מהו קשר כמין יו"ד שבתפילה של היד והאם צריך להיות מונח לצד הלב?

מסמך תדרוך: סקירת נושא קשר תפילין של יד - מסורת תימן מול מסורות אחרות

מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (המקור לא מציין שם מחבר או כותרת מלאה).

תאריך: לא מצוין במקור.

נושא מרכזי: ההבדלים במסורות ישראל בנוגע לצורת קשר תפילין של יד, בדגש על מסורת יהודי תימן לעומת מסורות אשכנזיות, תוך התייחסות למקורות הלכתיים ופרשנויות שונות.

נקודות עיקריות וציטוטים:

1. שני סוגי קשרים בתפילין: רבנו (הרמב"ם) מתייחס לשני קשרים בתפילין: קשר של ראש וקשר של יד.

• קשר של ראש: "בַּקֶּשֶׁר הוּא מַכְנִיס רְצוּעָה שֶׁל רֹאשׁ בְּטוּבָּר שֶׁלָּהּ. הוּא מַקִּיף בְּמִדַּת רֹאשׁוֹ כְּשֵׁר קֶשֶׁר מְרֻבָּע כְּמִין ד' וְקֶשֶׁר זֶה צָרִיךְ כָּל תַּלְמִיד חָכָם לְלָמְדוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ צורתו בִּכְתָב אֶלָּא בְּרְאִיַּת הָעַיִן".
• קשר של יד: "וְכֵן בְּשֶׁל יָד כְּשֵׁר קֶשֶׁר כְּמִיּוּד וְתִהְיֶה הָרְצוּעָה שֶׁלְּיָד עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַקֶּשֶׁר כְּדֵי שֶׁיַּרְחִיב וִיקַצֵּר בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה לִקְשֹׁר עַל יָדוֹ".

1. חילוקי דעות ומסורות שונות בקשר של יד (האות י'):

• מסורת רבנו (יהודי תימן): קשר בצורת האות י' הנוצר על ידי לולאה ברצועה. "מוֹרִי אוֹמֵר שֶׁהַקֶּשֶׁר שֶׁל י' הִנֵּה זֶה הַלּוּלָאָה זוֹהִי הַלּוּלָאָה הַזּוּ שֶׁיּוֹצֶרֶת מַצָּב שֶׁל י' וְאִם תִּרְצוּ זוֹהִי הַלּוּלָאָה שֶׁיּוֹצֶרֶת מַצָּב שֶׁל י' זֶה הַי הַקֶּשֶׁר שֶׁל י'". הלולאה במסורת תימן נמצאת בצד אחד והאות י' בצד השני, כאשר הלולאה נמצאת מול הלב - מקום ההנחה והכשרה. "שִׁימוּ לֵב שֶׁהַלּוּלָאָה נִמְצֵאת מֵהַצַּד הַזֶּה וְהַי נִמְצָא מֵהַצַּד הַזֶּה זֶה לֹא הַי שֶׁל רַשִׁ"י הוּא מְיֻתָּר דִּידָנוּ הוּא מְיֻתָּר אֲבָל הוּא נִמְצָא מֵהַצַּד הַזֶּה וְזֶה טִבְעִי שֶׁזֶּה מוּל הַלֵּב כִּי זֶה זֶה מְקוֹם הַהַנָּחָה וְזֶה מְקוֹם הַכְּשֵׁרָה בְּצוּרָה כָּזוּ, לֹא בְּצוּרָה כָּזוּ".
• מסורת רש"י (אשכנז): קשר בצורת האות י' קטנה הנוצר על ידי קיפול קטן של הרצועה וקשירתו בראשו. "אֲבָל רַשִׁ"י אָמַר לֹא רַשִׁ"י אָמַר יֵשׁ כָּאן שׁוֹקְצִ'יק קָטָן שֶׁל רְצוּעָה עוֹלָה וְקוֹשְׁרִים אוֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ כְּמִין י' קָטָן קוֹשְׁרִים אוֹתוֹ לֹא כְּמִיּוּד קָטָן זֶה רַשִׁ"י זֶה לֹא רַבֵּנוּ". במסורת זו, אותו "שוקצ'יק" קטן נמצא לרוב לכיוון הלב, והלולאה בצד השני, הרחוק מהלב. "הִנֵּה אַתֶּם רוֹאִים הַלּוּלָאָה כָּאן מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי מִחוּץ לְאֹ לְכִוּוּן הַלֵּב. וְזֶה הַצּ'וּפְּצִ'יק הַזֶּה שֶׁל רַשִׁ"י נִמְצָא לְכִוּוּן הַלֵּב".

