חברנו רבי חיים מדרין שאל את השאלה דלקמן אדם שעובד עם כפפות חד פעמיות כל היום והוא צרך לשירותים האם צריך להסיר את הכפפות כדי לטול ידיו כאן תורח אה או הפסד כל פעם צריך להחליף כפפות. ובכן, עלינו לדעת שהנכנס לבית החסה מבחינת דין התלמוד, אם לא תנף את ידיו, הוא איננו חייב בנטילה כלל ועיקר אפילו לא רחיצת ידיים. זה מבחינת דין התלמוד ואת דין התלמוד משקף רבנו שהוא נאמן למקורות התלמוד כפי שתכף נבערם אבל אם הוא תנף את ידיו כיוון שהיו רגילים לקנח באותו מקום במים ובידיים אז יש צורך לא בנטילת ידיים אלא ברחיצת ידיים דהיינו נקיות ויש לזה נפקות גדולה. האם יש על זה ברכה? האם צריך כלי? ולאור ההגדרה הזו שאנחנו אומרים, אין צורך בכלי, בוודאי לא בברכה, אלא שאחר שנקע את ידיו מברך אשר יצר. זהו דין התלמוד. וממילא כל שלא תנף את ידיו אזי אינו חייב בשום רחיצה ולא בנפילה וממילא שוודאי ודאי אין ברכות חוץ מאשר אשר יצר שזה שבח לבורא עולם והודעה לבורא עולם לעומת זאת מכוח הפוסקים אשר סבורים שבטח זה יש רוח רעה ובוודאי שהזוהר הולך בכיוון הזה אדי החיבור בין הזוהר ובין הפוסקים שסבורים שבתחסה יש רוח רעה תוצאה מכך לדבריהם גם אם אדם יכנס לבית הכסה כשם שאי אפשר לברך בבית החסה וזה מוסכם גם עליבד רבנו שאסור להוציא שם השם או לברך דברי קודש בבית הכסף אלא שאפילו לא ברך אלא נטל ידיו בבית זה כגון בימינו שלנו שיש אמבטיות ויש גם שירותים ויש גם קיור אם אדם מברך מחוץ לחדר הזה ונכנס ונוצל ידיו כשיש כבר אנטל מוכן עם מים בפנים לדבריהם כיוון שהמקום הזה יש בו רוח רעה אז גם נטילת בלא ברכה יש להשתדל לו לעשות שם. ולפי דברי רבנו שהוא כאמור מבטא את דין התלמוד, יכולו לטול ידיים, רק לא לברך. והאיסור לברך זה לא בגלל רוח רעה, אלא אם דיברנו על ביתה, זה בגלל מקום זוהמה. ואם דיברנו על אמבטיה, רואים וזה מקום ערום. מקום שמזוהה עם ערבה ולכן אין לברך לא שאין ליטול ידיים שם אלא אין לברך ואם כן לאור הדברים האלה אזי אליבד הרמבם אין שום בעיה בכניסה הזו לביתה כל עוד לא צינף ידיו ועלי בדידם שיש גדר של רוח רעה אזי בוודאי שצריך ליטול ידיו השאלה היא עם ברכה או בלי ברכה תכף נראה אבל עלינו לדעת שאם האדם היו לבש כפפות בידיו אפשר שגם לשיטתם שיש חשש משום רוח רעה סבורים הם שהרוח ראה דבקה בידיים ולא כשהם הם כפפות ולכן נופל גם החשש של רוח רעה ואז אין צורך לפשות את הכפפות ולא להפסידם גם לשיטה שחוששת מפני רוח רעה טרם נראה את דין התלמוד שאותו כאמור מבטא רבנו אנחנו נראה את הלבטים של חכמי הראשונים שמאוד מאוד התלבטו בשאלה אם אדם נכנס לבית הכסה אם הוא אכן באמת צריך ליטול ידיים כשהוא יוצא או עוד יותר אם צריך לברך בשאלות ותשובות הרשבה המיוחסות לרמבן בסימן קובצה דג יש שאלה ושם הוא אומר כך שאלת שאלה אמרת שאמרו לך משמי שאם נצרך אדם לנקביו שצריך לטול ידיו ולברך על נטילת ידיים ואחר כך אמרו לך משמי שאין צריך ושאלת איזה כיוון איזה כיוון בשמוע בשמועתו מי הוא התלמיד שכיוון במשך מסר בשמי האם צריך נטילת ידיים עם ברכה או בלי ברכה למי שיצא מבית החסל אחר עשיית צרכיו תשובה דבר זה תלוי באשלי רב רבה כלומר גדולי