באיזה שלב יש לומר קדיש ביום שקוראים בו בשלושה ספרי תורה?

נקודות מרכזיות:

• סדר הקריאה בשבת ראש חודש אדר ב': הדובר מתאר את סדר הקריאה בשלושה ספרי תורה: הראשון לפרשת השבוע, השני לעניין ראש חודש, והשלישי לעניין שקלים, ואחריו קריאת ההפטרה בעניין שקלים.
• מחלוקת בנוגע לאמירת קדיש: המחלוקת המרכזית נסובה סביב אמירת קדיש לאחר כל ספר תורה.
• מנהג השולחן ערוך: בפרשת "פקודי" קוראים שישה עולים בלבד בספר תורה הראשון, ולא אומרים קדיש אחריו. מוציאים ספר תורה שני לקריאת עניין ראש חודש, והעולה בו הוא השביעי. רק לאחר מכן אומרים קדיש.
• מנהג הספרדים (בהקשר הנדון, כפי שמציין הדובר): נוהגים להוציא ספר תורה שלישי, ואומרים קדיש בין הספר תורה השלישי לדברי הנביא.
• מנהג "האיש מצליח" (יהודי טוניסיה וג'רבה): בספר תורה הראשון קוראים שישה עולים. לא אומרים קדיש בין הספר הראשון לשני. בספר השני, העולה השביעי משלים את המניין, ואז אומרים קדיש. מוציאים ספר תורה שלישי (המפטיר) וקוראים בו, ולא אומרים קדיש בין הספר השלישי לדברי הנביא.
• ההצדקה לאי אמירת קדיש בין המפטיר לנביא: הדובר מסביר שהמנהג שלא לומר קדיש בין קריאת שלושת הפסוקים האחרונים בתורה (החזרה של המפטיר) לבין קריאת הנביא נועד להדגיש כי הנביא אינו שווה לתורה, אלא פועל רק מכוחה. כפי שמציין הנביא מלאכי: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי". אמירת קדיש הייתה עלולה ליצור מצב של השוואה בין התורה לנביא.
• מעמדו של המפטיר למניין העולים: הדובר מזכיר מחלוקת בגמרא (מסכת מגילה דף כ"ג עמוד ב') האם המפטיר עולה למניין העולים. רבנו (הרמב"ם) פסק שהוא עולה למניין, מכיוון שעל ידי כך נמנע מצב בו אדם אחר קורא בנביא ולא קרא בתורה, דבר שמדגיש את כפיפות הנביא לתורה.
• העיקרון של "אין קריאת תורה של עולה אחד": הדובר מדגיש עיקרון יסודי בהלכות קריאת התורה שאין להוציא ספר תורה עבור עלייה אחת בלבד. עיקרון זה משמש כנימוק למנהגים שונים בנוגע לאמירת קדיש. אם אומרים קדיש לאחר ששישה עולים קראו בספר תורה הראשון, הרי שהעלייה בספר התורה השני (עבור עניין ראש חודש) משלימה למניין שבעה, ולכן אין זו עלייה בודדת.
• מקרה של טעות במספר העולים: הדובר מתייחס למצב בו עלו לתורה בטעות שישה עולים וסיימו את הפרשה ואמרו קדיש. במקרה כזה, חובה לחזור על קריאת התורה לשבעה עולים. אם אין זמן לחזור על כל הפרשה, ישנה אפשרות שהשבעה עולים האחרונים יחזרו על שלושה פסוקים בסוף הפרשה כדי להשלים את המניין.
• מקרים חריגים של קריאה בעלייה אחת: הדובר מציין מקרים חריגים בהם קוראים בספר תורה קריאה אחת בלבד:
• חול המועד פסח (בנוגע ל"נשיא מצרים"): קוראים שלושה עולים, ומוציאים ספר תורה שני להשלמת מניין ארבעת העולים המינימלי לחול המועד, אך לא אומרים קדיש בין שלושת העולים הראשונים לרביעי, מכיוון שאין הפטרה.
• תשעה באב (שחרית) ויום כיפור (מנחה): קוראים שלושה עולים, והשלישי מפטיר בנביא, אך לא אומרים קדיש לפני ההפטרה כדי להדגיש את כפיפות הנביא לתורה.
• סיכום שיטת רבנו (הרמב"ם): הדובר מסכם כי שיטת הרמב"ם היא תלמודית ומביאה בחשבון את כל הכללים. לפי שיטתו, כאשר קוראים בשלושה ספרי תורה, אם קראו שישה עולים בספר הראשון, לא יהיה קדיש בין הראשון לשני כדי שהשני יתחבר לראשון וישלימו למניין. לאחר השני ייאמר קדיש, והשלישי יהיה המפטיר ולאחריו לא ייאמר קדיש כדי להראות שהנביא נובע מהתורה. אם קראו שבעה עולים בספר הראשון, אפשר לומר קדיש אחריו, ואז אחרי הספר השני והשלישי לא ייאמר קדיש, והם יהיו המפטירים שמכוחם אומר הנביא את דברי הנבואה. אמירת קדיש לאחר הספר השני במקרה זה תיצור מצב של הוצאת ספר תורה עבור קורא אחד, דבר שאסור.

ציטוטים רלוונטיים:

• "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי כְּלָּלוּת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל" (מלאכי ג', כ"ב) - ציטוט זה מובא כדי להסביר את הרעיון שהנביאים באו רק כדי להגן ולעורר על שמירת תורת משה.
• הדובר מציין את הכלל הבסיסי: "אין מוציאים ספר תורה עבור לאחד רבי חנין שמ".

הדובר מציג ניתוח מפורט של ההלכות והמנהגים השונים, תוך מתן דגש על ההגיון והטעמים העומדים מאחוריהם, במיוחד בכל הנוגע לקשר שבין התורה לנביאים וחשיבות שמירת העיקרון של "אין קריאת תורה של עולה אחד