1. השפעת הקבלה: המנהג האשכנזי המקובל יותר כיום, בו ה"שוקצ'יק" של רש"י פונה ללב והלולאה החיצונית, הושפע מהטעמים הקבליים. "נִכְנְסוּ כָּאן כְּבָר לִטְעָמִים קַבָּלִיִּים אַתֶּם רוֹאִים זֶה אֲפִילוּ חִבְּרוּ אוֹתוֹ יֵשׁ כָּאן גִּיד יֵשׁ כָּאן גִּיד חִבְּרוּ אוֹתוֹ לֹא יָזוּז בִּמְקוֹמוֹ מָה שֶׁזָּז זֶה כָּאן בַּלּוּלָאָה זֶה חַס וְחָלִילָה לֹא יָזוּז זֶה הַגִּישָׁה הַקַּבָּלִית מִנְהָג קַבָּלִי שֶׁנִּמְצָא פֹּה". בשל כך, רבים דואגים כיום שהקשר לא יזוז ממקומו, במיוחד ה"שוקצ'יק" הפונה ללב.
2. מקורות הלכתיים ופרשנויות:

• שולחן ערוך (אורח חיים, סימן כ"ז, סעיף ב'): מציין שהמנהג הנכון הוא שה"י" של קשר תפילין של יד יהיה לצד הלב והתפילין עליו לצד חוץ, ויש להיזהר שה"י" לא יזוז מהתפילין. "וְעַל זֶה נֶאֱמַר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן כז אוֹרַח חַיִּים סְעִיף ב הַמִּנְהָג הַנָּכוֹן שֶׁיִּהְיֶה הַיּוּת שֶׁל קֶשֶׁר תְּפִילָּה שֶׁל יָד לְצַד הַלֵּב וְהַתְּפִילָּה עָלָיו לְצַד חוּץ וְיֵשׁ לְזָהֵר שֶׁלֹּא תָּזוּז י שֶׁל הַקֶּשֶׁר מֵהַתְּפִילָּה".
• בית יוסף (מרן): הוא המזכיר את העניין של כיוון הקשר כלפי פנים, ומביא את פירוש "נמוקי יוסף" על גמרא במסכת מנחות. "בֶּאֱמֶת רַבּוֹתַי אַתֶּם תִּרְאוּ בַּגְּמָרָא בַּטּוּר אֵין שׁוּם זֵכֶר בְּסִימָן כז לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִי מַזְכִּיר אוֹתָם מַזְכִּיר אוֹתָם בֵּית יוֹסֵף מָרָן הַבֵּית יוֹסֵף וְהוּא מֵבִיא אֶת הַפֵּרוּשׁ שֶׁל נְמוּקֵי יוֹסֵף עַל גְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת שֶׁקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּלַפֵּי פְנִים".
• גמרא במסכת מנחות: מציינת שקשר תפילין הוא הלכה למשה מסיני. לאחר מכן מובאים דברים אגדיים, ביניהם דברי רבי יהודה שהקשר צריך להיות למעלה כדי שישראל יהיו למעלה ולא למטה, וכלפי פנים כדי שישראל יהיו לפנים ולא לאחור. "הִנֵּה הַגְּמָרָא מַסֶּכֶת מְנָחוֹת מַה שֶׁיֵּשׁ חָשׁוּב בַּגְּמָרָא הַזּוּ הוּא מַה שֶׁכָּתוּב שֶׁקֶּשֶׁר תְּלִין הוּא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי". "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כְּלַפֵּי פְנִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנִים וְלֹא לְאָחוֹר".
• נמוקי יוסף: מפרש שהכוונה בדברי רבי יהודה היא לקשר של יד, שצריך להיות למעלה (ביחס לתפילין עצמן) וכלפי פנים.

1. ההבדל המהותי בין המסורות בנוגע ל"פנים": המסורת האשכנזית, בהשפעת הקבלה, מייחסת חשיבות לכך שה"שוקצ'יק" של קשר רש"י יהיה מכוון ללב ("כלפי פנים"). לעומת זאת, במסורת תימן, האות י' הנוצרת מהלולאה היא זו שתמיד מכוונת ללב.

• "אֶלָּא מָה? שֶׁעַכְשָׁו לְפִי שִׁיטָתָם שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת הַלּוּלָאָה לְצַד הָפוּךְ זֶה לֹא כִּוּוּן הַלֵּב. כִּי אִם אֲנַחְנוּ טוֹעֲנִים שֶׁצוּרַת הַי' קֶשֶׁר שֶׁל י הוּא דַּוְקָא כָּאן בַּצַּד הַלּוּלָאָה אָז זֶה דַּוְקָא כְּבָר לֹא בְּכִוּוּן הַלֵּב. וְאִילוּ כָּאן הַקֶּשֶׁר הַזֶּה שֶׁל רַשִׁ"י הָפַךְ לִהְיוֹת מְחֻיָּט וְקָשׁוּר לֹא זָז וְהוּא לְכִוּוּן הַלֵּב".

1. גמישות הקשר: במסורת תימן, הקשר נועד להיות גמיש כדי לאפשר הרחבה וקיצור בעת הצורך, בעוד שבמסורות אחרות קיימת נטייה לקבע את הקשר, במיוחד את החלק הפונה ללב. "בָּרוּר שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלַל זֶה סְטָטִי לְפִי גֹּדֶל הָאָדָם אֲבָל נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁהַדָּר אֶת הַתְּפִילִּין לְמִישֶׁהוּ שֶׁהוּא שָׁמֵן יוֹתֵר. אָז בְּטֶבַע הַדְּבָרִים הַתְּזוּזָה הִיא מִשְׁתַּנָּה. כֵּן, בָּאִים, מְקַצְּרִים, מְשַׁנִּים בְּהֶתְאֵם זֶה נוֹעַד בִּשְׁבִיל גְּמִישׁוּת".

מסקנות עיקריות:

• קיימים הבדלים משמעותיים בין מסורות ישראל בנוגע לצורת קשר תפילין של יד, בעיקר בין מסורת יהודי תימן (המתבססת על שיטת הרמב"ם) לבין מסורות אשכנזיות (המושפעות משיטת רש"י והקבלה).
• ההבדל המרכזי נוגע לצורת האות י' הנוצרת בקשר ולכיוונה ביחס ללב. במסורת תימן, הלולאה היא שיוצרת את צורת הי' והיא מכוונת ללב. במסורות אחרות, קיים "שוקצ'יק" קטן ברצועה המכוון ללב, והלולאה נמצאת בצד השני.
• ההתייחסות למיקום הקשר "כלפי פנים" (לכיוון הלב) מקבלת דגש משמעותי יותר במסורות שאינן תימניות, בעיקר בהשפעת הקבלה, עד כדי דאגה למניעת תזוזתו.
• מסורת תימן שומרת על גמישות הקשר כפי שמציין הרמב"ם, בעוד שמסורות אחרות נוטות לקבע את הקשר.
• המקור מצביע על כך שהדגש על פרטי הקשר של יד לא מופיע במקורות גמראיים מוקדמים כמו הבבלי והטור, אלא מתפתח מאוחר יותר בפרשנויות ובמנהגים.

המלצות המשך:

• בחינה מעמיקה יותר של המקורות ההלכתיים והקבליים המוזכרים כדי להבין את ההתפתחות ההיסטורית של מנהגי קשר התפילין.
• השוואה עם מקורות נוספים המתייחסים למנהגי קהילות ישראל אחרות בנושא זה.
• תיעוד ויזואלי של צורות הקשר השונות כדי להבהיר את ההבדלים באופן מוחשי יותר