שאל השואל מאחר והוא רוצה לצאת לחול ויש לו בעיות של כשרות מה ה דרך התורה ביותר ביחס לעניין של פת גויים קודם כל מן הראוי לברר או יותר נכון להודיע שהיציאה לחוץ הארץ מבחינה עקרונית היא באיסור. לא התירו חכמים אלא בשביל שלושה דברים. לשת אישה אם כאן לא הצליח ושם יש לו סיכוי להצליח. ללמוד תורה כי לעולם אין אדם לומד אלא מישהו חפץ וכאן הוא לא התחבר לרב ושם יש לו רב שהוא יכול להתחבר איתו. או בגלל עסקי פרנסה שכאן לא הצליח ויש לו סיכוי שם. אם באמת יש לו סיכוי שם שלושה מקרים אלו התירו לצאת לחוץ הארץ אבל מחוץ למקרים אלו לא בימינו שלנו שהנסיעות הללו הם עם כרטיסים הלוך וחזור יש נותים להקל אז יש כאלה שנותנים להקל ופורצים כל גדר ויש כאלה שנותטים להקל הם סייגים ואומרים לצורך מצווה מותר דהיינו אם למשל האדם יוצא לחוץ הארץ לטיול בגלל שלום בית ובאמת יש לו בעיה של שלום בית אז אף על פי זה לא נמנם מהשלושה דברים המותרים מאחר זה כרטיס יסהלוך וחזור אז יש להתיר אדם אשר באמת סובל ממראה שחורה ויצא לחול יש ואולי תעזור להענן אותו אז גם כן זה לא נמנע בין השלושה דברים אבל מאחר וזה כרטיס הלוך וחזור מותר וכן כל כ יוצא בדברים האלה כשיוצאים לאסוף כספים למעפעלים כ יוצא בזה זה אותו על אותו רעיון עכשיו לגבי הכשרות שזה דבר מאוד מאוד יסודי ומאוד מאוד חשוב והרבה הולכים בבלי לברר ונחשלים כך למשל פת של גויים אז רבים סומכים על ההוראה שמדובר בפת של נחתום כימתי חכמים עסרו פת של גויים מפני חיתון זה פת פרטית דהיינו שגוי או גויה באופן פרטי עשו אתה אבל אם זה נחתום הם נותנים להתיר ואינו כן עלינו לדעת קודם כל כשאנו מדברים על פת של גויים מגזירת חכמים אנחנו מדברים קודם כל על פת אשר אנו בטוחים שהקמח מנופה שהלישה היא רק עמים והכלים אין בהם שום חומר אחר. אז ברמה העקרונית פת של גויים מותרת. ברמה המעשית יש גזירה של חכמים. הגזירה של חכמים יותר חזקה כלפי הפת הפרטית כי אז גזרה משום חיתון. פחות חזקה כזה פת של נחתום. אבל גם לפי רבנו פת של נחתום לא התירו אלא בשעת הדוחק ואין לו מה יאכל ממקום אחר וכולי וכולי. וכמובן כפוף לכך שבאמת זה כשר. אבל בימינו שלנו כמעט קשה למצוא פת נחתומים שאין בה אי אלו חומרים משמרים, מטעימים וכולי. והעיל ואין כשרות בחוץ הארץ במידה ואין כשרות בחוץ הארץ וזה ברוב המקרים אז ברור שאי אפשר לקחת פת של גויים בגלל שכאמור לא בגלל גזירת חיתון אלא בגלל הבסיס הקשרותי שלא איננו ברור הוא מכאן רבותיי למה שאנחנו מדברים מה עושים אם יש לו היתר לצאת לחוץ הארץ ויש לו בעיה כשטית בפת והתשובה שאל השואל ואמר הנה אני יכול לקנות קמח של גויים והקמח הזה הוא קמח נקי ואני יכול לנפות אותו אין בו ולא מעורב בו שום חומר אחר זה קמח עצים או קמח שעורים ואני יכול לנפות אותו ואני קונה לי מחבת מטביל אותה ומשתמש על פסגזית והנה בשלום על ישראל נכון זהו פתרון הולם וישאר כוח על היצירתיות זה הרבה יותר טוב מאשר לקנות פת של גויים אפלו פת של נחתום אבל שאל השואל האם הוא התחייב בהפרשת חלה או לא תשובה הפרשת חלה היא בעיקר על מה שעושים בארץ הקודש אבל לא בחוץ הארץ זה מד בבואכם אל הארץ אז יש הפרשת חלה אבל בחוץ הארץ מדין תורה אין חיוב של אפרשת חלה אבל מי שגלו אבותינו וחז"ל ראו שהגלות תהיה ממושכת ועלולים אבותינו שתשתכח תורה מישראל חייבו להפריש חלה בחוץ לארץ או שחייבו להפריש חלה בחוץ הץ ארץ מאחר בארץ ישראל היא ארץ טומאת העמים כלומר גזרו חכמים על חוץ הארץ שהתחשב כבית קברות אחד גדול טמאה תומת העמים כי מרוב הזימה שיש שם יש הרבה הפלות ומתחת לכל מקום שאדם עובר קיים מסוד הגדול שמה הוא עובר על גבי מקום קבורת נפלים ולכן חז"ל גזרו על ארץ ומת העמים חוץ הארץ כן תמת והרי החלה היא תרומה ותרומה צריכה להיות טהורה אסור לטמא אותה ואם טמעו אותה צריך לשרוף אותה וכהן אוכל תרומה רק אם הוא טהור ואם הוא לא טהור איננו אוכל תרומה אז יוצא איפה באמת בחוץ הארץ גזרו להפריש חלה אבל כיוון שזה ארץ תומת העמים ובאופן אוטומטי היא טמאה החלה התשובה חלה אחת הוא מפריש ושורף, אבל הוא מפריש עוד חלה שנייה ואותה הוא נותן לכהן. אבל הרי הכהן הוא טמא. ואיך יאכל חלה? תשובה. באמת כולנו טמאי מתים היום. כהנים לביאים ישראלים כולנו תמים וגם החלט מעטומעת מתכוח זה. זה דבר ברור. אבל כיוון שמדובר בחלה שנייה שעל פי כל כני מידה היא בכלל לא חלה לא קדושה בכלל אלא שחז"ל חיוף חלה שנייה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל מהר בני בית המקדש נחזור לארץ לא נדע שצריך לתת חלל לכהן חלה טהורה כדי שיאכל כיכהן טהור שיאכל אבל על ידי זה שם חייבים להפריש חלה בחוץ הארץ חלה שנייה בנותימות על הכהן לא משתכחת תורת חלה מישראל ואם כן באמת בעניין הזה של כהן שבזמן הזה הוא טמא כי כולם טמאים אז מה איך נביא לו את החלה הזו אבל מאחר והחלה הזו מדין תורה אין בה שום קדושה ואפילו מדרבנן שהרי כבר כבר הפריש חלה בחוץ הארץ ושרף אותה אז כיוון שדרגת קדושתה מאוד מאוד נמוכה והיא רק בשביל הכלל שלא תשתקח תורת חלה מישראל לכן מותרים כהנים טמא מתים לאכול אותה ובלבד שהכהן לא תזוב טומאה מגופו למשל אם הופריש קרי או כהן שפרסה נידה אף על פי שהם תמיהם מתים אבל כל עוד פרשת טומאה מגופם עשו להם לאכול אפילו חלה של חוץ הארץ אבל אם טבלו נכון שהטבילה לא לא מעלה אותנו לטהרה מטומעת מת כי אין לנו פרה אדומה אבל מטומעת קרי מעלה אותנו ולכן נותנו בחוץ לארץ ח שנייה לכהן בוגר שטבל או לכהן קטן אינו בוגר שעוד לא ראה קרי נתנו לו חלשנייה בחוץ הארץ כי אף על פי שהם טמים לעניין לעניין זה לא הקפידו אבל לעניין טומ שיוצופו הקפידו אם יש ואם אין אז מותר את התחלה לכן הרמבם ומרן שניהם פסקו והרבה פוסקים איתם פסקו שצריך לתת חלה שנייה גם בזמן הזה בחוץ לארץ הרמה מודה בעיקר הדין אבל הוא אומר יש פוסקים שאומרים שבחוץ הארץ בזמן הזה רק חלה אחת לשרפה והוא אומר שפשת המנהג אצלהם כך ולכן אצלנו בארץ א בזמן הזה שאנחנו מפרשים חלה בשרפה אז בארץ נכון חלה אחת שריפה אבל בחוץ לארץ לאשכנזים חלה אחת התינונים עד עלותם לארץ הפרישו שתחלות בחוץ לארץ היכן הספרדים הספרדים בראשית דרכם נהגו להפרישי שתי חלות גם בחוץ הארץ גם בזמן הזה ומהלך הזמן בגלל קרבתם לאשכנזים אז גם כן תפשט המנהג אצלהם שלא מפרישים שתי חלות בזמן הזה אלא חלה אחת ולכן מישהו בחוץ לארץ והוא הרבי אוסקי יפריש חלה אחת לשרפה מי שהוא תימני יפריש שתי חלות חלה אחת להשרפה וחלה שנייה יתן אותה לכהן קטן שאז אין לנו בעיה של טבילה או לכהן גדול כהן כהן בוגר יותר נכון ובתנאי שיתבול לפני שהוא אוכל אותה זוה הדרך העולה בית אל ומבחינה כשרותית נסגר המעגל בצורה היותר טובה מאשר הסתבך בפת של פתאום רבי חניג שמסד