האם השנה, שנת השמיטה, אנו מצווים בוידוי מעשרות?

נושאים מרכזיים:

• מהות מצוות וידוי מעשרות:
• המצווה מחייבת להתודות בפני ה' לאחר הפרשת כל התרומות והמעשרות התלויים ביבול הארץ.
• רבנו (הרמב"ם) בספר המצוות מגדיר זאת כמצוות עשה להתודות לאחר קיום החובה בפועל, בדומה לטהרה במעשים וגם בדיבור.
• המטרה היא "להתנקות מהם גם בדיבור כדרך שהתנקינו מלהחזיק בהם בפועל".
• המקור למצווה הוא הפסוק: "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה" (דברים כ"ו, י"ג).
• זמן קיום הוידוי:
• הוידוי נאמר בסוף השנה שבה מפרישים מעשר עני (השנה השלישית והשישית למחזור השמיטה), במנחה של יום טוב האחרון של פסח של שנה רביעית ושל שביעית.
• הטעם לכך הוא שרק לאחר שנה זו ניתן להיות בטוחים שכל החובות הנוגעות ליבול הארץ (תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני ומעשר עני, וכן ביכורים) קוימו.
• הקשר בין ביעור מעשרות לוידוי:
• הרמב"ם מונה רק את מצוות הוידוי כמצוות עשה, ולא את ביעור המעשרות כמצווה נפרדת.
• המנחת חינוך מעלה את השאלה מדוע.
• הוצעו מספר תירוצים: ייתכן שהביעור והווידוי נאמרו יחד, ולכן הוידוי כולל את הביעור. הרב קוק הסביר שהביעור הוא דין מדיני של המצווה, ודין מדיני אינו נמנה כמצווה בפני עצמה.
• ההקבלה היא לעשיית סוכה וישיבה בסוכה - הברכה היא על הישיבה, שהיא תכלית המצווה. באופן דומה, הוידוי הוא שיאו של תהליך הפרשת המעשרות והביעור הוא חלק ממנו.
• האם מצוות וידוי מעשרות נוהגת בזמננו?
• הרמב"ם בהלכות מעשר שני (פרק י"א, הלכה ד') כותב שהוידוי נאמר ביום וכל היום כשר לכך, בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית. לכאורה, מכאן משמע שגם לאחר חורבן בית המקדש המצווה קיימת.
• הגמרא מזכירה תנאים שחיו לאחר החורבן וקיימו את מצוות הוידוי.
• הספקות בנוגע לקיום המצווה בזמננו:
• הרמב"ם עצמו בהלכה י"ג מציין שבזמן עזרא הסופר, כאשר הלויים לא עלו לארץ והמעשר הראשון ניתן לכהנים, לא היו מתוודים, כיוון שהווידוי כלל "וגם נתתיו ללוי", וזה לא היה נכון.
• הירושלמי מציין את החומרה שבשקר בפני ה'.
• הרמב"ם נוקט בגישה שהלכות היסטוריות שאין להן יישום לעתיד לבוא, אינן מובאות על ידו. העובדה שהוא מזכיר את המקרה בזמן עזרא מלמדת שיש לבחון בכל דור האם ניתן להתודות באמת.
• סיבות נוספות מדוע לא ניתן להתודות בזמננו:
• "לא עברתי ממצוותיך" - היום איננו יכולים לומר זאת מכיוון שאיננו מקיימים את כל המצוות התלויות בארץ כהלכתן (למשל, לא נותנים תרומה גדולה לכהנים, לא כולם נותנים מעשר ראשון ללויים).
• "לא ביערתי ממנו בטומאה" - היום אנו מפרישים מעשר שני בטומאה מכיוון שאנו טמאי מתים. לכן, וידוי שאומר שלא הפרשנו בטומאה יהיה שקר.
• המסקנה העולה מדברי הדובר היא שלדעת הרמב"ם, מצוות וידוי מעשרות אינה נוהגת בזמן הזה מכיוון שהווידוי לא ישקף את המציאות.
• המלצות מעשיות:
• יש הממליצים לומר את נוסח הוידוי כפי שהוא מופיע בתורה, אך לא כוידוי מחייב, אלא כדי שהמצווה לא תישכח.
• אין חיוב לקנות מעשרות סמוך לחג כדי שיהיה על מה להתודות.
• ההמלצה היא שאדם יבדוק עד ערב פסח אם יש חובות הפרשה שלא מילא, וישתדל לתקן זאת, אך לא מתוך כוונה לקיים את מצוות הוידוי.
• הערה לגבי ערב פסח שחל בשבת: אין לבצע ביעור פירות או הפרשת תרומות ומעשרות בשבת, אלא ביום שישי.

