האם רשאים לערוך חופה בלילה או חובתה דווקא ביום?

מנהג אבותינו בתימן:

• ברור כי מנהג אבותינו בתימן היה לקיים את החופה תמיד ביום, בעוד שהקידושין התקיימו בלילה.
• לגבי הקידושין, מציין הדובר כי למרות שבאופן עקרוני ניתן לקדש אישה ביום או בלילה, אבותינו הקפידו לעשות זאת בלילה, דבר המעיד שלא חששו לשיטת הפוסקים הסוברים כי קידושין הם דין ויש לקיימם ביום.
• הדובר מדגיש כי אין ראיות ומקורות חותכים לכך, אך נראה כי מנהג הנישואין ביום היה נפוץ עוד מתקופת המשנה והתלמוד.

עיון בדברי רבנו (הרמב"ם):

• הדובר מציג נוסחאות שונות שנמצאו בדברי רבנו בהלכות אישות (פרק עשירי, הלכה יד) העוסקות באירוסין (אִרּוּס) ולא בנישואין (נִשּׂוּאִין).
• בנוסח דפוס אחד מצוטט: "מותר לאדם לארס בכל יום חול ואפילו בתשעה באב בין ביום ובין בלילה".
• הדובר מציין כי אם נוסח הדפוס משקף מהדורה קדומה של דברי רבנו, ניתן לדייק ממנו שאירוסין יכולים להתקיים ביום ובלילה, אך הנישואין (חופה) יכולים להתקיים רק ביום, זאת משום שבסיום אותה הלכה, בהתייחסות לשאר הימים, משתמש רבנו בלשון "ימים" ולא "לילות" לגבי זמן סעודת הנישואין.
• לעומת זאת, מצוטטת נוסחה מכתבי יד של יהודי תימן ("מהדורא בתרא") בה כתוב: "מותר לאדם לסא בכל יום חול ואפילו בתשעה באב בין ביום בין בלילה", דבר שלכאורה מרמז על אפשרות נישואין גם בלילה ואפילו בתשעה באב.
• עם זאת, הדובר מסייג ואומר כי גם נוסחה זו קשה, משום שסתם התלמוד אינו מתיר נישואין בתשעה באב (אף שמותר לארס). לכן, הוא מסכם כי קשה מאוד לדייק מדברי רבנו ראיה לכאן או לכאן.

ראיות מהמשנה והתלמוד:

• הדובר מציין כי המשנה במסכת כתובות אומרת "וניסאת ליום רביעי", דבר שלכאורה מרמז שנישואין היו ביום.
• הוא מביא את דעתו של הגאון מווילנה המדייק ממסכת כתובות (דף ה עמוד א') כי חכמים תקנו ששמחת הנישואין תהיה במשך שלושה ימים (חמישי, ערב שבת ושבת), ומהלשון "שמחת אמה שלושה ימים" לכאורה משמע שהנישואין עצמם היו ביום.

סיכום ומצב בימינו:

• לסיכום, עונה הדובר לשאלה כי קיים מנהג לקיים חופה ביום, אך אין זה בגדר דין מחייב ברמה מוחלטת. נמצאו מקורות המסייעים למנהג אבותינו שנישאו ביום.
• הדובר מציין כי כיום כבר לא מעשי לקיים חופה ביום בגלל תקנת הגאונים להצמיד קידושין ונישואין כדי למנוע ניצול לרעה של נשים.
• בעבר, אצל אבותינו, הקידושין היו בלילה והחופה ביום למחרת. אולם, המנהג הרווח כיום אצל האשכנזים והספרדים הוא לערוך גם קידושין וגם נישואין באותו מעמד, בדרך כלל בלילה, ואז מתקיים ייחוד.
• מה שנותר כזכר לחופת היום ולסעודת הנישואין שהייתה נערכת ביום בתימן היא "סעודת מצווה" המתקיימת לעיתים ביום לאחר הנישואין בלילה.
• הדובר מציין כי כיום, גם סעודת מצווה זו הולכת ונזנחת, ורבים מקיימים אותה בלילה, דבר שיכול לגרום לבעיות הלכתיות במקרים של נישואין שניים.
• הוא מסיים בקריאה לשמר את מנהג סעודת המצווה ביום כזיכרון למנהגים העתיקים והטהורים יותר, ובתקווה שבעתיד, עם חידוש הסנהדרין ובית המקדש, ישובו למקור המנהגים המקורי.

ציטוטים מרכזיים:

• "ברור לנו שמנהג אבותינו בתימן, שהשואין החופה לפחות הדבר נשתמר בצנאה ואזוריה היו לעולם ביום."
• "מותר לאדם לסתא בכל יום חול ואפילו בתשעה באב בין ביום ובין בלילה אבל הן נוסעים ולא לא בערב שבת ולא באחד בשבת." (ציטוט מנוסח הדפוס של דברי רבנו)
• "מותר לאדם לס בכל יום חול ואפילו בתשעה באב בין ביום בין בלילה" (ציטוט מנוסח כתב יד "מהדורא בתרא")
• "הדבר פשוט שזה מנהג אבותינו כי לעולם לעולם קימו את הסחופה אך ורק ביום ואת הקידושין בלילה."
• "המשנה בכתובת אומרת וניסאת ליום רביעי."
• "הגאון מווילנה באבן העזר ב בסימן נה עכתן יא מדייק מכתובות בדף ה עמוד א' שבה נאמר שקדו חכמים על השמחה של תנות ישראל..."
• "אבל אבותינו כשחשבו על השמיחות עדיין היו מאוד מאוד מושכלים. סמוכים כן אבל הקידושים בלילה והחופה ביום למחרת זה הסמיכות."
• "מה ששרדו כאלה אשר מקיימים למחרת מה שנקרא סעודת מצווה. זכר באמת לסעודת הנישואים שהייתה בתימן ביום."
• "החופה הייתה מן הלילה. וטוב שינהגו כך כזכר. בבחינת הציך ציונים."

השיחה מעלה סוגיה הלכתית-מנהגית מעניינת, תוך התבססות על מקורות מגוונים ומתוך התייחסות למציאות החיים המשתנה. הדובר מדגיש את חשיבות שימור מנהגי אבותינו, גם כאשר המציאות מחייבת פשרות