הנכנס לבית הכסא בכפפות על ידיו, האם חייב להסירם ע"מ ליטול את ידיו?

תמצית ונקודות מרכזיות מהמקור "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מציג ניתוח מפורט של המקור "הטקסט שהודבק", העוסק בשאלת נטילת ידיים לאחר שימוש בשירותים, בדגש על אדם העובד עם כפפות חד פעמיות. הדיון מתפרש על פני הבחנות הלכתיות שונות, החל מדין התלמוד, דרך דעות הראשונים והפוסקים, ועד ליישום במקרה הספציפי של עבודה עם כפפות.

נושא מרכזי: הצורך או אי הצורך בנטילת ידיים וברכה לאחר שימוש בשירותים, והשלכותיו על אדם העובד עם כפפות חד פעמיות.

נקודות מרכזיות וציטוטים מהמקור:

1. דין התלמוד:

• לפי דין התלמוד, אדם שנכנס לבית הכסא ולא ניגב את ידיו אינו חייב כלל בנטילה, אפילו לא רחיצת ידיים.
• אם ניגב את ידיו, החיוב הוא ברחיצת ידיים (נקיות) ולא בנטילה, ולכן אין צורך בכלי או ברכה. לאחר מכן מברך "אשר יצר".
• "ובכן, עלינו לדעת שהנכנס לבית החסה מבחינת דין התלמוד, אם לא תנף את ידיו, הוא איננו חייב בנטילה כלל ועיקר אפילו לא רחיצת ידיים. זה מבחינת דין התלמוד..."
• "...אבל אם הוא תנף את ידיו כיוון שהיו רגילים לקנח באותו מקום במים ובידיים אז יש צורך לא בנטילת ידיים אלא ברחיצת ידיים דהיינו נקיות ויש לזה נפקות גדולה. האם יש על זה ברכה? האם צריך כלי? ולאור ההגדרה הזו שאנחנו אומרים, אין צורך בכלי, בוודאי לא בברכה, אלא שאחר שנקע את ידיו מברך אשר יצר."

1. דעת הפוסקים וחשש "רוח רעה":

• יש פוסקים, בהשפעת הזוהר, הסבורים שבבית הכסא יש "רוח רעה". לדעתם, גם אם לא בירך, יש להימנע מנטילת ידיים בתוך בית הכסא.
• "לעומת זאת מכוח הפוסקים אשר סבורים שבטח זה יש רוח רעה ובוודאי שהזוהר הולך בכיוון הזה... תוצאה מכך לדבריהם גם אם אדם יכנס לבית הכסה כשם שאי אפשר לברך בבית הכסה... אלא שאפילו לא ברך אלא נטל ידיו בבית זה כגון בימינו שלנו שיש אמבטיות ויש גם שירותים ויש גם קיור אם אדם מברך מחוץ לחדר הזה ונכנס ונוצל ידיו כשיש כבר אנטל מוכן עם מים בפנים לדבריהם כיוון שהמקום הזה יש בו רוח רעה אז גם נטילת בלא ברכה יש להשתדל לו לעשות שם."

1. הבחנה בין בית הכסא לאמבטיה:

• לדעת רבנו (המייצג את דין התלמוד), האיסור לברך בבית הכסא נובע מטומאה, ובאמבטיה ממקום ערווה, אך אין איסור ליטול ידיים (ללא ברכה) במקומות אלו.
• "ולפי דברי רבנו שהוא כאמור מבטא את דין התלמוד, יכולו לטול ידיים, רק לא לברך. והאיסור לברך זה לא בגלל רוח רעה, אלא אם דיברנו על ביתה, זה בגלל מקום זוהמה. ואם דיברנו על אמבטיה, רואים וזה מקום ערום. מקום שמזוהה עם ערבה ולכן אין לברך לא שאין ליטול ידיים שם אלא אין לברך..."

1. דעות הראשונים בשאלת נטילת ידיים לאחר יציאה מבית הכסא:

