח ורש אחינו אם הם כמה יושים הטובה מתים"
• "אלא כך עבודת השם מברכים על הטובה שם שמברכים על הרעה מברכים על הרעה שם שמברכים על הטובה ולא מתכוונים שחיינו והגיענו לזמן הזה במובן שהרעה לנו האסון אלא שחיינו בגיענו לזמן הזה על הטובה שנתת לי והרי בתוך הרעה יש גם טובה וצריך לברך על הטובה גם כן"

1. ברכת "שהחיינו" בעת ראיית הפרי בשוק: הטקסט מעלה את הסוגיה מדוע נהוג להשמיט את ברכת "שהחיינו" עד זמן האכילה, בעוד שבגמרא (מסכת עירובין) נאמר שמברכים כאשר רואים את הפרי בשוק. ההצעה היא שמנהג ההשמטה בזמן הראייה נובע מטעמים חינוכיים.

• הכותב מביע תמיהה על כך שאדם יימנע מאכילת פרי חדש שנמצא לפניו בשולחן רק משום שהוא חושש לברך "שהחיינו" ודוחה זאת לאחר בין המצרים.
• ציטוט: "מדוע שחיינו נאמר בגמרא מסכת עירובין מברך אותה בזמן שרואה את הפרי בשוק לא בזמן שהוא אוכלומר עברנו בשוק ואנחנו רואים פירות חדשים לא היה לנו כסף לקנות אז לא יכולנו לאכול מברך שהחיינו על עצם העובדה שהקדוש ברוך הוא ברא את הות החדשים האלה אבלו שהוא לא אכל"

1. החשש להראות צד של אבלות: הטקסט מצביע על כך שהימנעות מברכת "שהחיינו" עלולה להיראות כצד של אבלות, בדומה למנהגי תשעה באב שחל בשבת, שם יש להגיש סעודה כרגיל כדי לא להראות סימני אבלות. מכאן עולה בעייתיות הלכתית בהקפדות יתרות בנושא.

• ציטוט: "מובא באחרונים שגם בשבת לא יברך שהחיינו ואז הרי לכאורה הוא נראה כמתאבל שהרי בתשעה באר שחל להיות בשבת מגיש על שולחנו אפילו כסעודת שלמה ובלבד שלא יראה בשום פנים באופן צד של אבלות צד של צער והרי אם אנחנו נעים מלאומר שחיינו זה בגלל שאנחנו מראים צד של צער צד של של של אבלות לכן הקפדות כאלה יש בהם בעייתיות מבחינה הלכתית"

1. סיכום הדעות וההמלצה: הכותב מסכם כי נראה שאין להחמיר יתר על המידה בעניין ברכת "שהחיינו" בימי בין המצרים, לאור דעות פוסקים רבים המתירים זאת, ובמיוחד במקרים של מצווה או כאשר הפרי לא יימצא לאחר מכן. הוא מדגיש את הצורך שלא להפסיד מצווה ולא ליצור מצב שגם בשבתות לא יברכו.

• הרב יוסף עצמו נוהג להזהר שלא לאכול פרי חדש בין המצרים, אך מתיר זאת בשבתות ובפרט לצורך כבוד שבת. לאחר ראש חודש אב ישנה החמרה לגבי לבישת בגד חדש גם בשבת.
• ציטוט: "כך שנראים הדברים שבאמת אין להפריד על המידות בעניין הזה של ברכת שחיינו לא מבעיה להרמבם ולפי התורי זהב ועוד פוסקים שוודאי מברשכים בימי בין המצרים בלי שום מגברה אלא גם לאלה שחששו יזהרו א' לא להפסיד את המצווה לגמרי ב' בוודאי וודאי שלא יהיה מצב שבשבתות לא יברכו ואומר הרב יוסף נוהגים מזהר שלא לאכול פרי חדש מן המצרים ובשבתות שבינתיים מותר ובפרט כשיש צורך בדבר משום כבוד שבת"

מסקנות מרכזיות:

• קיימות דעות שונות בפוסקים בנוגע לאמירת ברכת "שהחיינו" בימי בין המצרים.
• המנהג להימנע אינו מבוסס על איסור מפורש בתלמוד, אלא בעיקר על מנהגי חסידים וחשש שלא להראות שמחה בתקופה של צער.
• במקרים של מצווה (כגון פדיון הבן ומילה) ובמקרים בהם לא ניתן יהיה ליהנות מהדבר לאחר בין המצרים (כגון פרי שלא יימצא), רוב הדעות מתירות ואף מחייבות לברך "שהחיינו".
• יש להיזהר מהחמרות יתרות שעלולות להיראות כסימני אבלות במקומות ובזמנים בהם אין אבלות (כגון בשבת).
• ההכרעה ההלכתית הסופית תלויה במנהג המקום ובפסיקת רבנים