שר השואל ואמר האם מותר לחולה שאין בו סכנה להשתמש בתרופות הומופטיות שיש חשש שאולי אינן כשרות לפסח? והתשובה ברמת העיקרון לא. ברמת המעשה אפשר וכן הסביר את הדברים. מבחינה עקרונית, חולה שאין בו סכנה, מותר לו להתרפא בחמץ, בפסח, אבל בתנאי שלא כדרך הנעתו. ומה זה שלא כדרך הנעתו? אחת מהאפשרויות הבאות, או שהוא משתמש בחמץ בשימוש חיצוני לא דרך אכילה או שתייה אלא על גבי האור מבחוץ וזה נקרא שלא כדרך הנעתו או שהוא אוכלו או שותה אותו אבל יש מר מעורב בו כלומר טעמו פגום טעמו מר את זה למדנו מדברי רבנו בפרק חמישי מהלכות יסודי התורה הלכה שמינית ואמר רבנו כל הייסורים שבתורה אין מתרפאין בהן אלא במקום סכנה במי דברים אמורים כשאוכל מהם דרך הנאתן כגון שמאכילים את החולה נבלה הוטרפע או חמץ בפסח או שמאכילן אותו ביום הכיפורים אבל שלא כדרך הנאת העם כגון שעושים לחולה רטיע או מלוגמה מחמץ או פרת עורלה כלומר שימוש חיצוני לא דרך אכילה ושתייה אז זה מותר או שמשקין אותו משקים אסורים שמעורב בהם דבר מר כלומר שאם נותנים לחולה שאין בו סכנה מאכל או משקה שמעורב בו חמץ אבל יש בו טעם מר נקרא לא דרך הנעתו הוא מותר. ולכן התרופות שתעמן מר מותר לחולה שאין בו סכנה להשתמש בהן בפסח משום שכאמור זה לא דרך הנעתו. כמובן אם הוא יכול ששיג תרופות כשרות לפסח זה הרבה יותר טוב אבל אם הוא לא יכול להשיג הוא בוודאי וודאי יכול להשתמש בתרופות שמעור בהן חמץ שתעמן מר הועיל והוא בהגדרה של חולה אלא שאין בו סכנה ומכאן לתרופות ההומופטיות הרפואה ההומופטית היא איננה כמו הרפואה הקונבנציונלית. הרפואה הקונבנציונלית היא מוכחת מעבדתית. כלומר עושים ניסיונות בחולים, בתרופות, יש מעקב כימי, עוקבים אחרי תוצאות. הדברים בדיוקים מדעית ולכן מאחר והדברים בדוקים מדעית עובדתית אזי הקדוש ברוך הוא התיר לנו להתרפא בתרופות כאלה שלא כדרך מעתנו אבל ברפואה ההומפתית עדיין המדע לא אישר שאכן באמת המינונים שהרופאים ההומופטיים מציעים כתרופה לכל אדם ואדם כי אכן באמת המדע מאשר הזאת והועיל והרפואה ההומופטית לרבות התרופות ההמופטיות אינם קונבנציונליות לא נבדקו או אין המדע מאשר אותם לא שהוא סותר אותם אלא איננו מעשר אותם ולכן אין היתר לעבור על איסור ומשום כך אמרנו ברמת העיקרון לא ברמת המעשה אפשר וכן. למה ברמת המעשה אפשר וכן? כי יש מה שנקרא חזקה. אם למשל חולים מסוימים קיבלו תרופות הומפתיות ונוצרה חזקה שזה מועיל להם. כיוון שנוצרה חזקה שזה מועיל להם אם כן מבחינתם זוהי תרופה. ויהיה מותר להם לקחת תרופה כזו שטעמה מר למרות שהיא הומפתית ולא תרופה קונבנציונלית כי יש לה גדר של חזקה ומכאן עלינו לדעת שצריכים אנחנו להגדיר גם כן מה זה חולה שאין בו סכנה הדבר פשוט למי שסובל מסכרת מלחץ דעת מחלת לב והוא מתקיים על על ידי תרופות מעמידות מאזנות אותו כדי שלא יגיע לדברים האלה ודאי ודאי שהוא בגדר חולה ואולי אפילו ספק סכנה אולי אלא אפילו שלא בהגדרה הזו של סכרת לחץ דם לב וכיוצא בדברים האלה אלא מחלות שגורמות להשאדם כמו שפה