כיצד יש להכשיר כלי זכוכית לפסח?

מקור: תמליל קטע שמע מתוך "080130hy.MP3" העוסק בסוגיית כשרות כלי זכוכית בהלכה היהודית.

נושא מרכזי: הדיון ההלכתי סביב הצורך בהכשרת כלי זכוכית לשימוש בפסח ובמעבר בין בשר וחלב או מאכלים אסורים אחרים, תוך התייחסות לדעות שונות של פוסקים ספרדים ואשכנזים.

נקודות ומחלוקות עיקריות:

1. חילוקי דעות בין פוסקי אשכנז:

• יש המחמירים וסוברים שכלי זכוכית דינם ככלי חרס ואין להם הכשר כלל, אפילו לא הגעלה, מאחר והם בולעים (לפי דעה זו, בשל היותם עשויים מחול). "ויש מחמירים ואומרים בהחלט זכוכית אפילו הגעלה לא מהנה להוא המנהג בהשכנז הוא מדינות אלו דהיינו להחמיר ולא להחמיר על כלי זכוכית שהם ככלי חרב באמת".
• לעומת זאת, יש הסוברים שכלי זכוכית חלקים ואינם בולעים, ולכן אינם צריכים הכשר כלל. "ודעה שנייה אומרת הם בכלל לא צריכים שום הכשר בגלל חלקותם." דעה זו אף נתמכת על ידי הר"ן. "ובית יוסף מביא שזו גם דעתו של הרן לכולה."
• הגאון מימוני (תלמיד מר טונבורג) סובר שכלי זכוכית דינם ככלי חרס ואין להם הכשר אפילו בהגעלה.
• לעומתו, הרבי"ה (מגדולי ראשוני אשכנז) משווה כלי זכוכית ל"לב שיע" (חלקיק קטן מאוד) שנאמר עליו בגמרא שאינו בולע ואינו פולט, ומביא ראיה מדברי עבוד רבי נתן המבחין בין כלי חרס (בולע, פולט ומשמר) לכלי זכוכית (שאינו כך).

1. דעת מרן הבית יוסף בשולחן ערוך:

• מרן מקל ופוסק שכלי זכוכית, בשל חלקותם, אינם בולעים ולכן אין צורך בהכשרה כלל אלא בשטיפה בלבד. "זו הסיבה שמרן כתב בשולחן ערוך להקל שכלי זכוכית בגלל חלקותם יש הם לא בולעים ואפשר להקל. אין צורך בשום הכשרה בהם."

1. מנהג אשכנז להחמיר:

• על אף דעת מרן המקילה, הרמ"א מציין שהמנהג באשכנז הוא להחמיר כדעת הסוברים שכלי זכוכית דינם ככלי חרס ואינם פולטים, ולכן הגעלה לא מועילה להם. "אבל ארמה שחכמי אשכנז בינם עצמם היו חלוקים בדעותיהם בעניין הזה. אמר שהמנהג אצלהם מתפשט להחמיר הדעה המחמירה שאומרת שכלי זכוכית הם דינם כחרש ואינם פולטים ולא יועיל להם שום הכשר בעולם."

1. השלכות הרוחב של המחלוקת:

• הדיון אינו נוגע רק לכשרות לפסח, אלא גם לשימוש בכלי זכוכית בין בשר וחלב ומאכלות אסורים אחרים. לפי הדעה המחמירה, אין להכשיר כלי זכוכית שנקנו מגוי או ששימשו לדבר אסור. לעומת זאת, לפי הדעה המקילה של מרן, ניתן לעבור מכלי חלבי לבשרי בכלי זכוכית בשל חלקותם. "עליבדאמת שהדברים האלה לכאורה יש להם השכה לא דווקא לפסח אלא גם בשר וחלב גם לשאר מאכלות אסורות אם למשל אדם קנה פיירקס דורלקס ניקים מאדם אבל משומשים מאדם שלא שמר על כשרות אז לפי השיטה שאומרת שהזכוכית תינם כחר אין להם הכשר לפי השיטה שהם חלקים ולא בולעים ולא פולטים אז לכאורה אין להם הכשר אז אומרת יש אינם צריכים בהכשר."

1. דעת הרמב"ם לגבי כלי זכוכית:

• המרצה מציין שדעת הרמב"ם היא שכלי זכוכית דינם ככלי מתכות וטעונים הכשר (הגעלה או טבילה לצורך טומאה). הרמב"ם לא הזכיר זכוכית במפורש בהלכות הכשרת כלים מחמץ, אלא הזכיר כלי מתכות ועץ. עם זאת, בהלכות מאכלות אסורות כתב הרמב"ם שלוקח כלי סעודה מגוי (מתכות או זכוכית) שלא נשתמש בהם כלל, צריך להטבילם (לגבי טומאה). זאת בניגוד לכלי חרס חדשים מגוי שאינם טעונים טבילה. "ומורי בערם מא כותב בכל הכלים הללו שהזכיר רבנו לכל סוגי שימושיהם אחד כלי מתכות ואחד כלי אבנים ואחד כלי זכוכית כידין כלי זכוכית לדעת רבנו לעניין זה כדין כלי מתכות כמו שכתב בפרק 17 עשה מאיכות מאכלות אסורות ובאמת בפרק 17 מות מאחלות אסורות הלכה ג' כותב רבנו את הדברים הבאים הלוקח כלי תשמיש סעודה מן הגויים מכלי מתכות אוכלי זכוכית דברים שלא נשתמש בהם כל עיקר מטבילן וכולי והרי ידוע שאדם אשר א קונה כלי חרס מגוי לא שישתמש בו כי אם משתמש בו אין לו הכשרה לעולם אבל כלי חרס מגוי חדש אינו צריך להטבילו ורק כלי מתכות צריך להטביל אותם ורבנו אומר שכלי זכוכית הם ככלי מתכות שתעונים הדבלה כלומר אין דינם כחרף אלא דינם ככלי מתכות אף שיסודן מחול אבל אותו חול מותח ודבר ידוע שרבנו לא כותב דברים בלי שיש לו מקור תלמודי לכך יוצא איפה מאח ולפי רבנו כלי זכוכית הם כמו כלי מתכות אם כן חייבים הם בהכשר או בהתבלה."

