כיצד ניתן לצאת ידי חובת לחם משנה וחובת לחם עוני בחג הפסח?

1. ברכה על לחם משנה בפסח וביום טוב:

• דעת הרמב"ם: הרמב"ם סובר שיש לברך על לחם משנה (שתי ככרות) גם ביום טוב, כפי שנהוג בשבת, זאת בהסתמך על הפסוק "לקדוש ה' מכובד", המושווה לכבוד שבת.
• ציטוט: "מדברי רבנו למדנו שגם ביום טוב כמו ביום שבת יש לברך על לחם משנה, לא רק על כיכר אחד, אלא על שניים."
• התמודדות עם מצוות "לחם עוני" בליל הסדר: הרמב"ם מתמודד עם הצורך לאכול "לחם עוני" בליל הסדר, שדרכו של עני בפרוסה ולא בשלם. לכן, הוא מורה לקחת שתי מצות, לחצות אחת מהן ולהניח פרוסה בתוך השלמה, ולברך "המוציא לחם מן הארץ" על הכיכר השלמה עם החצי, כדי לבטא גם את עניין הלחם וגם את העוני שבדבר.
• ציטוט: "ולכן אומר רבנו שלוקח שני רקים חולק אחד מהן ומניח פרוס לתוך שלם ומברך המוציא לחם מן הארץ כלומר הוא מברך על כיכר במחצה לא על שניים כדי להראות את העניין שבנו, את העניות שבדבר."
• מנהג יהודי תימן: מוסבר כי מורי מאיר למד מדברי הרמב"ם שהמנהג בתימן היה לבצוע (לחצות) מצה אחת ולברך על כיכר וחצי לא רק בליל הסדר, אלא במשך כל חג הפסח, כולל שבת וחול המועד, כדי לבטא את עניין "לחם עוני" במשך כל החג.
• ציטוט: "שכך נהגו בתימן שהיו בוצאים בכל החג בין ביום טוב בין בחול המועד בין בשבת אם יום טוב חל בשבת בין בשבת כשחול מועד חל בשבת כל שבעת הימים היו נוהגים בתימן שבוצעים מברכים על כיכר ומצע כאילו תאמרו קיבלנו שחג המצות הוא חג שצריך לבטא לחם עוני כל שבעת הימים."
• השוואה לדעת השולחן ערוך: מצוין כי השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תע"א) מביא דעה אחרת, לפיה נוטלים שלוש מצות, את השלישית בוצעים ומניחים בין השתיים, כך שבליל הסדר בוצעים על שניים וחצי מצות, מה שנחשב ל"עני שהוא עשיר".

2. שלוש סעודות ביום טוב:

• השוואה לשבת: נאמר כי כשם שיש כבוד ועונג בשבת, כך יש גם ביום טוב, ולכן עולה השאלה האם יש חובה לקיום שלוש סעודות ביום טוב כבשבת.
• מנהג אבותינו ודעת השולחן ערוך: מצוין כי המנהג הרווח, כפי שמובא בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן רכ"ט סעיף א'), הוא שלא נהגו לעשות סעודה שלישית ביום טוב.
• ציטוט: "וכבר השולחן ערוך בהלכות אור החיים, סימן כקכט סעיף א' ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית וכך גם הוא מנהג אבותינו שלא נהגו לאכול בוסעודה שלישית וגם זה משתמע מדברי רבנו במקור אחר כשהוא מנע את מספר הסעודות שאדם צריך לאכול בכל שבעת הימים או בימים טובים ומשם אנו רואים שבאמת לא היה מה שנקרא סעודה שלישית ביום טוב."
• העדר חובה: מודגש כי אין איסור לאכול סעודה שלישית ביום טוב, אך אין חובה לעשות זאת, וכך נהגו בפועל.

3. סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת:

• התלבטות: עולה הדילמה כיצד לקיים סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת, במיוחד לאור האיסור לאכול מצה בערב פסח (כדי שיהיה תיאבון למצה בליל הסדר) ועל פי שיטת הרמב"ם ששלוש הסעודות הן דווקא בפת.
• דעת חז"ל: מובאת הדעה (בשם מורי ורבים שקדמו לו) שחז"ל לא קבעו חובה של סעודה שלישית בשבת שחלה בערב פסח, בדומה ליום טוב עצמו שאין בו חובה זו.
• ציטוט: "אמר מורי והוא ויש רבים שקדמו לו שכבר אמרו את זה בערב יום טוב שחל בפסח בשבת חז"ל לא קבעו סעודה שלישית, כלומר, הם קבעו לכל השבתות חוץ משבת שחל בערב פסח, שזה אין בו דין סעודה שלישית."
• הבדל ממנהג האשכנזים: מצוין כי בניגוד למנהג האשכנזים שאוכלים שחרית פעמיים כדי שתהיה להם שלוש סעודות, הגישה כאן היא שאין לקיים סעודה פורמלית כפולה כדי לצאת ידי חובת עונג שבת, אלא כל סעודה יש לה את זמנה.

לסיכום: קטע השמע מסביר כי ביום טוב יש לברך על לחם משנה, אך בליל הסדר ובמשך כל חג הפסח (לפי מנהג יהודי תימן) נוהגים לברך על כיכר וחצי מצה כדי לבטא את עניין "לחם עוני". כמו כן, אין חובה לאכול סעודה שלישית ביום טוב, וגם בשבת שחלה בערב פסח אין חובה ז