שאל השואל ואמר מה הדין אם אשתו הפרישה חלה וטעתה והשליחה את עיסת החלה שכבר קראה לשם לתוך התבשיל האם התבשיל נאסר או לא ומה ניתן לעשות ובכן הדבר פשוט שברגע שאישה או איש מפרישים חלה, אותה חלה אסורה באכילה על הזרים, כי היא קדושה. ואפילו בזמננו הכהנים שזה מיועד להם, החלה מיועדת להם, אסורים לאכול אותה בטומאה. אז כך שוודאי שאם בטעות השליחה את אותה עיסה תבשיל. התבשיל נאסר ואז צריך להיות לבדוק את הכמות אם יש בכמות כדי לבטל את האיסור כדין מאכלות אסורות שנתערבו במאכלים המותרים. אבל הבעיה היא אם אין שיעור ביטול במאכלות המותרים כדי ל ל את אותה חלה היש תקנה לאותו תבשיל או לא? בתשובה יש לכך תקנה בעוד שמאכלות אסורות אם נתערבו במאכלות המותרות ואין במאכלות המותרות שיעור ביטול אין תקנה לאותה תערובת אלא למוכרה או לתתה לגוי, אבל בחלה או תרומה שנפלו בטעות לתוך תבשיל אזי מאחר והחלה או התרומה נאסרו לזרים על ידי הבל פיו של המפריש עד להפרשה כל העיסה אסורה בתור טבל על כל העולם כל העיבול אסור בתור טבל על כל העולם מןרגע שהמפריש לקח חתיכת עיסה, התיר את הטבל ועסר את אותה עיסה על הזרים, כי נתן לה שם של קדושה. אומדובר בתרומה, נתן לזה שם של תרומה, עשר אותה על הזרים והתיר את העיבול. יוצא שאיסור העיסה לזרים הוא נעשה על דבל פיו של האדם. וזה דומה כמו נדר שאדם בפיו אוסר על עצמו דברים ומותרים לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו אוכמו שבנדר יש לזה תקנה על ידי להישאל על הנדר אצל חכם כך ודבר שנאסר בנדר ניתן להתירו על ידי חכם על ידי פתח חרטה כך אותו דבר בעיסה של חלה או בתרומה כיוון שהם נאסרו לזרים מכוח היו יכול לשאל על הנדר ואז היא כבר פוסקת מלהיות עיסת חלה או תרומת חלה. במקרה זה אם באמת היבול שממנו הפריש את התרומה או העיסה שממנה הפרישה את החלה עדיין קיימים ואני ברגע זה מדבר ביום חול עדיין קיימים אזי כאמור יתיר את העיסה הזו על ידי חכם כמו בהטרת נדרים כדי להתיר את כל התערובת כי אין בהיתר מספיק כדי לבטל את האיסור אז על ידי שהוא נשאל לחכם ומתיר לו את נדרוך היא פוסקת מלהיות חלה היא פוסקת מלהיות תרומה אבל בתנא שהוא מסלק מעלי השם של טבל על ידי שהוא מתקן את העיסה שחשב שהוא כבר מתקנת אבל כיוון שעכשיו הוא בטל את הפרשת החלה יפריש חלה מהעיסה הנותרת ואני עדיין מדבר ביום חול יפריש חל מהעיסה הנותרת וכך ו שלום לישראל העיסה הנותרת מתקנת על ידי ההפרשה חוזרת והתערובת שנתערבה בה סאה שחשבנו שהיא כבר חלה מתקנת על ידי שביטלנו שם של חלה ממנה ובשלום לישראל וכך אותו דבר בהפרשת תרומות מעשרות אלא שהבעיה מתחילה אם הדבר הזה מתגלה ביום שבת אם ביום שבת נזכרת האישה ואומרת וואי אני נזכרת כעת שהעיסה הזו שקראתי לה שם של חלה הרבבתי אותה בתבשילים או בקובנה או בפיטות האפויות או בעוגות שעפויות קדת מה לעשות ואין כדי לבטל אין בכמות כדי לבטל אזי מה עושים במקרה כזה האם אנחנו נאמר לו ישאל על הנדר השאלה היא כפולה האם נשאלים על הנדרים בשבתות ב גם אם נשאלים על הנדרים בשבתות, הרי מן הרגע שהיא תשאל על הנדר וכבר לא יהיה שם של חלה על אותה עיסה שקראה לשם בערב שבת ובטעות השליחה את אותה עיסה לתוך התבשילים או מעפה או דברי המאפה. אז כבר אמנם פתרנו את הבעיה אבל סוף סוף זה עדיין טבל ויש לנו איסור של טבל. ואז השאלה היא מה עושים? האם ביתר העיס או דברי המאפש נותרו? כי הרי הפרשת חלה אפשר להפריש ברמה של עיסה וברמה של מעפה. ואז אם נותרו מיני מאפה שחשבנו עד רגע זה שם מתוקנים ועכשיו אם נתיר לה לשאל בנדר בשבת אז ה זה יהיה טבל. האם מותר יהיה בשבת לתקן להפריש חלה מדברי המאפה. כי הרי ביום שבת אסור להפריש