עובד שכיר שדיווח במרמה שעבד עבודה שלא בצע ומעונין לחזור בתשובה, האם דינו כגנב או כגזלן?

תמצית מסמך תדרוך: דינו של עובד שגנב זמן עבודה

מסמך זה מנתח קטע ממקור תורני העוסק בדינו של עובד שהגיע מאוחר לעבודה, הדפיס שעון מוקדם, יצא מוקדם והדפיס שעון מאוחר, וכעת מבקש לשוב בתשובה. הנושא המרכזי הוא הגדרת מעשיו כגניבה חמורה והשלכותיה ההלכתיות, במיוחד בהשוואה לגזלה, וחובת התשובה.

נושאים מרכזיים ורעיונות חשובים:

• חומרת המעשה: המעשה מוגדר כ"עבירה חמורה מאוד", הכוללת:
• גניבה: "מדובר כאן בעבירה חמורה מאוד א' בעבירת גניבה". גניבת זמן עבודה ושכר שלא מגיע.
• מחילת אמון גדולה: "ב' במחילת אמון גדולה מאוד מאוד". הפרת האמון שניתנה לעובד.
• נזק אפשרי לתפוקה: "ג' מי יודע אלו השלכות נזיקיות היו לפגיעה בתפוקה המצופה שהאדם מתכנן לו הם פועלים מסוימים הוא עונן מקבל תוצאה תפוקה". ישנה התייחסות לנזק הפוטנציאלי שנגרם למעסיק כתוצאה מהפגיעה בתפוקה.
• ההבדל בין גניבה לגזלה: הקטע מדגיש את ההבדל בין גניבה לגזלה מבחינת חובת ההשבה ועונש:
• גזלה: בהשבה יש לקיים מצוות עשה "והשיב את הגזלה אשר גזל" ולשלם רק את הקרן ללא קנס. הגזלה נעשית בפומבי, "בפני רבים, בפני הבעלים".
• גניבה: בגניבה "לעולם לעולם מי שלם פי שניים", כלומר, תשלום כפל. הגניבה נעשית בחשאי, "בחשי, באסתר", מתוך תקווה שהבעלים לא יראו.
• הטעם לחומרת עונש הגניבה: הסיבה לכך שהתורה החמירה בעונש הגניבה היא משום שהגנב "גונב דעת הבריות ודעת הקדוש ברוך הוא. כביכול הקדוש ברוך הוא לא רואה. הוא מנסה לטשטש ויכול להיות שהוא לא יתפס לעולם."
• דינו של המודה בגניבה: אם הגנב מודה בעבירה בבית דין ללא עדים שראו אותו גונב, הוא פטור מקנס הכפל וחייב רק בהשבת הקרן: "אם לא ראו אותו והוא בא מצד עד שמאל בית הדין ומודה שעשה את העבירה הזו מודה שהוא עשה עבירה שיש עליה קנס פטור מן הכנס וחייב בקרן".
• הקושי בתשובה במקרה זה: האדם החוזר בתשובה מתקשה לפנות ישירות למעסיק ולהתוודות על הגניבה ולחשב את סכום השעות והשכר שקיבל שלא כדין: "כאן האדם שחוזר בתשובה מתקשה ללכת אל הבעלים ולומר לו חטאתי עביתי פשעתי כשהייתי עובד שלך גנבתי אותך בוא נתחשבן מה הם השעות מה סך השעות מהוא החלק היחסי של שכר העבודה אשר קיבלתי ממך ולא היה מגיע לי".
• הדרכים לתשובה במצב זה:
• בקשת סליחה מהמעביד: "בשביל שיתכפר לו הוא צריך לבקש סליחה מן המעביד ואז יבקש סליחה מהשם". זהו הדרך האידיאלית.
• הפקדת הסכום לחשבון המעביד: אם אין לו את האומץ לבקש סליחה, "לפחות לפחות שיפקיד בחשבון הבנק של המעביד את דמי השכר שהיה צריך להחזיר לבעלים שהוא קיבל ולא היה ראוי לקבל עליהם".
• תשלום יתר על הקרן: מכיוון שלא הייתה הודאה בפני הבעלים או בית הדין, לכאורה יש חיוב כפל. אולם, מכיוון שבימינו אין דנים דיני קנסות, יש להגיע לפשרה עם הנגנב ולשלם יותר מהקרן כדי להתפייס: "חכמים אומרים גם בימינו שאין דיני כנסות לעולם צריך להגיע לפשרה עם הנגנב ולהתפייס בתשלום יתר מעל הקרן ולכן גם כאן צריך מצד עצמו במיוחד שהוא לא מבקש סליחה מהמעביד לפחות לפחות שיוסיף פעם וחצי אפילו פעמיים זה הרבה יותר טוב בשביל לצאת דחובה."
• הצורך בהוספת סכום משמעותי: קשה להעריך במדויק את סכום הגניבה, ולכן על החוזר בתשובה להוסיף "סכום גדול מה שהוא בטוח שהוא לא גונב אפילו את הקרן מצד המעבד".
• שכיחות העבירה: הקטע מציין בצער כי "בעוונותנו מרובים יש ויש שכיחה בקלות ראש ואפילו בני אדם שלומי מני ישראל יש בהם נכשלים בעבירה החמורה הזו".
• מעמדו של העושה כן: "הרי כאמור מעמדו של העושה כן הוא מעמד של גנב ולא של גזן שהתורה החמירה בעונשו בדינו הרבה הרבה יותר מן הגזן".

סיכום:

המסמך מציג את גניבת זמן העבודה כעבירה חמורה ביותר מבחינה הלכתית, הדומה לגניבה רגילה וחמורה מגזלה. על העובר עבירה זו לשוב בתשובה, ועיקר התשובה כולל השבת הגזלה (השכר שקיבל שלא כדין) ובקשת סליחה מהמעסיק. במקרה שאין ביכולתו לבקש סליחה ישירות, עליו לפחות להשיב את הסכום ואף להוסיף עליו משמעותית כדי לצאת ידי חובה, מכיוון שאין כיום אפשרות לדון בדיני קנסות. המסמך מדגיש את חומרת המעשה ואת הצורך של כל אדם להיזהר ממעשים כאלה