שאל השואל ואמר ביישוב שלהם אין הרבה תושבים אבל יש משפחה שבאמת קשט יום שגם ברוחת ילדים בקשת יום אבל יהיה קשה לו מאוד מאוד לתת להם מתנות לאביונים כי הם התביישו וספק אם הם יסכימו ולכן הוא שאל האם מותר לו להזמין אותם בפורים את כל המשפחה אנשים נשים ות לסעודת הפורים ובצורה כזו זה יחשב למתנות לאביונים בצורה מכובדת עקיפה מבלי שהוא אומר להם שזה מתנות לאביונים האם יוצא ידי חובה בשיטה כזו או אין יוצא ידי חובה בשיקה כזו. ובכן באמת לגבי המתנות לעליונים אומר רבנו בפרק שני מהלכות מגילה וחנוכה הלכה תז חייב לחלק לעניים בימי הפורים אין פוחתין משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מאות או מיני תבשיל או מיני אוכלים שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עמים ואין מדקדקים במאות פורים אלא כל הפושק ידו לטו נותנים לו ואין משנים מעות פורים לצלקה אחרת הוראנו לדעת שבעצם קיימת אפשרות לקיים מתנות לאביונים לא רק במאות. נכון שבמאות, אבל לא רק במאות. אפשר לתת לו מיני תבשילים, אפשר לתת לו מיני אוכלים ואז הוא יכול לחשוב אולי שזה משלוח מנות, אבל כדי לא לגרום לו להחזיר ולהחביד עליו, אז מחפש השואל דרך איך להנות אותו. באופן כזה שלא יפגע וגם שלא יצטרך להחזיר. ולכן הדרך שמציע השואל היא דרך אמיתית ומעשית. שהרי ראינו שאפשר לצאת ידי חובה במתנות לאביונים גם במאות, גם במיני תבשיל, גם במיני אוכלים. ורבנו מסיים את ההלכות ואומר מוטב לאדם להרבות מתנות מתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח לרעיו כלומר עדיף מאוד שירבה מתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ואני מוסיף את המילה שלו ושלוח לרעב שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ועלמנות וגרים שהמשח לב המללים האלו מדמ בשכינה שנאמר לחיות רוח שברים ולחיות לב נתקעים. מכאן אנו רואים שאם אדם נותן לאביונים מתנות ומקסימום כל האפשר בפורים הוא גורם להם לשמחה. ויש חשיבות גדולה מאוד שהם ישמחו בשמחת הפורים. ורבנו לא אומר שיזמין אותם לסעודתו בנוסף למ לאביונים רבנו מקום אחר בשמחת יום טוב אומר שיהיו עניים בני ביתך מה שמע שאם אדם מזמין עניים יחד לסעודתו שלו אדרבה ואדרבה זה מתנות לאביונים ויהיו עניים בני ביתך והכל בדרך מכובדת ויש לו הרבה ענים שהרי המשפחה הזו גם ה אבא, גם האמא גם הילדים כולם בהגדרה שעניים, בהגדרה של נזקקים ויוצא שהוא מהנה את כולם, לא רק אחד מהם, אלא את כולם וזה עונה על כל מה שאמר רבנו כאן, הן לגבי מתנות לעליונים, הן לגבי מה שהוא אמר למעט משמחתו שלו ולהוסיף בשמחתו להרבות יותר פחות בשילוח לרעים, פחות להרות בסעודתו שלו. אבל מהרגע שאדם בסעודתו שלו מרבה לא בשביל אכילתו של עצמו, אלא בשביל משפחה עניה שמצרף אותה גדולים וקטנים, הרי זה סעודת שמיים, זה סעודה לשם השם ואין לך דבר יקר וטוב וחשוב מכך. רבי חניה גשם