החכמים נחלקו לפי ששמעתי משם הרב זכרונו ברכה שהיה מצריך נטילת ידיים ונותן טעם לדבריו שהוא צריך לברך אשר יצר ומי שידיו מתונפות בבית עשה אי אפשר לו לברך עד שיטול ועל כן ברכת הנדילה קודמת על כל פנים חידוש גדול רבותיי יש גמרא במסכת ברכות ושמה נאמר ש נכנס לבית הכסה אומר תתכבדו מכובדים עשה צרכיו ויצאה נאמר שם מברך אשר יצר אפילו לא נאמר ש נוטל ידיו גמרא מפורשת בגמרא מסכת דוד אפילו לא נאמר שנוטל ידיו אלא מברך אשר יצר ואת זה רבנו מביא להלכה בהלכות תפילה מברך אשר יצר וכמובן שהוא לא יוכל לברך אשר יצר עם קנח בידיו כי הרי הלכות מפורשות הם בהלכות קריאת שמע בהלכות תפילה שאסור לומר שמה ש מול צועה זה דבר ברור אלא אם ידם מלוךחות לא נוטל ידיו רוחצן מקנח מנקה ולאחר מכן אומר השם יצר אבל הרבד אומר לא הרבד אומר איך הוא יברך אשר יצר כשדם מתונפות ובזה הוא צודק אבל מה הוא אומר בגלל שוודאי שהוא לא יברך אשר יצר כשידיו מתונפות אומר הרבד צריך לטול ידיים לפני כן במטירת ידיים צריך ברכה ברכה לפני אשר הצער כלומר נוטל ידיו כי הרי הוא לא יכול לברך עשר קצד מתונבות אי אפשר לתל ידיים לו ברכה מברכה תלדין ואחר כך מברך אשר יצר זו הגישה של הרבד ועל כך אומר הרמבן אומר אבל מקובל אני ממורי הרב זל שאין מברכים אלא בשחר ובשעת אכילה ומי שטיבולו במשקה וכך אנו נוהגים על פי מורי ונראים דבריו. כלומר, מתי יש נטילת ידיים? כשאדם קם בבוקר או כשאדם אוכל או כשאדם מטבל במשקה. אין דין נטילת ידיים חוץ מהדברים האלה. רחיצת ידיים, נקיות ידיים זה משהו אחר. זה לא נטילה, זה לא בכלי, זה לא בברכה, זה נקיות, זה משהו אחר. ועל נטילת ידיים, הדבר ברור בעיניי, שאין צריך שאין מברכים אנטילת דידיים אלא אם כן חייב בנטילה לטול ואך יאמר וציונו על הנטילה ואך ציונו במטילה לטול איפה איפה מצאנו דבר כזה הוא יותר מספיק לו רחיצה במים או אפילו ניקיון בעפר וצורות אבל לא נטילת עדיין כך יוצא אפה רבותיי שבאמת כבר גדולי הראשונים בעיקר מהאזור של אשכנז בפרובינציה וזה הגיע גם לאזור הספרדי בעיקר בצפון ספרד שגבלו עם דרום עם דרום צרפת וכל אלה הלבטים האלה אם אכן באמת צריך מטילת ידיים אחרי שיוצאים בתח זה ואתם בוודאי זוכרים שהבאתי לכם שאלות ותשובות מן השמיים אז אותם לבתים גורמים לו להרהורים גדולים לרבי יעקב ממרביש ועוד שאלתי כמובן לפי דבריו שהוא שאל מהשמיים בסימן לגד אם צריך לברך אנטילת ידיים בכל עץ שיוצא מבית אח ורוצה ללמוד תורה או רוצה להתפלל תפילת המנחה או תפילת ערבית דחייכת אם שחרית מברך על טילת ידיים אך אינמי בכל עץ שצריך לטול ידיים צריך לברך אל תלט ידיים אז ועוד שאלתי על ברכת אשר יצר אם צריך לברך בכל עץ שנצרח להם קביוב או אם די בברכה שמברך שחרית והשיבו על השאלה הראשונה שו ידכם קודש ברכות השם ופרשו לי סאו ידכם קודש כלומר רחצו ידכם כשתו לדבר דברי קודש או תלמוד תורה או תפילה וברכו את השם תברכו ברכה מתוקנת על רחיצת ידיים באמת הייתה בעיך להבין את דבריו כאן איזה תשובה הוא קיבל אז אם הוא מתכוון שכל אמת מה שאנחנו אומרים קריאת שמע אות תפילה זה נכון הרמב"ם אומר על כל קריאת שמע או על כל תפילה צריך נטילת