תרומות ומעשרות וכן אסור להפריש חלה. לא ביום טוב, לא בשבת. מה עושים במקרה כזה? ובכן אחת לאחת למצוא חשבון. א' קודם כל באמת בשבת אסור להפריש תרומות ומעשרות או להפריש חלה. כמבואר פרק כג מהלכות שבת בדברי רבנו הלכה יד ואין מקביין תרומות ומעשרות שזה דומה למקדיש אותן פירות שהבריש ועוד מפני שהוא מתקן אותן בשבת אבל יש לנו מה שנקרא התר להישאל על הנדר ביום שבת בפרק בהלכות שבת פרק כד הלכה ו כותב רבנו ומפירים נדרים בשבת, בין לצורך שבת, בין שלא לצורך שבת, ונשאלים לחכם על הנדרים שהם לצורך השבת ומתירין אף על פי שהיה להן פני לעתירם קודם שבת, שדברים אלו מצווה הן. וכן, בפרק שישי מהלכות שבועות, הלכה שביעית לפי הסימון של רבנו, אומר רבנו אה וכן אם נשבע אה הלכה ו בהלכה ו פרק ו'כות שבועות הלכה ו' לפי כך נשאלין לשבועות לשבועות הונדרין בשבת אם היו לצורך השבת כגון שיתירו לו שבועתו כדי שיאכל וישתה היום ואפילו היה לו פניאי להתיר שבועתו או לדרום ערב שבת הרי זה מתיר בשבת הואיל לצורך השבת וכן בפרק 13 מהלכות נדרים הלכה ח מפירים הנדרים בשבת בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת ולא יאמר לה בשבת מופר לך כדרך שיאמר בחול אלא מבטל בליבו והוא אומר לה תליך לי תלי שתי וכיוצא בזה ובכן איפה אנו רואים שאפשר להתיר נדרים וכן להתיר שבועות ביום שבת לצורך השבת בשביל שיהיה לו מה לאכול ומה לשתות אבל כאן הבעיה שאם נטיר את החלה ונפקיע שם של חלה ממנה הרי זה יהיה טבל ואז נפלנו מנפח אל הפחד כי גם טבל הוא אסור וחאוכלו ובמיתה בידי שמיים האם אם יוכל למרות האיסור להפריש תרומות מעשרות ולהפריש חלב ביום שבת בנסיבות כאלה האם מותר לו להפריש חלה מדברי המאפה הנותרים כדי להחלץ מן הפלונטר הזה או לא? בשמירת שבת כלה חטה יש נטייה להתיר בדבר הזה בפרק 11 מחלק א' משמירת שבת כלה סעיף טז ב הערה כוכבית הוא כותב כששכח להפריש חלה ממצות שמורות שלו מבעוד יום ואין בידו להשיג אחרות התירו לו להפריש חלה בליל פסח מן המצות שבידו אפילו אם חל בשבת כדי שלא יתבטל ממצוות הלילה וכן הדין לגבי הכזית של לחם שהאדם חייב לאכול בסוכה בלילה הראשון של סוכות גם כן והוא נותן להתיר להפריש להפריש חלה או תרומות מעשרות כדי לגרום לכך שיוכל לקיים מצוות אכילת מצה בליל הסדר או לאכול כזית פת בליל בליל סוכות בסוכה והרי מצווה ביום שבת בליל שבת או ביום שבת לאכול שלוש סעודות וסעודה זה מינוום כזית ולעוד גם הקידוש תלוי בזה שהרי אין קידוש אלא במקום סעודה ובאמת בהערה נ כותב הרב נויבט בשם הרב שלמה זן בן אוירבח זכר צדיק לכה אך שמעתי מהגרשהז אוירבך שליטה אז היום זה זצל וכיוון שהפרי בגדים שאר לצורך עיון מוטב להפריש במחשבה ולא בדיבור וגם לא יברך ודווקא בחלת ארץ ישראל ואילו בחלת חוץ הארץ אסור להפריש יכול לאכול ולשייר יוצא איפה יש כאן נטייה להוציא אותנו מהפלונטר על ידי זה שאנו לוקחים את דברי המאפה שנותרו שחשבנו שהם מתוקנים ושם נפריש חלה במחשבה שהחלק הזה של החלה יהיה א חלה ואז אם באמת יש לנו עוד ממה לאכול ממה לאכול פתרנו את בעיית התערובת שהיא כבר כבר לא אסורה כי אין על זה לא שם של חלה ולא שם של טבל וגם גם פתרנו את הבעיה שעכשיו כבר גם העיסה שהיא כבר אפויה תהיה מותרת על ידי הפרשת חלה במחשבה. השאלה היא האם מותר לו לאכול עד לאותו חלק שהפריש במחשבה? נראים הדברים שאם באמת אין לו מה לאכול פת רק זו כנראה שנתיר לו לאכול ולשייר בנסיבות כאלה. אבל רצוי מאוד שלא יגע רק יפריש חלה במחשבה ויקח לחם ממישהו אחר ובמוצאי שבת יתקן את זה השלמת התיקון. כך הצלנו אותו מהתערובת שלא תיעסר כל התבשיל ודברי המעפה שנתערבו בזה חלה שנתערבה בו אפילו בשבת. רבי חנגש