הקליטה הרוחנית של עליית "על כנפי נשרים"

נושאים מרכזיים ורעיונות חשובים:

• מאפייני עליית יהודי תימן:
• עלייה המונית של כ-45,000 יהודים מאמינים ושומרי מצוות.
• רוב הזכרים ידעו קרוא וכתוב בתורה, מקיימים מצוות, מגודלי פאות וזקנים.
• הנשים היו צנועות ומכוסות, חדורות בתודעה יהודית איתנה.
• העולים האמינו שהעלייה היא חלק מתהליך הגאולה ומימוש נבואות שיבת ציון.
• חלקם ראו בבן גוריון подобие למלכות בית דוד, וראו בעלייה מימוש נבואת מיכה על נפלאות כמו יציאת מצרים ("כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות").
• הם תפסו את העלייה כנשיאה על כנפי נשרים מארץ טומאת העמים לארץ הקודש.
• הם ציפו להגיע לארץ הקודש ולראות עין בעין את שוב ה' לציון, ולא היו מודעים למשמעותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית חילונית. "הם כחולים הם לא היו מודעים למשמעות של מדינת ישראל בטור שכזו להבדיל מארץ ישראל".
• הפער בין ציפיות למציאות ו"זעזועים רוחניים":
• קליטת העולים על ידי מנגנוני המדינה החילונית לוותה בזעזועים רוחניים קשים. "קליתם קליטתם הרוחנית של יהודי תימן על ידי ה גנונים של מדינת ישראל החילונית הייתה מלובה בזעזועים באמת".
• על אף התמיכה החומרית שהמדינה העניקה ("מרבד של תמיכה ועזרה הן בעלייה והן בקריטה במובן החומרי כל הכבוד ישר כוחל מדינת ישראל"), העולים נחשפו למציאות חילונית שהייתה זרה להם.
• הם נחשפו לחילול שבת בפומבי, ריקודים מעורבים של בנים ובנות, סרטים הנוגדים את ערכיהם, והנחלת חינוך חילוני. "קולטים שחיללו בפניהם את השבת שרקדו בפניהם עורב בנים ובנות שהציבו בפניהם סרטים שמנוגדים היו לערכת קניעות שחפו עליהם קולטים שלימדו אותם הרבה רק דבר אחד רך לא תורה".
• היו מקרים של התנכלות ללימודי תורה וגזירת פאותיהם של ילדים, דבר שנתפס כפגיעה בסמלי זהותם היהודית. המרצה עצמו חווה זאת בגיל ארבע. "קולטים שגזו לחלק מהם את פאותיהם ועבדכם היה אז בגיל ארבע וגם לי גזזו את הפאות".
• חוקרים תיעדו היבטים אלה של "מפגעים רוחניים", כולל הנחלת חינוך אחיד חילוני, גזירת פאות, ו"גניבת ספרי הקודש".
• תגובת העולים והשלכות ארוכות טווח:
• העולים חוו את הקליטה כ"מעשה קסמים" שהפך ל"כאוס ובלבול" לנוכח הפער התרבותי והדתי.
• אחד מרבני העדה תיאר את הכאב על לקיחת ספרי הקודש כגדול יותר מאובדן בן. "דבר אחד אלינו יכול להתנחם על ספרי הקודש לקחו לי אתם שומעים על ספרי הקודש על זה לא יכול לפניחם".
• ניסיונות של אנשי רוח מהעדה לסייע רוחנית לעולים נתקלו בקשיים.
• המרצה מדגיש כי מטרת הרצאתו אינה רק חזרה על העובדות ההיסטוריות, אלא הערכה של תוצאות אותה קליטה רוחנית. הערכה זו היא מורכבת ותלויה בהשקפת עולם אישית.
• הוא טוען כי על אף שהמדינה סיפקה סיוע חומרי, היא לא סייעה מספיק לשמור על צביונם של העולים ולא אפשרה להם לתרום את ייחודם לחברה הישראלית. "אסור היה לקולטים לשנות את אובים את תרבותם ואת אמונתם אלא רק להשלמים להם את החסר להם בחומר ובהכלה ולאפשר להם לתרום את חלקם בבניין הארץ ובטיפוח חברה יהודית בישראל".
• לו הייתה הקליטה נעשית בצורה נכונה, עולי תימן היו יכולים להיות "עדה משגשגת" התורמת רבות לחברה ומקרבת בין דתיים וחילונים.
• במקום זאת, הקולטים, מתוך גישה ממלכתית ואידיאולוגיות פוליטיות, ביקשו להכניס את יהודי תימן ל"חברה הישראלית הממלכתית" החילונית, תוך התעלמות ממסורתם הייחודית.
• הייתה כפייה בנושאים סמליים כמו פנקס חברות בהסתדרות, ששיקף שייכות אידיאולוגית.
• גם בתוך הציבור הדתי והחרדי הייתה ביקורת על העולים, שנתפסו כשונים במנהגיהם. "אמר אנחנו נחשבנו לקיים בעיניהם אבל קצת שונים ומשונים היו כמה מאיתנו שהיה להם כמה נשים היו כאלה הם נישואים נשואי פתיחות ואוכלים חס ושלום אור פתח השם תירנו וגם עופים ביום טוב ושוחטים ביום טוב וגם השם צילנו מורי ורבותיי גם אופים מצות בפסח כל ויש לנו ספרי תורה חקוקים כל רבותיי דברים מוספצים בחינה הלכתית אבל בעיניהם זה היה משונה".
• כתוצאה מכך, העדה התפצלה לזרמים שונים, ובני הנוער איבדו את דמות האב המסורתי. "העדה שלנו שיכלה להיות מלוקדת מורשת נפלאה מצאה את עצמה קרועה שואה בין כל מיני גורמים של בני נוער שכבר בית אבא נהר הדמות של בית אבא נהרסה".
• הייתה תחושה של זלזול בחכמי העדה המסורתיים, שלא זכו למעמד רשמי בממסד הרבני החדש. "החכמים אמיתיים בארץ רבותיי ולא מונו אף לא אחד רק בגן שלי בשלב שלי אף לא אחד".
• הערכת התוצאות והשלכות על החברה הישראלית:
• המדינה הפסידה עדה שיכלה לתרום רבות לאחדות ולשורשיות היהודית.
• המרצה רואה במפגעים של העלייה את "ראשית השבר בין הציונות הדתית ובין הציונות הלא דתית".
• ניסיונו של הרב קוק לקרב בין הזרמים נכשל, והקיטוב רק גבר.
• המרצה מזכיר את פרשת ילדי תימן כדוגמה לכך שהמדינה לא ויתרה על "הגמון החילוני".
• חברי כנסת מזרחיים בני התקופה ראו במדיניות הקליטה "אינקוויזיציה של נגד ישראל" ו"אינסוזיציה רוחנית".
• הקיטוב בתוך הציונות הדתית גבר גם עקב נושא ההתנחלויות ומדיניות השלום.
• למרות זאת, המרצה מסיים בנימה של אמונה בנצחיות עם ישראל ובתקווה לגאולה שלמה, שבה גם הקב"ה ישוב לציון. הוא מקווה שמימוש חזון זה יזכה לזכותה של עליית "על כנפי נשרים".

