מרן הבית יוסף באור החיים בשולחן ערוך בסימן תנא סעיף כו כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהן בחמים אין צריכים שום קשר שאינם בולעים ובשטיפה בעלמה סג אלהו והרמה מגיע ויש מחמירים ואומרים בהחלט זכוכית אפילו הגעלה לא מהנה להוא המנהג בהשכנז הוא מדינות אלו דהיינו להחמיר ולא להחמיר על כלי זכוכית שהם ככלי חרב באמת בתור אור החיים סוף סימן תנא הביא דבר קצר מאוד בכל כלי השתייה שרו בשטיפה לא שנה של עת או של חרס או של זכוכית אבל הבית יוסף שם מביא בהרחבה לעניין כלי זכוכית ומביא דעות שונות הגאות מימוניות שהוא תלמידו של מר טונבורג מגדולי חכמי אשכנז סובר שכלי זכוכית דינם ככל לחרס ואין להם הכשר אפלו לא על די הגעלה כי הרי הצכוכית יצורה ומחול לפי דבריהם זה גם האמת אבל לפי דבריהם בגלל שהיצורה מחול אז הם מתייחסים זה כאל כלי חרב אבל לעומה זאת הבית יוסף גם מביא את הרביה שגם הוא מגדולי חכמי וראשוני אשכנז שאומר שכלי זכוכית הם חלקים שיע והוא מדמה את זה למה שאמרו בגמרא לגבי לב שלב בגלל שהוא שיע בלע ולא פלט וכן הוא משתייע במה שכתוב בעבוד רבי נתן שלושה דברים נאמרו בכלי חרס ושלושה בכלי זכוכית כלי חרס בולע ומפליט ומשמר מה שבתוכו מה שאין כן בכלל זכוכית. אז הנה לנו חכמי השכנת חלוקים בינם ובין עצמם ששתי דעות קיצוניות. דעה אחת אומרת שכלי זכוכית דינם כך לחרס ואין להם שום הכשר בעולם. ודעה שנייה אומרת הם בכלל לא צריכים שום הכשר בגלל חלקותם. ובית יוסף מביא שזו גם דעתו של הרן לכולה. רבנו נוסים שהוא מגדולי חכמי ספרד שמאחר במחלת אינם בולעים. וכן שזו גם תשובת הרשבא שמגדולי חכמי אשכנז שמאחר במחלקים אינם בולעים. זו הסיבה שמרן כתב בשולחן ערוך להקל שכלי זכוכית בגלל חלקותם יש הם לא בולעים ואפשר להקל. אין צורך בשום הכשרה בהם. אבל ארמה שחכמי אשכנז בינם עצמם היו חלוקים בדעותיהם בעניין הזה. אמר שהמנהג אצלהם מתפשט להחמיר הדעה המחמירה שאומרת שכלי זכוכית הם דינם כחר ושאינם פולטים ולא יועיל להם שום הכשר בעולם עליבדאמת שהדברים האלה לכאורה יש להם השכה לא דווקא לפסח אלא גם בשר וחלב גם לשאר מאכלות אסורות אם למשל אדם קנה פיירקס דורלקס ניקים מאדם אבל משומשים מאדם שלא שמר על כשרות אז לפי השיטה שאומרת שהזכוכית תינם כחר אין להם הכשר לפי השיטה שהם חלקים ולא בולעים ולא פולטים אז לכאורה אין להם הכשר אז אומרת יש אינם צריכים בהכשר ובאמת הרב יוסף הולך בכיוון הזה שכלי זכוכית החלקים האלה אפילו בין בשר וחלב אין חצרך לחשוש אתה יכול לעבור מחלבי לבשרי כי הם חלקים לא בים ולא פולטים אז אתם רואים שהמחלוקת הזוה היא מתפשטת גם לענייני שאר מאכלות אסורות ולו דווקא לעניין חמץ זאת ועוד מה יהיה עם כלי נירוס את החלקים לגמרי לפי העיקרון שהם לא בולעים ולא קולטים. כל מה שהוא חלק לא בולע ולא פולט. אז אפשר להגיד אין צורך בהכשר אפילו גם לא הגעלה למרות שניתן להגעיל מתכת מרוסת אבל אין צורך אותו דבר בין בשר חלב אין צורך השאלה היא איפה עמדתנו בעניין הזה והנה מורי בפרק חמישי מלאכות חמץ ומצע בהלכה כב נאמר בים של חרס שאופין עליו חמת חלות חמץ כל השנה אין אופין עליו מצה בפסח ואם מלא גחלים סליחה הלכה כג כלי מתכות אוכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ ברותחין בכלי ראשון כגון כדרות ולפסים נותן אותן לתוך כלי גדול