תרומת ומעשרות בפירות יצוא + זמן קובע לסתימת גולל

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מתמצת את הנושאים העיקריים והרעיונות החשובים שעולים מתוך הטקסט המצורף, תוך שימוש בציטוטים מהמקור בעת הצורך.

נושא ראשון: כשרות פירות מארץ ישראל בחוץ לארץ (עורלה ותרומות ומעשרות)

החלק הראשון של הטקסט עוסק בשני נושאים הלכתיים הקשורים לפירות המיוצאים מישראל לחוץ לארץ: חשש עורלה והפרשת תרומות ומעשרות.

• חשש עורלה:
• הרבנות הראשית לישראל קובעת כי אין חשש עורלה בסוגי הפירות הבאים המצויים בחוץ לארץ: "חפוזים, אשקוליות למיניהם, קליפים למיניהם, לימון, אבוקדו, מנגו."
• הסיבה לכך היא שפירות אלו "מפוכחים בזמן אריזתם על ידי הרבנות הראשית לישראל."
• לעומת זאת, "בכל סוגי הפירות האחרים יתכן חשש לעורלה בפירות המצאים לחוץ הארץ."
• במקרה של ספק לגבי סוג פרי אחר, מומלץ לפנות ל"מדור למצוות התלויות בארץ" ברבנות הראשית.
• הפרשת תרומות ומעשרות:
• "ברוב ככל היסוע החקראי הטרי לחוץ לארץ לא מתקיימת הפרשת תרומות מעשרות פירות ובר ירקות."
• שתי סיבות עיקריות לכך מוזכרות:
• "התוצרת בעיקרה מיועדת לציבור הצרכנים הכללי בחוץ לארץ שאינו דורש כשרות."
• "חוסר הסכמה מצד בתי העריזה על עשרת התוצרת."
• הרבנות מודה כי הפירות המגיעים מן הארץ לחוץ לארץ הם במובן מסוים "טבל, כי הם נארזו בארץ."
• קיימת מחלוקת הלכתית האם חובת הפרשת תרומות ומעשרות ממשיכה להתקיים בפירות שיצאו לחוץ לארץ:
• יש הסוברים ש"כל שיצא מכאן טבל אזי בחוץ לארץ חייבים להפריש ממנו תרומות מעשרות הואיל וכבר שם של איסור חל עליו כאן."
• יש הסוברים ש"זוהי גזירת הכתוב שמה דווקא בארץ ישראל יש איסור טבל אבל טבל שיצא מן הארץ לחוץ לארץ הוא כבר פקע ממנו שם של טבל ואין עליו איסור."
• במקרה של ספק אם הפירות הם מישראל או לא, ניתן להקל כדעה השנייה.
• אם מזהים בבירור פירות תוצרת הארץ בחוץ לארץ, "אם אדם יפריש תומות מעשרות בלי ברכה הרי תבוא עליו ברכה מאחר וכאמור יש כאן הצרה ברורה שאין לא מפרישים מהם תרומות מעשרות."

נושא שני: תחילת אבלות לאחר קבורה

החלק השני של הטקסט דן בשאלה מתי מתחילה תקופת האבלות לאחר פטירת אדם, בדגש על סיום יום הקבורה.

• תחילת האבלות:
• "ממתי יתחייב אדם באבל? משיסתם הגולל אז הוא מתחייב באבל. וזה לא משנה אם ניחמו אותו או לא ניחמו אותו." (רבנו, הלכות אבל, פרק א', הלכה ב').
• הגדרת "סתימת הגולל":
• הקיצור שולחן ערוך (סימן רד, סעיף ב') קובע כי אם סתימת הקבר התרחשה "קודם הלילה עולה לו זה היום."
• השאלה היא מה נחשב "סיום היום" והאם הזמנים בלוחות השנה הם הקובעים.
• אם "נִסתם הגולל לפני הזמנים המתפרסמים בלוחות אפילו דקה עלה עלה יום."
• גם אם נסתם הגולל לאחר הזמנים המתפרסמים, יש לבחון את השמיים: "אם אין היום מעונן נראה אם יש כוכבים אין כוכבים אם יש כוכבים נסתם הגולל להחשיב את אותו יום כיום אלא הפסידו את אותו יום אבל אם אין כוכבים הרי עולה אותו יום למניין."
• "בשערים המצוינים להלכה" מצוין כי במצב של ספק יום ספק לילה, "לעניין אבל הוא נחשב כיום כי באבל הולכים לקולה ונחשב ליום וזה עולה ליום."
• משמעות "סתימת הגולל" בזמננו (שימוש בפלטות):
• "סתימת הגולל היינו לאחר שיתנו המת בקבר וימלאו הקבר בעפר." (קסם משנה).
• השאלה היא האם הנחת פלטות (לוחות כיסוי) נחשבת כסתימת הגולל, או שמא נדרש מילוי בעפר מעל הפלטות.
• "רבנו כתב בפרק שני מאהלות הלכה ד' גולל הוא המכסה שמכסים בו את המתשים לבין שהיה של אבן באו של עת או זולתן." לפי רבנו, גם פלטות נחשבות לסתימת הגולל.
• "מורי מעיר ולפי זה קשה להבין את הביטוי שיסתם הגולל ונראה כי על שם הגולל נקרא הכוך אשר שמה מת גולל דהיינו הרי הייתה קבורה בתוך כוחים אז שם נאמר הביטוי שיסתם הגולל אבל א כל שהקבורה היא לא בתוך קור אלא בתוך חפירה כמו שאצלנו מה אכפת לי אם זה בעפר או בפלטות."
• מורי מביא את דעת הרד"ז שסובר כי "לא נקרא סתימת הגולל עד שיקבר המת ויחסו באר ואף על פי שדרכם לעשות בניין על הקבר משתם הקבר חיה באבילות וקודם לכן אפילו נתנו בארון במסמרים לא נקרא זה סתימת הגולל עד שיקבר."
• לסיכום, עולה כי גם הנחת פלטות לפני צאת הכוכבים נחשבת כסתימת הגולל ותחילת יום האבלות, גם אם האבלים לא נוחמו עדיין.
• הקשר לתפילת ערבית ושמיעת בשורה רעה:
• הטקסט מתייחס למחלוקת בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן שעה, סעיף יא) לגבי מי שהתפלל ערבית בעוד יום ושמע שמת לו מת, האם אותו יום עולה למניין האבלות. יש הסוברים שלא.
• הרב המדבר מביע הסתייגות מפסק זה וטוען שאין קשר בין תפילת ערבית מוקדמת לסיום היום לעניין אבלות.
• הוא מביא דוגמה של הקדמת תפילת ערבית ביום שישי וקובע כי אין בכך כדי לשנות את הגדרת היום לעניין חילול שבת במקרה הצורך.
• לכן, "אין בזה שום השלכה לגבי ה איך קוראים לגבי ה העניין הזה שכבר לא נחשב יום. זה עדיין נחשב יום ואין שום סיבה לא להחשיב אותו יום לעבודים."

רבי חנינא בר פפא הוא המצוטט בסיום החלק השני של הטקסט.