ציטוטים מרכזיים:

• "זה היושב מושב שה כבוד האמיתים למושב קל נכבד מאוד מחוייבים לנו לפתוח בכבודה שלה ולהודות ליוזמים שיזמו את הכנס החשוב הזה" (פתיחה המביעה כבוד והערכה לאירוע).
• "אני אדבר על הקליטה הרוחנית של עלייה על כנפי נשרים עליית על כנפי נש העלייה ההמונית של ודי תימן לארץ ישראל ואני מדגיש לארץ ישראל בשנות ה50 ואשר היא ידועה גם בשם מרבות הקסמים" (הצגת נושא ההרצאה והשמות השונים לעלייה).
• "כולנו האמינו שהעליה היא חלק מתהליך הגאולה. עליה נבאו כל ביא ישראל בכל הדורות" (אמונת העולים במשמעות הרוחנית של העלייה).
• "הם כחולים הם לא היו מודעים למשמעות של מדינת ישראל בטור שכזו להבדיל מארץ ישראל" (תיאור חוסר המודעות של העולים למאפייני המדינה החילונית).
• "קליתם קליטתם הרוחנית של יהודי תימן על ידי ה גנונים של מדינת ישראל החילונית הייתה מלובה בזעזועים באמת" (תיאור עוצמת הקושי הרוחני בקליטה).
• "קולטים שחיללו בפניהם את השבת שרקדו בפניהם עורב בנים ובנות שהציבו בפניהם סרטים שמנוגדים היו לערכת קניעות שחפו עליהם קולטים שלימדו אותם הרבה רק דבר אחד רך לא תורה" (דוגמאות למפגש עם חילוניות).
• "קולטים שגזו לחלק מהם את פאותיהם ועבדכם היה אז בגיל ארבע וגם לי גזזו את הפאות" (חוויה אישית כדוגמה לפגיעה בסמלי הזהות).
• "דבר אחד אלינו יכול להתנחם על ספרי הקודש לקחו לי אתם שומעים על ספרי הקודש על זה לא יכול לפניחם" (עדות על החשיבות העצומה של ספרי הקודש עבור העולים).
• "אסור היה לקולטים לשנות את אובים את תרבותם ואת אמונתם אלא רק להשלמים להם את החסר להם בחומר ובהכלה ולאפשר להם לתרום את חלקם בבניין הארץ ובטיפוח חברה יהודית בישראל" (התפיסה של איך הקליטה הייתה צריכה להתבצע).
• "העדה שלנו שיכלה להיות מלוקדת מורשת נפלאה מצאה את עצמה קרועה שואה בין כל מיני גורמים של בני נוער שכבר בית אבא נהר הדמות של בית אבא נהרסה" (תיאור ההשלכות החברתיות והדתיות של הקליטה).
• "החכמים אמיתיים בארץ רבותיי ולא מונו אף לא אחד רק בגן שלי בשלב שלי אף לא אחד" (תחושת קיפוח של המנהיגות הרוחנית של העדה).
• "ראשית השבר בין הציונות הדתית ובין הציונות הלא דתית" (הערכת ההשלכות הרחבות יותר על החברה הישראלית).
• "לעולם לא נקבל שלטון של אינסוזיציה רוחנית" (ציטוט של משה חיים שפירה המבטא את התגובה הקשה למדיניות הקליטה).
• "נצח ישראל לא ישקר" (סיום אופטימי המבטא אמונה בעתיד).

ההרצאה מספקת תמונה מורכבת ונוגעת ללב של קליטת עלייה משמעותית בתולדות מדינת ישראל, תוך הדגשת הקשיים והאתגרים הייחודיים של קהילה דתית מסורתית במפגש עם מציאות חילונית משתנה. היא מעוררת שאלות חשובות על מדיניות קליטה, שמירה על זהות תרבותית ודתית, והשלכות של פערים אידיאולוגיים על החברה הישראלית