ידיים ואז הוא מכוון לשידת רבנו נטילת ידיים בברכה אנחנו מסכימים עם רבנו רק על קריאת שמע ותפילת ותפילת שחרית שזה נטילה בברכה אבל למנחה לא אבל כאן יש עדיין את השיטה הרמבמית שדיינו נוטלים ידיים על כל תבילה ובברכה סתחן קודש ברכות את השם ועל השאלה השנייה אם כל פעם שאדם עושה צרכה מברך אשר יצר רק בבוקר הלא ידעת ארבעה צריכים להודות וחולה אחד מהן ואין לך חולה גדול מזה כמו שכתוב מהר צועל פתח ואז זה ברור שכל כל אמת שהוא עושה צרכים צריך לברך אשר יצר לאחר מכן וזה מזכיר לי תלמיד חכמים גדול שהוא כבר נפטר והוא נשאל מאחר הוא היה אה טבעוני צמחוני ולא אוכל לחם ולא אוכל בשר וכאלה דברים שאלו אותו איך הוא מקיים ברכות הרי צריך הוא מפסיד הרבה ברכות ברכות המזון וזה אז אומר זקן כמוני כבר מברך 100 פעמים אשר יצר ביום או כן אז יוצא איפה שעל כל פעם שנתק אז באמת מברך אשר אתר בזה אין ויכוח אבל אנחנו לא לעניינינו האם באמת צריך לברך א על תירת ידיים נטילת ידיים כשיוצא מבתח זה ובכן ככה שימו לב רבותיי המשנה במסכת יומה במסכת יומה בפרק שלישי היא אומרת שם דבר פשוט ומפורסם שאם הכהן שעובד נמצא במקדש זה הכלל היה במקדש כל המשך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידיים ורגליים כלומר כהן שהוא נמצא במקדש ונזק לצרכיו הולך ועושה צרכים חוזר צריך טבילה טבילה לא נטילת ידיים ואם הוא מסך את רגליו ואם הוא זאת אומרת מים קטנים המטיל מים אז כשהוא חוזר לעבוד צריך טעון קידוש ידיים ורגליים ורבנו פוסק את זה להלכה באכות בריאת המקדש פוסק את זה להלכה רבנו לא אמר שבחיי החולין שלנו בגבולים שכל אמת שאנחנו נכנסים לבית אחת אנחנו צריכים תירת ידיים זה הוא לא אמר בכלל לא הזכיר אלא אומר תקבלו מחוב דים יוצא בך השודאי ודאי אדם לוכחות מקנח לא הזכיר כל בעיקר אבל את זה הוא הזכיר כי זה לא דין בגלל בתחסה זה דין בעבודה זה דין בעבודה שבעבודת המקדש ברגע שהלך הכהן לעשות צרכים גדולים חוזר חייב טבילה עשה מים קטנים נוטל ידיו ברגליו מקדש ידיו רגליו בכיור זה דין מיוחד ואין ללמוד מהדינה זה ואם כן איפה הפוך מן העובדה שיש משנה ויש גמרא במסכת יומא דף כט שמדברת על העניין הזה משמע זה דין במקדש ולא דין בכבולין ולא דין בחולין זאת ועוד רבותיי שם הגמרא יומה דף ל וגם זה רבנו פסק להלכה שאם וגם מרן פסק את זה להלכה שאם יצא אחד נמסובין להשתין מים נותל ידו אחת ו נכנס. דיבר עם חברו והפליג, נוטל שתי ידיו ונכנס. ואם היו מסובים לשתייה, נכנס ויושב במקומו ונוטל ידיו ואחר כך מחזיר פניו לאורחים. ולמה נותל במקומו? שמה ידמו שלא נטל ידיו מפני שאין שם אכילה. כלומר יש יצא אחד מהסומים שלי מים. אני מניח שזה כמו במקדש בטח יש בית שירותים ולא שאדם מתענף. כן? אלא יצא להשתין מים. נוטל ידו אחת. אם תנצה לומר שבאמת בבית החזה יש רוח רעה, מה פירוש נותן לידה אחת? צריך תילת שתי ידיים ובברכה. אלא משמע שבאמת אין גדר כזה לפי הדין התלמודי, אלא הכל פועל יוצא של נתיות, לא יותר. ולכן אומרת הגמרא שם במסכת יומא דף ל למה מחייבים אותו לתולדה אחת? כי הרבה פעמים כשאדם א עושה מים קטנים, ניצוצות נתזים על הבגד. וכשהוא יוצא