שאל השואל ואמר כיצד או במה ניתן לציין את הדברים המייחדים את שיטתנו במנהגנו בפדיון הבן שבעניין זה של פדיון הבן לצערנו הרב לאחרונה הולכים ומתרבים המנהגים ורבים המנהגים על העיקר ולכן נציין א' קודם כל אצלנו הזמן הוא ליל 31 בליל 31 עושים את הפדיון ולא מונים משעת הלידה 30 יום ועוד את המספר של החלקים הרגעים ואחדים חלקים אלא גם אם הילד נולד לקראת סוף היום נחשב ליום אחד ואז ליל 31 לפעמים עוד לא נשלמו במלואן גם החלקים אין זה מעניין אותנו אלא בליל 31 הודים את הבן זוהי נקודה אחת נקודה שנייה זה שערך הפדיון הוא חמישה סלעים כשחמישה סלאי כסף וחמישה סלים אלו קבעו הפוסקים שזה 31 דרם אבל יהודי תימן ליתר ביטחון הוסיפו גם מחצית הדרהם ואז ההבדל המעשי בינינו ובין המנהגים הרווחים שלפי שיטתם ה משקל של הכסף טהור של חמישה סלים 96 גרם לפי שיטתם ולפי שיטתנו 101 או 102 גרם. כלומר לקחנו אצלנו טווח ביטחון יותר. זוהי נקודה שנייה. נקודה שלישית הדבר פשוט שצריכים לבדות את הבן שפטר את רחמה של האישה. אין זה בין בכור לאב אלא בין בכור לאם שפטר את רחמה של האישה. אבל אצלנו מן הסתם מניחים שאם זהולה שאם היו אלו אלוולה הנשואים הראשונים אין חוקרים ואין דורשים ואילו יש ב ערב עדות מסוימות שהאמא מתייצבת לפני כולם ושואלים אותה האם זה באמת בנה הבכור האם לא ילדה לפני כן לא ברמת הפלה לא ברמת לידה ואין צל שספק שהאקט כזה הוא לא צנוע לחלוטין בלשון המעטה ולכן כאמור אצלנו הולכים לפי חזקות לפי הנחה ההנחה היא שהאישה עם זה הנישואים הראשונים שזו גם לידתה נכון יו כאלה שישיבו ויאמרו שאולי בימינו ה החזקה הזו התערערה הואיל לצערנו יש חיים מטירניים ונשים מקיימות יחסים לפני הנישואין נכון בעוונותינו רבים אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא יער חומרומים ונשוב לדרך הקדושה אבל מצד שני כשם שהעניין הזה נפרץ כך נפרץ השימוש באמצעי ניאה ואז האפשרות להפלה היא לא מן הדברים הכי הכי שכיחים אלא יש אבל לא שכיח ולכן אי אפשר לבוא להגיד שרוב נשים אשר משמשות לפני הנשואין יולדות או מפילות. אי אפשר להגיד שיש רוב. יש אבל זה לא הרוב. ולכן עדיין נוכל להתרכז מסביב לעניין הזה של חזקה, של הנחה. ועל בסיס זה נפעל בהתאם לצניעות. דבר נוסף יש מן הקהלות אשר נוהגים שהכהן שואל את האבא במי אתה חפץ בבן או בכסף אצלנו אין שאלות כאלה זה לא אין אפילו הבאמינה כזו כל מה שהוא צריך לעשות הוא רק לפדות לשלם את הכסף לפי עיקר הדין כך נאמר בתלמוד כך נאמר בהלכה בדברי רבנו יכול אדם למצוא את הכהן ברחוב ולאמר לו שלום מה שלומך אתה יודע שנולד לי בן בכור אם ידעתי שאני אמצא אותך ברחוב הייתי מביא אותו אבל הנה עכשיו אני רוצה לבדות אותו כי עברו עליו 31 יום הנה יש לי חמישה סלעים עכשיו אני נותן לך את הפדיון ברוך אתה השם מהחלום אשר קדוש סו על הפדיון ברוך אתה השם מלך מהחלום שהחינו גמוז נותן לו את החמישה סלחים בשלום על ישראל ונגמר סיפור אין מעבר לזה ולא כלום אז מעיקר הדין כך אפשר לבדוק בלי שום שאלות בלי שום חקירות בלי שום תקסים אלא אשר ישראל שרצו ליצור מסביב לעניין הודעה לשם הם סעבדת מצווה ולכן אין לפרוץ גדר ולהפוך את זה למשא ומתן מה אתה רוצה בחמישה צלעים והכהן מחזיק את הילד ומסרב להחזיר אותו ומשאים מתנים זה דברים שאנחנו לא רגילים אליהם ולא רוצים לקלוט אותם ולכן אין לנו הורכים בדרך הזו. הנה נקודה נוספת שיש בינינו הבדל ובין מה שבדרך כלל נוהגים אצל עדות נוספות. עוד דבר נוסף יש מקרב העדות אשר א לאחר שהאבא מברך על הפדיון מברך שחיינו אזי הרב מברך בורא פרי הגפן זה קידוש וחיברו ברכה מיוחדת תואמת את הברכה אשר קידש ידיד מבטן בברית מילה ועליבד האמת כבר הראש תקף מאוד את הברכה הזו הן מבחינת התוכן שלה שהוא לא הליבהל חטה והן מבחינת שאין ברכה כזו ואסור לברך ברכה שאינה בתלמוד ולכן מנהגנו שאין אין אנו מברכים ברכה כזו כלל עיקר אלא כפי שתיארתי ברכת הפדיון ברכת שחיינו ברכת גפן ובסמים לא מעבר לזה עכשיו נהגו לאחרונה שגם האבא מודה לשם ואומר שהוא נתן לו את הילד והכהן מברך אותו והציבור אומרים הלל וסועדים זה המנהג שהתגבש אבל לא מעבר לזה זה המתכון וצריך לשמור על המתכון הזה רבי חניה בנגש