מותר לברך שהחילנו בימי בין המצרים מרן השולחן ערוך בסימן תקנא אור החיים סעיף יז התנסח בצורה מאוד משונה טוב להיזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש אבל על פי יובן אומר ולא יחמיץ המצווה וכן בפרי שלא ימצא אחר זה כבר דברי ארמה וכן בפרי שלא ימצא אחר כשעה באב שלא ימצא אחר שעה באב מותר לברך ולאוכלו בין המצרים הניסוח הזה של טוב להיזהר מלומר שחיינו במצרים קצת תמו אחרי בקשת המחילה וכי יש סיכון, יש חשש איסור בדבר אין אנו מוצאים בדברי רבנו אסור או מותר או זהירות בעניין ברכת שחיינו בין המצרים או כפי שאמרנו כל אמת שלא נמצא בדברי רבנו כנראה שזהו זוהי ההלכה התלמודית בתלמוד ומשום כך יש מיד לראות את המקור של כה הזו שמובת בשולחן ערוך ואמנם אפילו הטור בנו של רבנו יעקב בנו של הראש רבנו יעקב בנו של הראש אשר מרן סמוך על שני שולחנות או על שולחן רבנו או על שולחנו לטור באור החיים בסימן תקנא לאחר שהתור סיים את דבריו בכל מה שקשור למנהגי בין המצרים אז מרן המחבר רבי יוסף קרו בספרו בית יוסף על הטור הוסיף חבילה ממש חבילה של תשובות שהתור לא התייחס אליהם והמתייחסות למנהגים של בין מיני המצרים כך בנוגל כתב מרירי שכבר דיברנו עליו וכך גם בנוגע לברכת שחיינו הוא כותב מצאתי בתשובה אשכנזית שהוא מריל לברך שהחיינו בין המצרים כתוב בספר חסידים דלא כלומר מאריל מביא בשם ספר חסידים לנו יש כבר סבר חסידים ממש גם לא היה אבל הביא בשם סבר חסידים שאין לברך דלא שאין לברך ברכת שחיין בין המצרים ונראה לעניות דעתי כגון מילתא דאפשר לטחויה כגון פרי או מלבוש כלומר נראה לי כך הוא אומר מהריל בשעש מהריל מביא את ספר החסידים אז מהריל מסוי כי דברי ספרי החסידים שאין לברך שחיינו במלך בין המצרים מריל בן ותטין הוא אומר שעל ענו דעתו שדווקא בפרי או מלבוש שניתן לקחוט את זה עד אחרי בין המצרים אבל אם הקריא פדיון הבן אין מח הציב את המצווה או הברכה עד כאן לשונו כלומר יש לך פיון הבן בימי בין המצרים תברך שחיינו מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה יש ברית מילה ומברכים שחיינו בוודאי מברכים אפלו בן המצרים ולכן מרן כתב בדיוק בעקבות התור טוב לזהר מלומר שחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש אבל על פיון הבן אומר ולא יחמיץ המצווה אבל יש לי תיין שהרמה שבדרך כלל בעניינים של מנהגי ימי בן המצרים מחמיר יותר ממרן כאן הוא הוסיף עוד הערה להרחיב את האפשרויות של ברכת שחיינו במצרים וכתב וכן בפרי שלא ימצא אחר תשעה באב מותר לברך ולכלו בין המצרים לא רק פדיון הבן או מילה שהם בגדר מצווה ואז אומר מרן בעקבות מהר מצווה בעל יתך אל תחמיצנה אלא גם לא פדיון גם לא מילה אלא אם יש לך כעת פרי חדש שלא יזדמן לך אותו לאחר מבן המצרים ברך גם זה בגדר מצווה בעליך תחמיצנה או כמו שאמר תרומת הדשן אמר תרומת הדשן שאין מעבירין על המצוות ולכן תרומת הדשן היה אומר שמברכים שחיינו על כל פרי חדש ונמצרים משום שאין מעבירין על המצוות שהרי כתוב ושמרתם את ה איך קוראים הם מעבירים את המצוות לכן שום מצווה בא לתח זה סוף סוף זה מצווה לברך שהחיינו עד כאן יוצא איפה כבר תרומת הדשן שום חכמי אשכנז התנגד לעניין הזה שלא לברך שחיינו בימי בין המצרים בגלל אין מעבירן על המצוות וכן הושמרתם מצות מצווה בעל ידיתך תחמיצנה אלא שמרן השולחן ערוך אמת את זה רק לעניין פדיון הבן ומילה שהם בגדר מצווה והרמה הרחיב את זה גם לפרי שלא ימצא אותו אחרי בין המצרים והתז התורי זהב אמר רק רגע גם כשאדם רואה פרי חדש בימי בין המצרים צריך לחשוש שמה הוא ימות ולא יזכה לברך שחיינו ושמה מת לא חיישינן שם הימות חיישינן אשרי אדם מפחד תמיד ולכן לפי דעת אורי הזהב מברכים שחיינו בימי בין המצרים זאת ועוד אנחנו מוצאים בהלכה רבנו פרק עשירי מהלכות ברכות הלכה זם אמרו לו מת אביו ושעתו אם יש אמו אחים מברך בתחילה דיין האמת ואחר כך הטוב המתים ואם אין אמו אחים מברך שהחיינו קוצבו של דבר צריך לתול קוצרו של דבר שכל טובה שהיא לא ולאחרים מברך הטובה מתים וטובה שהיא לא לבדו מברך שחיינו וזוהי גמרא זו בריאה במסכת ברכות