ומלא עליהן מים מרטיחן בתוכו כלומר רבנו לא הזכיר זכוכית אלא אמר כלי מתכות אוכלי אבנים שאני רוצה להכשיר אותם מהחמץ הבלוע בהם אני עושה להם הגעלה אז מורי בערם מא כותב בכל הכלים הללו שהזכיר רבנו לכל סוגי שימושיהם אחד כלי מתכות ואחד כלי אבנים ואחד כלי זכוכית כידין כלי זכוכית לדעת רבנו לעניין זה כדין כלי מתכות כמו שכתב בפרק 17 עשה מאיכות מאכלות אסורות ובאמת בפרק 17 מות מאחלות אסורות הלכה ג' כותב רבנו את הדברים הבאים הלוקח כלי תשמיש סעודה מן הגויים מכלי מתכות אוכלי זכוכית דברים שלא נשתמש בהם כל עיקר מטבילן וכולי והרי ידוע שאדם אשר א קונה כלי חרס מגוי לא שישתמש בו כי אם משתמש בו אין לו הכשרה לעולם אבל כלי חרס מגוי חדש אינו צריך להטבילו ורק כלי מתכות צריך להטביל אותם ורבנו אומר שכלי זכוכית הם ככלי מתכות שתעונים הדבלה כלומר אין דינם כחרף אלא דינם ככלי מתכות אף שיסודן מחול אבל אותו חול מותח ודבר ידוע שרבנו לא כותב דברים בלי שיש לו מקור תלמודי לכך יוצא איפה מאח ולפי רבנו כלי זכוכית הם כמו כלי מתכות אם כן חייבים הם בהכשר או בהתבלה ומורי אומר שם בהלכות מחת הסורות הלכה ג' שאותו דבר גם כן בכל נרוסת ואין להקה לדעת רבנו בכל זכוכית ונרוסת כלל אלא חייבים הם באכשר יוצא איפה שוב אנחנו עומדים כעת בפני שלוש שיטות השיטה הספרדית שכלי זוחית קלים מאוד אין להם דין הפלוק של כלי מתכות ובגלל חלקותם הם אינם בולעים ולא קולטים ואינם צריכים הכשר ואינם צריכים הטבלה ואינם צריכים הכשר סליחה והשיטה השנתית שמחמירים כדעש שזה חרש ואין להם מכשיר לעולם והשיטה שלנו כפי שמורי מעיר על בסיס רבנו שהם צריכים הכשר כמו דיני מתכות דורלקס פירקס צריכים הכשר בין לעניין חמץ בין לעניין בשר וחלב אסור להחליף כלים בין לעניין מחלות אסורות רק עם הכשר מותר שלא בלי הכשר אסור אלא שכאן המקום להעיר שתי הערות א' הרב אדו יוסף באמת הולך בשיטה הזו לכולם שזכוכית לא בולע ולא פול אבל הרב מורחליה הוא לא מסכים בעניין זה של מה שכתוב בשולחן ערוך בפסח זה משהו אחר אבל עניין מאכות אסורות הוא לא מסכים והוא אומר שלא פרשו נכון את הסוגיה של לב שיע הוא חלק לא בלה ולא פלט אלא שבאמת כדי גם מורי אומר שהם לא פירשו נכון את הסוגיה הזו של לב שהוא שיע לא פלט ולא בלע לא בלע ולא פלט אבל זה קצר המצע מסטר בשביל לומר איך מורי מסביר את הפסוגיה באופן כזה שאינם יכולים להשתייע מאותו מאותה סוגיה אבל אז ראינו שהרב מרדח אליהו כ שיצא גם כן מסורת ספרדית לא מסכים להתיר היתר כזה קולני לעניין כלי זוכית ומכאן לתימנים שבנו כי יש כבר תימנים שבנו שנראה להם שהכו של מרן כאן ונראים להם הנימוקים שהוא חלק ולא בלע ולא פלט כמו שיעק לא בלע ולא פלט והם כבר מורים ובעים כמו רבותי יוסף בעניין הזה שלא מבעיה של פסח אין צורך בשום הכשר לכלי זכוכית אלא גם אפילו לבשר וחלב לשאר מאכלות אסורות אין צורך בשום הכשר אבל כאמור אנחנו באים ואומרים אם הרמבם שכוכית כמו כלי מתכות משמע שלא מקור תלמודי ואי אפשר על בסיס כסך לי לבוא לצעות מקור תלמודי בקלות דבר שני מאחר יש פירוש אחר מקורי לעניין הסוגיה של לב שיע חלק לא בלה ולא פרט לא בצורה שהם פירשו הרי מי אנחנו שיכולים להתיר ייסורים בדרך כזו לבוא לומר שכלי זכוכית בין מחלות אסורות ביןח בין לחמץ אינם צריכים אשר אלא צריכים הכשר כפי שמורי פסק רבי חנ