• הרשב"א (המיוחס לרמב"ן) מביא מחלוקת בין גדולי החכמים בשאלה האם יש צורך בנטילת ידיים וברכה לאחר יציאה מבית הכסא.
• דעת אחד הרבנים היא שיש צורך בנטילה עם ברכה לפני "אשר יצר", כיוון שלא ניתן לברך "אשר יצר" כשידיים מטונפות.
• הרמב"ן חולק וסובר שאין מברכים על נטילת ידיים אלא בשחר, בשעת אכילה ובשעת טבילה במשקה. רחיצת ידיים לנקיות היא דבר אחר, ללא כלי וברכה.
• "בשאלות ותשובות הרשבה המיוחסות לרמבן בסימן קובצה דג יש שאלה ושם הוא אומר כך שאלת שאלה אמרת שאמרו לך משמי שאם נצרך אדם לנקביו שצריך לטול ידיו ולברך על נטילת ידיים ואחר כך אמרו לך משמי שאין צריך ושאלת איזה כיוון... תשובה דבר זה תלוי באשלי רב רבה כלומר גדולי החכמים נחלקו..."
• "...ועל כך אומר הרמבן אומר אבל מקובל אני ממורי הרב זל שאין מברכים אלא בשחר ובשעת אכילה ומי שטיבולו במשקה וכך אנו נוהגים על פי מורי ונראים דבריו. כלומר, מתי יש נטילת ידיים? כשאדם קם בבוקר או כשאדם אוכל או כשאדם מטבל במשקה. אין דין נטילת ידיים חוץ מהדברים האלה. רחיצת ידיים, נקיות ידיים זה משהו אחר. זה לא נטילה, זה לא בכלי, זה לא בברכה, זה נקיות, זה משהו אחר."

1. השוואה לדין כהן במקדש:

• המשנה במסכת יומא קובעת שכהן שהטיל מים במקדש טעון קידוש ידיים ורגליים (ולא נטילת ידיים רגילה), ומי שהטיל צואה טעון טבילה. רבנו פוסק זאת להלכה בהלכות בית המקדש.
• מכאן משמע שדין זה ייחודי לעבודת המקדש ואין ללמוד ממנו לגבי חיי היום-יום מחוץ למקדש.
• "המשנה במסכת יומה במסכת יומה בפרק שלישי היא אומרת שם דבר פשוט ומפורסם שאם הכהן שעובד נמצא במקדש זה הכלל היה במקדש כל המשך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידיים ורגליים... רבנו לא אמר שבחיי החולין שלנו בגבולים שכל אמת שאנחנו נכנסים לבית אחת אנחנו צריכים תירת ידיים זה הוא לא אמר בכלל לא הזכיר אלא אומר תקבלו מחוב דים יוצא בך השודאי ודאי אדם לוכחות מקנח..."

1. דין היוצא מהסעודה להטיל מים:

• הגמרא במסכת יומא מביאה דין של היוצא מהסעודה להטיל מים: נוטל יד אחת כשנכנס, ואם שהה ודיבר, נוטל שתי ידיו כשנכנס. אם היו מסובים לשתייה, נוטל ידיו במקומו לאחר שיצא והתפנה.
• העובדה שנוטל יד אחת בלבד להטלת מים מלמדת שלפי דין התלמוד אין גדר של "רוח רעה" המחייבת נטילת שתי ידיים בברכה. אלא, הפעולה נובעת מנקיות.
• "שם הגמרא יומה דף ל וגם זה רבנו פסק להלכה שאם וגם מרן פסק את זה להלכה שאם יצא אחד נמסובין להשתין מים נותל ידו אחת ו נכנס. דיבר עם חברו והפליג, נוטל שתי ידיו ונכנס. ואם היו מסובים לשתייה, נכנס ויושב במקומו ונוטל ידיו ואחר כך מחזיר פניו לאורחים. ולמה נותל במקומו? שמה ידמו שלא נטל ידיו מפני שאין שם אכילה."
• "ולמה מחייבים אותו לתולדה אחת? כי הרבה פעמים כשאדם א עושה מים קטנים, ניצוצות נתזים על הבגד. וכשהוא יוצא ורואים ניצוצות על הבגד, בני אדם אומרים, אולי האדם הזה אין לו כוח גבר והוא קרות שובה ולכן הוא רק השתן לא יוצא בקילוח בזרם אלא רק טיפים טיפים ואז יגידו שהילדים שלו הם ממזרים זה מישהו אחר כך הגמרא אומרת ואז הוא משפשב בבגד כדי לסלק את השרדים של ניצוצות הועיל וכן אז הוא מקנח ידיו או נותל ידו אחת כי במשפשב יד לא אמר רבנו נטילת ידיים בכלי ובכלי זה קינוח הנטילת ידיים אומרה כאן זה קינוח אחרת רבנו היה אומר כדני כל כלכ כל כל נטילה..."