1. עמדת המרצה על בסיס הרמב"ם:

• על בסיס פסיקת הרמב"ם, המרצה פוסק שכלי זכוכית (כולל דורלקס ופיירקס) צריכים הכשר הן לעניין חמץ והן לעניין בשר וחלב ומאכלות אסורים אחרים, ואין להחליף ביניהם ללא הכשר מתאים. "יוצא איפה שוב אנחנו עומדים כעת בפני שלוש שיטות השיטה הספרדית שכלי זוחית קלים מאוד אין להם דין הפלוק של כלי מתכות ובגלל חלקותם הם אינם בולעים ולא קולטים ואינם צריכים הכשר ואינם צריכים הטבלה ואינם צריכים הכשר סליחה והשיטה השנתית שמחמירים כדעש שזה חרש ואין להם מכשיר לעולם והשיטה שלנו כפי שמורי מעיר על בסיס רבנו שהם צריכים הכשר כמו דיני מתכות דורלקס פירקס צריכים הכשר בין לעניין חמץ בין לעניין בשר וחלב אסור להחליף כלים בין לעניין מחלות אסורות רק עם הכשר מותר שלא בלי הכשר אסור."

1. הסתייגויות מדעת מרן:

• הרב מרדכי אליהו חולק על ההקלה של הרב עובדיה יוסף בעניין כלי זכוכית לגבי איסורים (בשר וחלב ומאכלות אסורים), וסובר שאין לפרש את סוגיית "לב שיע" כראיה לכך שכלי זכוכית אינם בולעים ופולטים. "אבל הרב מורחליה הוא לא מסכים בעניין זה של מה שכתוב בשולחן ערוך בפסח זה משהו אחר אבל עניין מאכות אסורות הוא לא מסכים והוא אומר שלא פרשו נכון את הסוגיה של לב שיע הוא חלק לא בלה ולא פלט אלא שבאמת כדי גם מורי אומר שהם לא פירשו נכון את הסוגיה הזו של לב שהוא שיע לא פלט ולא בלע לא בלע ולא פלט אבל זה קצר המצע מסטר בשביל לומר איך מורי מסביר את הפסוגיה באופן כזה שאינם יכולים להשתייע מאותו מאותה סוגיה אבל אז ראינו שהרב מרדח אליהו כ שיצא גם כן מסורת ספרדית לא מסכים להתיר היתר כזה קולני לעניין כלי זוכית."

1. השפעת הפסיקה על בני תימן:

• יש מבני תימן שנוטים לפסוק כדעת מרן הרב עובדיה יוסף ולהקל בכשרות כלי זכוכית הן לפסח והן לשאר איסורים, בטענה שהם חלקים ואינם בולעים. "ומכאן לתימנים שבנו כי יש כבר תימנים שבנו שנראה להם שהכו של מרן כאן ונראים להם הנימוקים שהוא חלק ולא בלע ולא פלט כמו שיעק לא בלע ולא פלט והם כבר מורים ובעים כמו רבותי יוסף בעניין הזה שלא מבעיה של פסח אין צורך בשום הכשר לכלי זכוכית אלא גם אפילו לבשר וחלב לשאר מאכלות אסורות אין צורך בשום הכשר."

1. הסתייגות נוספת של המרצה:

• המרצה מדגיש שמאחר ויש פירוש אחר לסוגיית "לב שיע" ודעת הרמב"ם מחייבת הכשר לכלי זכוכית ככלי מתכות, אין להקל ראש בעניין ולפסוק להיתר גורף בכשרות כלי זכוכית בין מאכלות אסורים שונים. "אבל כאמור אנחנו באים ואומרים אם הרמבם שכוכית כמו כלי מתכות משמע שלא מקור תלמודי ואי אפשר על בסיס כסך לי לבוא לצעות מקור תלמודי בקלות דבר שני מאחר יש פירוש אחר מקורי לעניין הסוגיה של לב שיע חלק לא בלה ולא פרט לא בצורה שהם פירשו הרי מי אנחנו שיכולים להתיר ייסורים בדרך כזו לבוא לומר שכלי זכוכית בין מחלות אסורות ביןח בין לחמץ אינם צריכים אשר אלא צריכים הכשר כפי שמורי פסק רבי חנ."

מסקנה: הסוגיה של כשרות כלי זכוכית היא מורכבת וקיימות בה דעות שונות בין פוסקים ספרדים ואשכנזים. מרן הבית יוסף מקל ומורה שאין צורך בהכשר אלא בשטיפה בלבד. עם זאת, מנהג אשכנז להחמיר כדעת הסוברים שכלי זכוכית דינם ככלי חרס. הרמב"ם סובר שכלי זכוכית דינם ככלי מתכות וטעונים הכשר. על רקע מחלוקות אלו, המרצה נוטה לפסוק כדעת הרמב"ם המחייבת הכשר לכלי זכוכית הן לפסח והן לשאר איסורים, תוך הסתייגות מההקלה הגורפת של מרן בעניין זה