האם יפה הם עושים,שליחי ציבור שאומרים קדיש כשהם מהלכים?

קודות מרכזיות:

• מהות השאלה: האם מותר לומר קדיש תוך כדי הליכה לעבר עמוד התפילה? או שמא יש לומר את הקדיש בעמידה במקום, ורק לאחר מכן להתקדם?
• תשובת הדובר: עקרונית, אין לומר קדיש תוך כדי הליכה. יש לעמוד בעת אמירת הקדיש. עם זאת, אם יש חשש לטורח ציבור (שהציבור ימתין זמן רב), השליח ציבור יכול לומר "תתקבל ותתקדש" במקומו בעמידה, ורק לאחר שהציבור עונה "אמן", יתקדם לעבר מקום התפילה.
• מקורות הלכתיים:
• הרמב"ם (רבנו): הדובר מצטט את הרמב"ם מהלכות תפילה, פרק א' הלכות ד'-ה', שם הרמב"ם מונה את הקדיש בין הדברים שבקדושה שאין לאומרם אלא בעשרה אנשים גדולים ובני חורין. הדובר מדגיש כי הרמב"ם מציין שבכל עניין שבקדושה נאמר "ועומד" (כגון "פורס על שמע ועומד", תפילת ציבור מעומד, קדושה מעומד, קריאת התורה מעומד). "רבנו כאן אסף כעמיר גורנה את כל הדברים שנחשבים דבר שבקדושה שאין לומרם בפחות מעשרה ודים שכרים בנחורין אבל כל מי שקורא בהלכות תפילה יראה שבכל מקום מקום כזה אמר ועומד ופורס על שמ ועומד ואומר כך וכך כלומר גם קריאת התורה מעומד גם פורס על שמע מעולת עומד גם תפילת ציבור מעומד גם קדושה מעומד כלומר פשוט בדברים האלה שדבר שבקדושה היא מעומד."
• ירושלמי: הדובר מביא ציטוט מהירושלמי: "כל דבר שבקדושה בא אלמ רגלו היא צריך לעמוד על רגליו." הוא תוהה כיצד להסביר את הירושלמי הזה, האם כל השומעים חייבים לעמוד או רק האומר. הוא מבאר כי ישנן דרגות שונות בקדושה, ובקדושות שונות (כגון קדושת יוצר וקדושה שבסדר היום) הציבור יושב, בעוד השליח ציבור עומד. "נכון מאוד שנאמר בירושלמי ש כל דבר שבקדושה כך נאמר בירושלמי בא אלמ רגלו היא צריך לעמוד על רגליו. והשאלה היא איך להסביר את הירושלמי הזה? האם כולנו חייבים לעמוד על רגלנו בזמן שאומרים דבר שבקדושה או שמה האומר דבר שבקדושה הוא זה שצריך לעמוד ואין השומע חייב לעמוד."
• הרמ"א (רבי משה איסרליש): הדובר מצטט את הרמ"א ב"דרכי משה" על הטור אורח חיים סימן נ' סעיף קטן ה', שם הוא מביא את מנהג המהרי"ל שלא היה עומד בשעת קדיש וברכו, אך בכל קדיש שתפסו מעומד, נשאר עומד עד סיום "אמן יהא שמיה רבא". הרמ"א עצמו מסיים כי המנהג הוא לעמוד. "ובמהרי בספרו מנהגים שהוא לא היה עומד בשעת קדיש וברכו אך כל קדיש שתדפסו מעומד נשאר עומד עד שסיים אמן יהש רבה ומסיים הרמה ואומר בא המנהג לעמוד."
• הגהות מרדכי: מוזכרת הגהה בשם הגהות מרדכי המביאה את הירושלמי ומקשרת אותו לצורך בעמידה בדבר שבקדושה.