דף נט מת אביב ורשו בתחילה אומר בן אמת הוא סוף אומר הטובה מתים ובגמרא נשאו ונתנו ואמרו יש הבדל בין אם יש לו יורשים אחרים או לא אם אין לו יורשים אחרים איתו מברך שחיינו אם כן איפה הדברי רבנו הם הלכה מפורשת בגמרא וריתה או גמרא שאדם באבל בשיא האבל שלו אז אומרים לו שאבא שלו מת אז הוא מברך בעין האמת כך אפשר להיות אבל אם הוא יורשח ורש אחינו אם הם כמה יושים הטובה מתים מרן הביא את זה אבל לא הזכיר שחיינו באור החיים סימןכב סעיף ד מברך על הטובה הטוב והמתיב אף על פי שירא שמה יבוא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמה ישמע למלך ויקח כל אשר לו וכן ברור ברך עליו ברוך דין אמת אף על פי שיבוא לו טובה ממנו כגון ש לו שטף של שדהו מחולה לא זה יש הלכה מפורשת בשולחן ערוך בנוגע בסימן רכג סעיף לאן שחיינו
לא שחיינו אבל לתוב באמת יהיה מנוגע הנה רג סעיף ברכג סעיף ב מת אביו מברך דיין העמתק היה לו ממון שיורשו אם אין לו אחים מברך גם כן שהחייה ואם יש לו אחים במקום שחיינו ברך הטובה מתיב אם כן גם רבנו וגם מרן השולחן ערוך בעקבות גמרא מפורשת שהאדם מברך שחיינו בזמן אבל בזמן אבל אז מה קרה שצריכים לחוש לא לברך שחיינו בימי בןמצרים בגלל החשש שיגיד שחיינו והגיענו לזמן הזה למה האבל לא צריך לחשוש לבר כך שחיינו והגיענו לזמן הזה אלא כך עבודת השם מברכים על הטובה שם שמברכים על הרעה מברכים על הרעה שם שמברכים על הטובה ולא מתכוונים שחיינו והגיענו לזמן הזה במובן שהרעה לנו האסון אלא שחיינו בגיענו לזמן הזה על הטובה שנתת לי והרי בתוך הרעה יש גם טובה וצריך לברך על הטובה גם כן או משום כך רבנו וכך זו ההלכה התלמודית יכול לברך שחיינו בימים האלה וראינו שגם התורה זהב אומר כן וראינו שגם הרמה מצמצם ואומר שמה יחלוף ויגיע שמה יחלוף הזמן אז אם אם יש לו רק פרי ויחלוף הזמן עלי מברך אלא מה המרן חשש לדעה שיכול לדחוט את אכילת הפירות לאחר מכן כאן אנחנו תלעים לבעיה מדוע שחיינו נאמר בגמרא מסכת עירובין מברך אותה בזמן שרואה את הפרי בשוק לא בזמן שהוא אוכלומר עברנו בשוק ואנחנו רואים פירות חדשים לא היה לנו כסף לקנות אז לא יכולנו לאכול מברך שהחיינו על עצם העובדה שהקדוש ברוך הוא ברא את הות החדשים האלה אבלו שהוא לא אכל אלא מה נהגו להשמי ברכת שחיינו בזמן אכילה אולי מטעמים חינוכיים התחושה של התורה בגלל שאולי גם אחרים נמצאים מטעמים חינוכיים אבל הגיעו בעצמכם שכבר יש לנו על השולחן פרי וחדש ואני לא אוכל אותו בגלל שאני לא נמנע מלברך שחיינו ודוחה את זה לאחר מכן מי יאמר לנו שמותר בחיי גבנה לצחות את ברכת שחיינו על פעמיים ראייה או על כל פנים על ראייה שקרובה לאכילה שקרובה לאכילה לכן אין צפק לאלה שנהגו אז בגלל שהם חוששים חוששים טוב להיזהר שכאילו הם שמחים שיגיעו לזמן הזה מן הקפדה שכבר ראינו כיוצא בהם שמקפידים על כל דבר ודבר מן הקפדה אבל מהקפדות כאלה מגיעים להקפדות שיש מקום להרהר אחריהן מבחינה הלכתית מובא באחרונים שגם בשבת לא יברך שהחיינו ואז הרי לכאורה הוא נראה כמתאבל שהרי בתשעה באר שחל להיות בשבת מגיש על שולחנו אפילו כסעודת שלמה ובלבד שלא יראה בשום פנים באופן צד של אבלות צד של צער והרי אם אנחנו נעים מלאומר שחיינו זה בגלל שאנחנו מראים צד של צער צד של של של אבלות לכן הקפדות כאלה יש בהם בעייתיות מבחינה הלכתית אף שמרו אותם גדול העולם ולמוד אנחנו צריכים כי סוף סוף בדברים האלה מצאנו פוסקים שמתנגדים גם להקפדות האלה אז כך שנראים הדברים שבאמת אין להפריד על המידות בעניין הזה של ברכת שחיינו לא מבעיה להרמבם ולפי התורי זהב ועוד פוסקים שוודאי מברשכים בימי בין המצרים בלי שום מגברה אלא גם לאלה שחששו יזהרו א' לא להפסיד את המצווה לגמרי ב' בוודאי ודאי שלא יהיה מצב שבשבתות לא יברכו ואומר הרב יוסף נוהגים מזהר שלא לאכול פרי חדש מן המצרים ובשבתות שבינתיים מותר ובפרט כשיש צורך בדבר משום כבוד שבת אולם לאחר ראש חודש אב אין ללבוש בגד חדש בשעב בשבת ואבל בגד חדש או כאל דברים עוד נייחד לקחת את ההלכה באופן מיוחד אבל בעניין פרי חדש הוא בוודאי מברך על זה שחיינו ביום השבת רבי חני