האם יש להעלות לתורה דווקא עם הארץ לקריאת התוכחה?

מסמך תדרוך: ניתוח מקורות בנושא קריאת התוכחות

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך קטע המקור שסופק, העוסק במנהג קריאת התוכחות בבתי הכנסת, בדגש על שאלת תרגומן וההתייחסות השונה לנושא בעדות ישראל השונות, ובפרט בקרב יהודי תימן.

נושא מרכזי: הדילמה סביב קריאת תרגום התוכחות והסיבות למנהגים השונים בעדות ישראל.

נקודות עיקריות:

1. המקור התלמודי וההתייחסות ההלכתית:

• הקטע פותח בהזכרה של פרשיות התוכחה שבספר ויקרא ובספר דברים, ומיד עובר לדיון בגמרא (מסכת מגילה) בנוגע לפסוקים בתורה ובנביאים ש"נקראים ולא מתרגמים" לעומת כאלו ש"נקראים ומתרגמים".
• המשנה במסכת מגילה מציינת דוגמאות לפסוקים שאין מתרגמים (מעשה ראובן, מעשה תמר, הגד השני, ברכת כהנים, מעשה דמדמנון) ולנושאים שמפטירים בהם (מרכבה, הודעת ירושלים).
• הגמרא (מגילה לב ע"ב) מביאה ברייתא הקובעת ש"קללות וברכות נקראנו מתרגמים". הגמרא מנמקת זאת בחשש ש"דעת הציבורה כמשמרן" - כלומר, אם לא יתרגמו את התוכחה, הציבור לא יבין את חומרת הדברים ועלול לזלזל.
• נימוק נוסף שמובא בגמרא (בשם רש"י) הוא החשש שאם יבינו את הקללות במלואן, עלולים להגיע ליאוש ולומר "טוב להנות מן העולם הזה בכל רצוננו הילסופנו לענש", ולכן עדיף שלא יבינו לגמרי כדי שלא יעבדו את השם מתוך פחד ("מראה") אלא מתוך אהבה. רש"י מתאר זאת כ"דברים נפלאים מאוד".
• למרות החששות, הברייתא קובעת שיש לתרגם את הקללות והברכות.
• הרמב"ם, בהלכות תפילה, מונה את הפסוקים שאין מתרגמים, ומשמע מכך שכל השאר, כולל התוכחות, כן מתורגמים. גם רב סעדיה גאון פירט את הדברים המתורגמים, ומשמע מכך שהתוכחות בכלל זה.

1. המנהג בתימן והשינויים בו:

• בעל "מהרי"ת" (רבי יחיא צאלח) מציין שהמנהג הפשוט בתימן היה שמתרגמים את התוכחות. הוא יוצא נגד ניסיונות של "מחדש" (אנשים חדשים שהגיעו) שלא לתרגם את הקללות, וקובע שזו טעות ושיש לתרגם.
• למרות זאת, מציין הכותב שבימינו ישנם חלקים רבים בתימן שאינם מתרגמים את התוכחה. הוא מייחס זאת להשפעה גוברת של ספרי מנהגים וסידורים שהגיעו לתימן מעדות אחרות (אשכנזים וספרדים), אשר גרמו לחשש גובר מפני קיום הקללות אם יובנו. הכותב מציין שלא ראה ולא שמע על חשש כזה בעבר בתימן.

1. השפעות מספרי קבלה ומנהגים אחרים:

• מובא בשם האר"י (רבי יצחק לוריא) שלא להעמיד "עם הארץ" לקריאת התוכחה ולא תלמיד חכם, משום שאם תלמיד חכם קורא, הדבר עלול להתקיים. לעומת זאת, דבריו של עם הארץ נחשבים פחות משמעותיים.
• עוד מובא בשם האר"י שנהג לקום בעת קריאת התוכחה ולברך (על אף שבמקומות אחרים נהגו שלא לברך על הקללות), כדי להראות שמקבלים את הכל באהבה. הכותב מציין שלעתים מוסרים בשם האר"י דברים סותרים.
• הכותב מציין שבספר "שערים המצויינים בהלכה" מובאים פוסקים רבים, רובם מקהילות אשכנזיות, שהעירו הערות שונות בנוגע לתוכחות.
• ישנן דעות בשו"תים שונים המתירות לקרוא את התוכחה בלי ברכה (שו"ת שואל ומשיב, מחנה חיים), בעוד שהגאון מרשוגר (בעל "חלקת שלמה") יוצא בחריפות נגד מנהג זה ומביא ראיות ממסכת סופרים שרק הראשון והאחרון מברכים.
• בכל זאת, הדעה הרווחת היא שיש לברך גם על הקללות כדי להראות שמקבלים את הייסורים באהבה. מובאות דעות נוספות משו"תים ("בני צדק", "אם יצחק", "חל עזר") בנוגע למנהג זה.