• "שתילי זיתים" (מורי דוד משרגי): הדובר מציין כי מורי דוד משרגי, שהיה נוהג למחוק הגהות שלא תאמו את מנהג יהודי תימן, העתיק את הגהת הרמ"א בעניין העמידה בקדיש, אך הסתייג וכתב שבעצם לא נהגו לעמוד, אלא אם הקדיש תפס אותך בעמידה, אז יש להישאר עומד עד "אמן יהא שמיה רבא". "במילים אחרות אנחנו רואים דבר כזה שביהודי תימן לא נהגו הציבור להבדיל מעומר הקדיש לא נהגו לעמוד בזמן קדיש גם לא המתינו עד אמנשמרבה אלא מורי דוד משרגי כשראה את ההגהה הזו ברמה במיוחד כשצטטות הירושלמי שכשאומרים דבר שבקדושה אז יאמר את זה מעומד אז קלטו את המנהג בסגנו של מהריל דהיינו רק איך קוראים אם אם אתה עומד בזמן הקדיש ו קרה נקלת ואתה עומד בזמן קדיש אל תשב עד שמנש מרבה אבל אתה לא חייב לעמוד באופן מיוחד."
• מנהג יהודי אשכנז הקדמון: הדובר מציין כי מנהג אשכנז הקדמון, כפי שמובא בשם המהרי"ל, היה שלא לעמוד בקדיש. הוא מספר על מקרה בו שני יהודים חסידיים אשכנזים התארחו בתפילה בבית כנסת תימני והביעו תמיהה ואף כעס על כך שהציבור התימני יושב בזמן אמירת הקדיש. הדובר הסביר להם כי מנהג תימן תואם למנהג אשכנז הקדמון.
• מנהג יהודי תימן: על פי המסופר, מנהג יהודי תימן היה שהציבור לא נהג לעמוד בזמן אמירת הקדיש, ואף לא המתין עד "אמן יהא שמיה רבא". רק אם אדם "נתפס" עומד בזמן שהשליח ציבור התחיל לומר קדיש, נהג להישאר עומד עד "אמן יהא שמיה רבא". בנוסף, יהודי תימן לא נהגו להסתובב בזמן חזרת הש"ץ, אלא נשארו במקומם עם פניהם למזרח או להיכל ושמעו את השליח ציבור וענו אמן.
• שליח ציבור: הדובר מדגיש כי שליח ציבור עצמו חייב לעמוד בעת התפילה ואמירת הקדיש, ובוודאי שלא ללכת תוך כדי אמירה.
• הליך הזמנת שליח ציבור בתימן: הדובר מתאר מנהג תלמודי שהשתמר בתימן, לפיו אדם המוזמן להיות שליח ציבור צריך לסרב פעמיים (סירוב של כבוד בפעם הראשונה, סירוב מתון בפעם השנייה) ורק בפעם השלישית נענה והולך להתפלל. לכן, מכיוון שהוא נענה לבסוף, הוא מיד אומר קדיש במקומו בעמידה, ורק לאחר שהציבור עונה אמן, הוא מתקדם לעבר התיבה. "אלא מיד כשהם עומדים הם אומרים קדיש. אבל כשהם אומרים קדיש הם עומדים הם לא הולכים. ורקשהיבור אומר אמן אז הם נחפזים והולכים לקראת התיבה. זו הדרך העולה בית אל. אבל לומר קדיש והוא מהולך בשום פענים ואופן אלא צריך לעמוד בזמן אמירת הקדיש."
• שינוי המנהגים בדור הנוכחי: הדובר מביע צער על כך שהדור הצעיר מתערבב עם קהילות אחרות והמנהגים הייחודיים של יהודי תימן נשחקים.

ציטוט מרכזי המסכם את מנהג יהודי תימן:

"אבל כיוון שהם חושים לתורח ציבור, הם אינם אה הם אינם רוצים עד ש געו לתיבה ואז התפללו. אלא מיד כשהם עומדים הם אומרים קדיש. אבל כשהם אומרים קדיש הם עומדים הם לא הולכים. ורקשהיבור אומר אמן אז הם נחפזים והולכים לקראת התיבה. זו הדרך העולה בית אל. אבל לומר קדיש והוא מהולך בשום פענים ואופן אלא צריך לעמוד בזמן אמירת הקדיש."

הדובר מציג ניתוח מעמיק של הסוגיה, תוך התבססות על מקורות הלכתיים ומנהגים שונים, ומסביר את ההגיון העומד מאחורי מנהג יהודי תימן בעניין אמירת הקדיש על ידי השליח ציבור