ציטוטים מרכזיים:

• "התורה מצווה אותנו על מה שנקרא וידוי מעשרות."
• "אומר רבנו בספר המצוות בעניין זה במצוות עשה קל שנצטוינו להתודות לפניו התעלה בהפרישנו את חובת התרומות והמעשרות ולהתנקות מהם גם בדיבור כדרך שהתנקינו מלהחזיק בהם בפועל וזהו הנקרא וידוי מעשר והציווי בכך הוא אומרו תעלה ואמרת לפני השם אלוהיך ביארתי הקודש מן הבית וגם נתתיב ללוי ולגר, ליתום ולאמנה."
• "רבנו בפרק אחת 10 מהלכות מעשר שני בנתרעי הלכה ראשונה כותב מצוות עשה לתודות לפני השם אחר שמוציאין כל המתנות של זרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר ואין מצוות דין וידוי זה אלא אחר השנה שמפרישין בה מעשר עני שנאמר כי תחלל העשר ואמרת לפני השם אלוהיך ביערתי הקודש מן הבית הם מתי מתוודין במנחה ביום טוב אחרון של פסח של שנה רביעית ושל שביעית."
• "רבנו בפרק 11 הלכה ד' הוא כותב אין מתוודין אלא ביום וכל היום כשר לביוי המעשר ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית."
• "בהלכה יג אומר רבנו ובזמן שהיו נותנים מעשה ראשון לכהנים לא היו מתוודים שנאמר וגם נתב ללוי. כלומר עזרה הסופר כנס את הלביאים שלא רצו לעלות לארץ בעלייה לבית שני שיתנו את המעשה הראשון המיועד ללביאים שיתנו אותו לכהנים אומר רבנו באותה תקופה בזמן שהיו נותנים מעשה ראשון לכהנים לא היו מתוודים שנימר וגם נתתיב ללוי ואז בבידוי אומר וגם נתתיב ללוי איך יוציא שקר מתוך פיו."
• "וכתוב בירושלמי במעשר שני פרק חמישי שנפר מאיתנו אם אנחנו עומדים לפני השם יתברך ומוציאים שקר בפינו."
• "הנה בהלכה טו נאמר לא עברתי ממצוותיך שלא יפרש ממין על שאינו מינו ולא מנטלוש על המחובר ולא מנחובר על התלוש ולא מנחדש על הישן ולא מנשן על החדש ולא ולא אכלו ולא לא שכחתי שלא שכח מלברכו ומנזכיר שמו עליו לא אכלתי בעוני ממנו האם אכלו בעניינה אינו מתוודה ולא ביארתי ממנו ב האם מפרישו בטומאה אינו מתוודה ואנחנו היום מפרישים את המעשר שני בטומאה כי אנחנו היום טמאי מתים אז אינו מתוודה משמע שכל תקופה אם איננו ממלאים את כל חובותנו כי איננו יכולים הנה למשל איננו נותנים את התרומה הגדולה לכהן לא כולם מביאים את המעשה הראשון ללוי בטענה ש יוכיח שהוא לבי ואחרי יוצא בדברים האלה ומאחר שאנחנו מפרישים מעשר שני בטומאה אז יוצא איפה שבימינו אם נתוודה אז הוידוי איננו משקף נכון את הדברים משום כך נראה לענינו דעתנו שלפי רבנו אין מצוות וידוי נוהגת בזמן הזה."
• "יש ממליצים לומר את הדברים האלה כקורה בתורה אבל לא כמתוודה כדי לא שלא ישתכח שלא תשתכח מצוות וידוי אבל כמצוות וידוי לא יש כאלה שחיו לקנות מעשרות בשביל להפריש תומות מעשרות בערב החג כדי שיתוודו. אין מקום לכל החיובים האלה וכל ההתנהלויות הללו."
• "אלא ישדל שעד ערב פסח יזכור אם יש עוד איזשהו חובה, איזה הפרשת או משהו שינקה את עצמו מן הדברים האלה אבל לא חייב לקנות בשביל להפריש."
• "יש לזכור שהשנה זה ערב פסח שחל בשבת וברור שאין ביאור פירות, אין הפרשת תרומות מעשרות ביום שבת אלא ערב ערב דהיינו ביום שישי ולא ביום שבת רבי חו."

ההקלטה מעלה סוגיה הלכתית מורכבת הנוגעת ליכולתנו לקיים מצווה תלויה ארץ בזמן הזה, ומדגישה את העיקרון של אמירת אמת בפני ה