1. מנהגים נוספים הקשורים לקריאת התוכחה:

• מובא בגמרא (שבועות לו ע"א) עניין אמירת דברי קללה בלשון סגי נהור ("יקחה אלוהים אותך" נאמר כ"יקחה תי רב קענה כמדרי תימר המתים קדנן"). מכאן לומד הכותב שבעת קריאת התוכחות, אין לעמוד מול הקורא כדי שלא ייראה כאילו הוא מכוון את הקללות כלפי מישהו באופן אישי.
• נאמר שהקורא חייב לומר מילה במילה את הכתוב בתורה, אך דרך לימודו צריכה להיות באופן שלא ייראה כאילו הוא מכוון על מישהו ספציפי.
• היו מקפידים שבעל הקורא יעמוד לבד, ולא יעמוד או ישב מולו אף אחד בזמן קריאת התוכחה.
• היו חששות שאם תלמיד חכם יעלה לתוכחה, הקללות יתקיימו, ולכן העדיפו שעולה עם הארץ. הכותב רואה בחששות אלו השפעה של ספרי מנהגים וקבלה שהגיעו לתימן, שגרמו לפחד מהתוכחות.
• ישנה דעה בשו"ת "מחזל עזר" שנכון שהבעל קורא בעצמו יעלה לתוכחה ולא אדם אחר, מחשש שהקורא יהפוך לסוג של "שעיר לעזאזל".

1. הדעה הרווחת בקרב יהודי תימן הקדומים:

• הכותב מדגיש שבקרב אבותיו בתימן, "כולך יפה רעייתי ומום אין בך". כל אחד מהציבור, הגדול שבקהל, היה עולה לתורה וקורא את התוכחה מילה במילה, בהכנעה, ולעיתים בקול חלש אך לא מעבר לכך.
• הם שמעו את התוכחה בהכנעה ותרגמו אותה, מתוך הבנה שאין להם על מי להישען אלא על אביהם שבשמיים. זו הייתה המטרה העיקרית של קריאת התוכחה.

1. המצב כיום:

• הכותב אינו מתפלא שגם בחלקים מסוימים של תימן בטל תרגום התוכחה, ובימינו, עם המגעים בין העדות השונות בארץ, ישנו חשש בקרב אנשים לעלות לתוכחה פן יחשבו אותם למקללים או למקוללים.
• הכותב מסכם שאדרבה, יש מצווה לקרוא את התוכחה בהכנעה, וזוהי העיקר, והקדוש ברוך הוא "אינו מעשה רצו רבי ח'".

ציטוטים מרכזיים:

• "קללות וברכות נקראנו מתרגמים שואלת הגמרא פשיטה מהו דתמה נחוש דלמפיגדעת דציבורה כמשמרן שלא לחוש היה עולה בדתנו שאם יקראו את התוכחה עם התרגום אדיי הציבור לא היה עומד..."
• "כלומר היה עולה דעתנו שלא לתרגם כדי שלא כל כך יבינו את מה שכתוב כי אם לגמרי יבינו את מה שכתוב אולי יגידו ככה אם כבר המצב הוא קטסטרופלי כזה אז החולשתו כי מחר נמות אפשר לעשות הכל בין כך זהוסופנו זה פיגדת אחרי דעתם ואילו שהיה החשש שהם יעשו מראה זה לא עבודת השם טובה שעושים יראה מפחד רוצים שעבדו את השם מאהבה ולא מראה בין כך ובין כך למרות החששות האלה הבריתה קבעה שקללות וברכות קוראים אותם ומתרגמים אותם..."
• "כלומר הוא אומר ש המנהג הפשוט בתימן היה שמתרגמים את התוכחאות אלא שמחדש כלומר חדשים מקרוב באו רצו שלא לתרגם הקללות ומעריץ קוב לטעות ובזה הוא סגר עניין מבחינתו שצריך כן לתרגם את התוכחה."
• "אנחנו מוצאים בימינו זה לא קצת זה הרבה הרבה חלקים מתימן שאכן באמת לא תרגמו ונראה הדברים שזה השפעה הולכת גוברת של אותם ספרי מנהגים סידורים וסברי מנהגים שהגיעו לתימן אשר לאט לאט הגבירו יותר את הכיוונים והחששות שאם קוראים דברים רעים אולי חס ושלום הדברים האלה יתקיימו ואין חששות שמה זה יתפוס ולכן לא תרגמו לא ראיתי לא שמעתי כדי שפחות יתפסו בדברים האלה..."
• "אבל כן שלא לא זה מעל ומעבר לכל משמעות קריאת התורה אומרים אותה מלא מלה ואדרבה צריך שיהיה כמו שאומרים הכנעה ופחד זה פחד זה לא שעכשיו כולם בורחים ממנה אל תהיה מול הקורא שזה לא יהיה מכוון עליך תיזהר אל תעלה תלמיד חכמים כי זה יתקיים תעלה עם הארץ שלא יתקיים אלה הם חששות אחרי בקשת המחיבה חוקים מציאות ראינו מה שאומר רש""י איך הוא מפרש את הגמרא מסכת מגילה שאנחנו לא מעוניינים שעשו את זה מראה אלא מאהבה ראינו שצריך אדרבה לברך על התוכחות כדי לקבל את התוכחה הזו באהבה ולא עברו זה כתב שאלות ובבות מחזל עזר שם ומטעם זה נכון שיעלה דווקא הבעל קורא בעצמו ולא אחר הנה כבר פחדו שמישהו אחר יעלה אלא רק הבעל קורא הפך להיות כביכול חס ושלום השעיר לעזזל שהוא יקרא את התוכחות. כבר כל אחד אומר לא אני, לא אני, לא אני. כל אחד כאילו חץ וחלילה חשב שאם הוא קורא את התוכחה הוא הלא בסדר, הוא המקלל, הוא זה. אז בין כך יש בעל קורא, הוא מקצועי, הוא מקבל כסף שהוא יאמר את הדברים האלה. כל אלה מורי ורבותיי, חששות שבאו מבתי מדרש של אחינו משכנבים, חברו לספרדים, באמצעות צידורים וספרי מנהגים וספרי סוד. זה הגיע לתימן."
• "ולכן אב שודי תימן כולם כולך יפה ראייתי ומוום אין בך כל אחד עולה לתורה גדול שבציבור עולה וקורא את התוכחה וקוראים את התוכחה לא במרוצה אלא מילה במילה בהכנעה ויש אומרים בכל חלוש אבל לא מעבר לזה אלא כולם אומרים את זה שומעים את זה בהכנעה ומתרגמים אדרבה ואדרבה שידעו שיבינו שיקנעו וידעו שאין לנו על מי לשאן אלא על הבינו שבשמיים זו העיקרה של זה תחליטה של כל הקריאת התוכחה..."

מסקנות:

הקטע מציג תמונה מורכבת של התפתחות מנהגי קריאת התוכחות בעם ישראל. בעוד שהמקורות התלמודיים מצביעים על חובת תרגום התוכחות לצורך הבנת הציבור וחיזוק האמונה, התפתחו עם השנים חששות שונים, בעיקר בהשפעת ספרי קבלה ומנהגים מעדות אחרות, שהובילו חלקים מהציבור להימנע מתרגום ואף לפתח חששות שונים סביב זהות העולה לקרוא את התוכחה.

הכותב מדגיש את המנהג המקורי של יהודי תימן, שהיה לקרוא ולתרגם את התוכחות בהכנעה, מתוך הבנה שזוהי תוכחה מאת הבורא ויש לקבלה באהבה. הוא רואה בשינויים שחלו בתימן בהשפעת מנהגים חיצוניים סטייה מהמסורת המקורית.

הנושא מעלה שאלות חשובות על היחס שבין הבנה שכלית של הטקסט לבין ההשפעה הרגשית והרוחנית שלו, ועל האופן שבו מסורות ופרשנויות מתפתחות ומשתנות בקרב קהילות ישראל השונות.