1. עמדתו של הרב יוסף בשו"ת יחד דעת:

• הרב יוסף דן בשאלה האם מותר לעשות נטילת ידיים לסעודה בחדר אמבטיה שיש בו גם בית כסא. הוא מציין שאין מקור תלמודי לחשש רוח רעה בידיים לאחר שימוש בשירותים.
• עם זאת, הוא מביא את דעת פוסקי הקבלה שחששו מכך ואסרו אפילו נטילת ידיים בשירותים.
• למעשה, הרב יוסף מתיר נטילת ידיים לתפילה או סעודה בחדר אמבטיה (עם ברכה מחוץ לחדר), אך מחמיר יותר בנוגע לבית הכסא עצמו, ומתיר נטילה שם רק בשעת הדחק.
• "ובאמת מי שעיין בשאלות ותשובות יחד דעת סימן א' שם הרב יוסף מדבר האם אפשר להתיר לעשות נטילת ידיים לסעודה בחדר אמבטיה והאם אפשר להתיר בזה גם כשיש שם בתחסה אז תראה שבאמת אין מקור תלמודי לעניין הזה שהידיים שבטח זה יש בו רוח רעה ויותר פוסקים שהיו אמונים על שיטת הקבלה ולכן יחסו רוח רעה לבית חסה ואם כן איפה כואין וכן אז הם אסרו אפילו אפילו לתול ידיים בשירות לא רק לברך אלא לתול ידיים. רבות יוסף בעדינות לאחר שסרק וסקר את הפוסקים כדי השם הטוב עליו אומר מותר לעשות נטילת ידיים לתפילה בסעודה בחדר האמבטיה ויברך על נטילת ידיים בחוץ אבל אם יש שם בנכסה אין להקל בזה אלא בשעת הדוחק שאין לו מקום אחר מטרי ידיים..."

1. יישום לגבי עובד עם כפפות חד פעמיות:

• אם העובד ניגב את עצמו, ברור שלא יוכל לברך "אשר יצר" עם הכפפות המלוכלכות. עליו להסירן ולהרחיקן, לברך, ואז יכול ללבוש אותן שוב להמשך העבודה (אם הן עדיין ראויות לשימוש).
• אם הכפפות הן חד פעמיות ומתקלקלות בהסרה, נוצרת בעיה כיצד יברך "אשר יצר" כשידיו (לכאורה) מטונפות.
• במקרה כזה, ניתן לדחות את ברכת "אשר יצר" עד לסיום העבודה, אם מדובר בטווח זמן סביר שעדיין יוכל לברך. אם יצטרך לשירותים שוב לפני סיום העבודה, כבר לא יוכל לברך "אשר יצר" על הפעם הראשונה.
• לסיכום, אין חובת נטילת ידיים במקרה זה, אלא רק חובת ניקוי הידיים (אם הן התלכלכו).
• "לסיכום איפה האדם אשר עובד עם כפפות נבוא ונראה הרי הוא אם הוא קינח הרי בוודאי ודאי הוא לא יוכל לברך כשידיו עם כפפות אלא יוציא את הכפפות והירחיק אותם יברך אשר יצר ואחר כך לבש את הכפפות בחזרה להמשך העבודה לא יצטרך להשמיד את כפופפות וכולי אלא אם זה חד פעמי וזה מתקלקל אז זה כבר זו בעיה בפני עצמה כי אז איך יברך אשר יצר כל עוד כל עוד הידיים ה יש צועה כמ לי אם יש צועה על בד או על יד כל עוד שיש צועה אסור לך לברך אז הוא יוכל לדחוט את ברכת אשר יצר עד שיגמור את העבודה השאלה מהו הטווח שניתן לדחות את אשר יצר ברור שאם כבר נזכ פעם שנייה כבר ודי לא יוכל לברך אשר יצר. אבל אם הוא חושב שהוא יכול לסיים את עבודתו ועדיין באמת זה טווח סביר שיכול לברך אשר יצר יתחה את אשר צר כדי לו להפסיד את הכפפה וימשיך בעבודתו וכאמור אין חובת נטילת ידיים יש רק חובת קינוח עם הידיים בגופן תלףו רבי חניה בגש"

מסקנה מרכזית:

המסמך מציג גישה מקלה יותר על פי דין התלמוד, לפיה אין חובת נטילת ידיים לאחר שימוש בשירותים אלא אם הידיים התלכלכו, ובמקרה זה די ברחיצה ללא ברכה לפני ברכת "אשר יצר". עם זאת, הוא מציין את החששות של הפוסקים המאוחרים יותר, בעיקר בהשפעת הקבלה, שחששו מ"רוח רעה" וחלקם החמירו גם לגבי נטילת ידיים (ללא ברכה) בבית הכסא. לגבי עובד עם כפפות חד פעמיות, הדגש הוא על הצורך לברך "אשר יצר" במצב של ידיים נקיות מטומאה, ופתרונות אפשריים לדחיית הברכה במקרה של קושי בהסרת הכפפות.