כמו שהפעות וכך יוצא בזה. זה לא מחוש להבדיל ממיחוש. המחושים הם כאבים וגם בכאבים אנחנו צריכים להבחין בין כאב מזדמן ובין כאב שבסיסו הוא חולי. למשל האדם חש ו מכאב שיניים. אם זהו כאב מזמן זה מחוש ואין לו היתר בפסח. לקחת תרופה אפילו כדור אפילו שמר שאינו של פסח כי הוא מתהלך כבר אותו אדם כי אותו אדם רק סובל ממיחוש אבל אם לא אדם יש כאב בשיניים מחמת דלקת חניכיים מחמת דלקת דלקת זה הוא חולי ואז הוא חייב לקחת תרופות אפילו אנטיביוטיות וכל התרופות האלה הוא חייב ואם כן איפה מה אם מעבר למיחוש הוא מגיע לכדי חולי אז כבר מותר לקחת תרופות שטעמן מר אפילו שאינם כשרות לפסח אף שיש בהם תערובת חמץ או למשל כאבי ראש יש בני אדם שיש להם כאבי ראש מזדמנים אלה אינם רשאים לקחת תרופות עם חמץ שאף שהם מראות כי זה כאב מחוש מזדמן אבל אם יש לו לאדם כאבים בראש, תוצאה ממגרנה, זהו חולי והועיל וזה הוא חולי, הוא רשאי לקחת תרופות מראות אפילו שאין להם מכשיר לפסח אם אין לו תרופות כשרות לפסח לגמרי. אלא שמכאן ניתן להרחיב את המסגרת של חולה שאין בו סכנה. אם למשל אדם סובל באופן כרוני מנדודי שינה. העבר השינה בצורה מצטברת למדאי גורם לתשישות של כל הגוף ולחוסר יכולת לפעול הן ברמת הגוף והן ברמת המוח. לכן אדם כזה שסובל מנדודי שינה כרונים רשאי לקחת תרופות כדורים אשר הם נגד נדודי שינה. אף שאין כשרים לפסח אם הם מראים כי הוא יכול להקלל בהגדרה של חולה שאין בו סכנה. כיוצא בדבר יש לנו מה שנקרא ויטמינים, תוספי מזון. גם כאן לא תמיד המדע מאשר זאת, לא שהוא סותר, אבל לא תמיד הוא מעשר. וגם אם הוא מכיר בעובדה שיש בזה את ה נתונים התזונתיים. מי אומר שלאדם כזה מועיל תוספי מזון אלו ובדרך כזו? לכן אם יש לנו ויטמינים שאין להם אפשר לפסח אפילו שהם מרים לאדם הבוגר לא ניתן אבל לילד הקטן שתוספי המזון הללו הם חלק מ מרכיבי המזון שלו והועיבה המזון אצל ילד קטן הוא משהו קיומי מעמיד את בריאותו הקיומית אזי הילד הקטן אשר זקוק לתוספי מזון שכאמור לבוגר לא היינו מאפשרים לא אנו מאפשרים כי בגלל שהוא עדיין בראשית את הבותו והוא זקוק לחז בדוק גופו שחלילה לא יחלש אזי הוא בגדר שחולה שאין בו סכנה הוא הנה ילד פחות מגיל תשע אין אנו מתירים לו ביום הכיפורים לצום אפילו תענית שעות שעה שעתיים מדוע כי כיוון שגופו עדיין בהתהבות אפשר וחלילה חסר של מאכל או משקה שאולי באותו רגע הוא לא מרגיש עלול לפגוע בו הוא מיידית ולכן אסור לתת לילד שהוא פחות מגיל תשע לצום אפילו שעה ביום הכיפורים וחייבים להכיל אותו ומכאן נבין שילדים קטנים שכאמור תוספי המזון שלהם הם קיומיים אין איסור לתת להם תוספי מזון כאלה כמו הויטמינים אף שאין להם הכשר כיוצא בדברכ תנוקות קטנים אשר אתה חייב לתת להם מזון אז אין מקפידים על חלב אחרי בשר לתינוקות כאלה אם יש שכרח לתת להם במינון חלב תוך פרקי זמן כאלה וכאלה כי זהו קיומו בריאותו מבנה גופו התשתית של הבריאות שלו ואסור לפגוע בתשתית ולכן הוא בגדר שחולה שאין בו סכנה ומותר רבי חמי הגש אומר H