ורואים ניצוצות על הבגד, בני אדם אומרים, אולי האדם הזה אין לו כוח גבר והוא קרות שובה ולכן הוא רק השתן לא יוצא בקילוח בזרם אלא רק טיפים טיפים ואז יגידו שהילדים שלו הם ממזרים זה מישהו אחר כך הגמרא אומרת ואז הוא משפשב בבגד כדי לסלק את השרדים של ניצוצות הועיל וכן אז הוא מקנח ידיו או נותל ידו אחת כי במשפשב יד לא אמר רבנו נטילת ידיים בכלי ובכלי זה קינוח הנטילת ידיים אומרה כאן זה קינוח אחרת רבנו היה אומר כדני כל כלכ כל כל נטילה ואם הוא שהה אז חושבים שמה אולי באמת כבר מדובר בצרכים גדולים נותל שתי ידיו זאת אומרת מקנח לא אמר רבנו ברכה לא אמר כלום מקנח מנקה את הידיים שלח שלו בו שהוא שב איתם והוא אוכל במעיסות במעיסות לא מה הדין התלמודי משנה או גמרא במסכת יומה ועקבותיו רבנו לא מייחס רוח רעה לתחסה בטור שכזה אלא מקום זהומה מקום מעיסות חייב וידיו התענפו מקנחדיו בלי ברכה כי אי אפשר אי אפשר להישאר אמצוא ודאי אפשר לברך שרצה אבל לא לכלך את ידיו אין נטילה אין קינוח אין שום בעיה בהקשר הזה לחלוטין זה רבנו זה דין התלמודי וכאמור גם מרן פסק את הדין שלה היושב במסיבה אלא שכיוון שכבר מרן חשש לדעות הפוסקים שקראתי בפניכם שחששו שמבתח זה יש מה שנקרא רוח רעה אז כבר דיברו על גדר של נטילה גדר של נטילה וכולי ובאמת מי שעיין בשאלות ותשובות יחד דעת סימן א' שם הרב יוסף מדבר האם אפשר להתיר לעשות נטילת ידיים לסעודה בחדר אמבטיה והאם אפשר להתיר בזה גם כשיש שם בתחסה אז תראה שבאמת אין מקור תלמודי לעניין הזה שהידיים שבטח זה יש בו רוח רעה ויותר פוסקים שהיו אמונים על שיטת הקבלה ולכן יחסו רוח רעה לבית חסה ואם כן איפה כואין וכן אז הם אסרו אפילו אפילו לתול ידיים בשירות לא רק לברך אלא לתול ידיים. רבות יוסף בעדינות לאחר שסרק וסקר את הפוסקים כדי השם הטוב עליו אומר מותר לעשות נטילת ידיים לתפילה בסעודה בחדר האמבטיה ויברך על נטילת ידיים בחוץ אבל אם יש שם בנכסה אין להקל בזה אלא בשעת הדוחק שאין לו מקום אחר מטרי ידיים כלומר אתם רואים שבכל זאת הוא אמר שאפילו בשעת דוחק מותר ליטול ידיים בבית אחסה כלומר שהוא לא יחס לבית חסה בגדר הזה של רוח עד כדי כך שאם באמת האדם דחוק ומהר לת ידיים שלא לתו ידיים באמבטיה לסיכום איפה האדם אשר עובד עם כפפות נבוא ונראה הרי הוא אם הוא קינח הרי בוודאי ודאי הוא לא יוכל לברך כשידיו עם כפפות אלא יוציא את הכפפות והירחיק אותם יברך אשר יצר ואחר כך לבש את הכפפות בחזרה להמשך העבודה לא יצטרך להשמיד את כפופפות וכולי אלא אם זה חד פעמי וזה מתקלקל אז זה כבר זו בעיה בפני עצמה כי אז איך יברך אשר יצר כל עוד כל עוד הידיים ה יש צועה כמ לי אם יש צועה על בד או על יד כל עוד שיש צועה אסור לך לברך אז הוא יוכל לדחוט את ברכת אשר יצר עד שיגמור את העבודה השאלה מהו הטווח שניתן לדחות את אשר יצר ברור שאם כבר נזכ פעם שנייה כבר ודי לא יוכל לברך אשר יצר. אבל אם הוא חושב שהוא יכול לסיים את עבודתו ועדיין באמת זה טווח סביר שיכול לברך אשר יצר יתחה את אשר צר כדי לו להפסיד את הכפפה וימשיך בעבודתו וכאמור אין חובת נטילת ידיים יש רק חובת קינוח עם הידיים בגופן תלףו רבי חניה בגש