קרא את המגילה תרגום, האם יצא ידי חובה?

נושאים מרכזיים:

• איסור קריאה בעל פה: ההלכה הבסיסית היא שאין יוצאים ידי חובה בקריאת המגילה בעל פה, אלא יש לקרוא מתוך מגילה כתובה ("כתוב זאת זיכרון בספר צריך שהזכרון הזה יהיה כתוב במגילה ולקרוא אותו מתוך המגילה הכתובה. אבל לא בעל פה.").
• מגילה פגומה: למרות האיסור לקרוא בעל פה, ישנה התייחסות למגילה פגומה. אם רוב האותיות ניכרות, המגילה כשרה. אם חסרות אותיות או פסוקים והקורא משלים בעל פה, הוא יוצא ידי חובה ("במילה פסולה השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים אוקראן הקורא על פה יצא כלומר אם הסופר כתב את מגילת 10 והוא השמיט שכח לכתוב בה אותיות או פסוקים הוקראן הקורא על פה יצא כלומר אף על פי שאין קוראין את המגילה בעל פה ומשקראה על פה לא יצא אבל אם זה רק השלמה אזי הוא יוצא ידי חובה"). נקודה זו משמשת כבסיס להבנה של גבולות האיסור על קריאה בעל פה.
• קריאה בשפה זרה: ההלכה קובעת שמגילה שנכתבה בתרגום או בלשון אחרת מלשונות הגויים לא מוציאה ידי חובה את מי שקורא בה, אלא רק את מי שמכיר את אותה הלשון, ובתנאי שהיא כתובה באותיות של אותה הלשון ("הייתה כתובה הרגום או בלשון אחרת מלשונות הגויים לא יצא ידי חובתו בקריאתה, אלא המכיר אותה הלשון בלבד והוא שתהיה כתובה בכתב, אותה לשון").
• כתיבה בשפה זרה באותיות עבריות: עולה השאלה האם מותר לכתוב את המגילה במילים של שפה זרה (כגון אנגלית) אך באותיות עבריות, בדומה לתפסיר בערבית. הדובר מצטט את מורו הטוען שאפשרות זו כשרה ("אלא הוא יכול לכתוב את המילים האנגליות באותיות לשון הקודש כמו התבסיר."). הוא אף מציין שמצא מגילת אסתר כתובה בערבית באותיות עבריות.
• כתיבה בשפה זרה באותיות זרות: נדונה גם האפשרות לכתוב את המגילה באותיות ומילים של שפה זרה (כגון אנגלית באותיות אנגליות). הדובר מביא דעה המתירה זאת, תוך הסתמכות על דברי המפרשים שאפילו כתיבה באותיות עבריות ומילים זרות כשרה, קל וחומר כתיבה מלאה בשפה הזרה ("המפרשים אומרים שהכוונה כאן אפילו בכתב הוא יוצא. כל שכן אם היא כתובה בכתב אנגלי ובמילים אנגליות, אלא החידוש הוא שאפילו היא כתובה בכתב אה לשון הקודש ובמילים אנגליות הוא יוצא ידי חובה.").
• עדיפות לשון הקודש: למרות ההיתרים לכתיבה בשפה זרה, הדובר מדגיש כי לכתחילה יש להעדיף כתיבה וקריאה בלשון הקודש ("יוצא איפה? ששיטתנו היא שהמגילת אסתר יכולה להיכתב בלשון הקודש ובמילים של לשון הקודש. וזה הדבר העדיף. ולכתחילה אדם ידבק בלשון הקודש.").
• דעה חולקת: הדובר מביא את דעת המשנה ברורה שמצטט פוסקים החולקים וסוברים כי מגילה בכל לשון שהיא אינה כשרה אלא אם כן היא כתובה בכתב אשורי (עברי) ("אבל כאמור שיטתנו היא אינה כהשיטה הזו אלא כהשיטה שאומרת ש אפשר לכתוב את המגילת 10 בלשון הקודש, באותיות לשון הקודש זה הדבר הכי עדיף או אפשר לכתוב באותיות של שבא זרה ומילים של שבא זרה ובעיקר שהוא יבין שלא יהיה כקורא על פה והם יבינו וכן אפשר גם כן באותיות לשון הקודש ובמילים של שבא זרה אתעוררה בעיה מה יהיה אם הוא לא מבין אנגלית כתוב לו באותיות לשם קודש והוא קורא קורא את ה את המגילה כי יודע לקרוא בלשון הקודש אבל לא יודע אנגלית אז הוא רק קורא הוא רק מדקלם כמו תוקי האם הוא מוציא את האוכלוסיה הדוברת האנגלית או לא האם בגלל שהוא עצמו לא מבין ולא יוצא הוא לא מוציא את האחרים או שמה מאחר והוא אילו הוא ילמד הוא ידע כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ונהי שהוא לא יצא ידי חובה באופן דתי אבל הוא לא נחשב מבין הפטורים שנגיד שהוא פטור ואין הפטור מוציא את החייו ונראים ככה דברים רבי חנבן חמ").
• תרגום סימולטני: הדובר מבהיר כי תרגום סימולטני של קריאת המגילה מעברית לשפה אחרת אינו מוציא ידי חובה, מכיוון שהוא נחשב כקריאה בעל פה ("אם הוא מתרגם סימולתנית לארמית כתוב ויהי במחשו והוא מתרגם סמול והוא ביום מודה אחשוורוש לא כתוב במגילה והוא אם היה כתוב והבו במחשוורוש אזה מצוין אבל לא כתוב כתוב בלשון הקודש וה בני אחשוורוש זה נקרא בעל פה").

מסקנה (לפי שיטת הדובר):

לדעת הדובר, קיימות מספר אפשרויות כשרות לקריאת מגילת אסתר בפני קהל שאינו דובר עברית:

1. האפשרות המועדפת: כתיבת המגילה בלשון הקודש ובאותיות לשון הקודש.
2. אפשרות כשרה: כתיבת המגילה במילים של שפה זרה (כגון אנגלית) אך באותיות לשון הקודש (בדומה לתפסיר).
3. אפשרות כשרה: כתיבת המגילה הן במילים והן באותיות של שפה זרה (כגון אנגלית באותיות אנגליות).

העיקר הוא שהקריאה תהיה מתוך מגילה כתובה והקהל יבין את השפה הנקראת, כדי שלא ייחשב כקריאה בעל פה מבחינתם. עם זאת, הדובר מודע לכך שיש פוסקים החולקים על הגישה המרחיבה הזו ודורשים שהמגילה תיכתב אך ורק באותיות עבריות.

נקודה נוספת שעולה בסוף הקטע:

הדובר מעלה שאלה לגבי אדם היודע לקרוא עברית אך אינו מבין את המילים הכתובות בשפה זרה (גם אם הן כתובות באותיות עבריות). האם קריאתו מוציאה ידי חובה את הקהל הדובר את אותה שפה? הדובר משאיר שאלה זו פתוחה אך מרמז שאולי אין בכך בעיה מצד הקהל אם הם מבינים, גם אם הקורא עצמו אינו מב