שאל השואל ואומר, אבא שלו הוא אדם סעודי מאוד זקן, נמצא בבית אבות, לפי הוראות הרופאים הוא ורבים מחבריו שם צריכים לאכול כרגיל ביום הכיפורים בגלל מצבם הבריאות. והשאלה היא, האם א צריכים הם א לזמן בזמן שהם יכולים לטול ידיים? בזמן שמוכלים לומר רוצה וחליצנו יעלה ויבוא כל הדברים האלה האם הם צריכים לעשות את הדברים האלה או לא האם צריכים לחם משנה האם צריכים לכוון את מאכליהם שיש שלוש סעודות ביום השבת כיוון שיום הכיפורים הזה חל בשבת או לא ובכן כפי שכבר אמרנו אתמול בעניין הקידוש הרי גם העניינים האלה לא נידונו כלל ועיקר במשנה ובתלמוד לא לא בגאונים ולא בראשונים והאחרונים הם שדנים בכך. ולכן בשולחן ערוך אור החיים סימן תרח סעיף י נאמר חולה שאכל ביום הכיפורים ונתיישב דעתו בעניין שיכול לברך צריך להזכיר שיליום הכיפורים בברכת המזון שאומר יעלה ויבוא בבונה ירושלים אבל כבר המשנה ברורה מעיר ואומר שיש שמכירים בזה שאפלו יעלה ויבוא אין צריך לומר שלא תיקנו אלא במקום שמצווה באכילתו הוא הדין שאין לו מרצבע חליצנו כשחל בשבת עוד יותר כידוע אם אדם שוכח לומר רצב חליצנו ביום שבת אזי אם עדיין א טרם חתם את ברכה שלישית יחזור על ברכה שלישית ואם כבר חתם יאמר אותה כברכה בפני עצמה בין בונה לבין ברוך אתה השם הברכה הרביעית ואם כבר התחיל את הברכה הרבעית יחזור ויאמר את כל ברכת המזון מחדש בשבילומר רוצה וחליצנו אבל בשבת זו אפילו אלו שאומרים שלכתחילה צריך האדם החולה הזה שאוכל ביום הכיפורים לומר יעלב יבוא ולאומר צבוחליצנו אפילו אלה אומרים שאין לחזור על רצב חליצנו או על הברכות בגלל ספק ברכות לבטלה שזה דבר אסור שלא לומר שלענות דעתנו אין צורך לומר לא יעלב יבוא לא רצה חלצנו כי אין מצווה באכילה ביום הזה אלא יש רק התריש רק הותרה ולא דחויה סליחה דחויה יש היום דחוי הוא יום הכיפור מפני איסור האכילה דחוי ולא שזה הותר. לכן היו כאלה שהנהיגו שאדם שהוא חולה ומותר לו וצריך לאכול ביום הכיפורים לומר את זה לשם ייחוד קדשה ברכו ולאומר הקדוש ברוך הוא עכשיו אני מקיים את מצוותך לשמור חוקך ונשמרתם עוד נפשותיכם וכולי אבל אחרי בקשת המחילה כל אלה לכאורה יוצרים רושם שכאילו זה הותר וזה לא הותר, זה רק דחוי. במיוחד שלא חייבים לאכול פת, יכולים לאכול בכל מילה ששובר את הרעבון. ולו דווקא פתום כך לנו דעתנו, אין אין לחם משנה. אפילו שהוא אוכל כל ארוחות לא יכוון בכלל בכלל לשלוש לשלוש ארוחות. מה שיאכל יאכל אבל אין עליו חיוב של שלוש ארוחות. כי כן אין כאן חיובים. יש כאן דחוי. דיחוי איסור אבל לא שצריך לכוון לשלוש הרוחות אבל שיאכל שלוש הרוחות ממש אין כן בנטילת ידיים נטילת ידיים צריך לטול ידיים כי זה לא דין לא לא דין שקשור לשבת או ליום הכיפורים זה דין שקשור לאוכל פת תיקנו חכמים תקנה שהוא צריך לתול ידיו ואף על פי שאסור לרחוץ את גופו ואפלו אצבע קטנה ביום הכיפורים הנמלא באמת בנתילה שאין עליה חובה אלא למשל משום נקיות כמו שליטת רבנו כל נטילה של כל יום אבל נטילה שהיא תקנה של חכמים הבה כטבילה בזמנו הבלה כמו כשהיה פעם טבילה על הקרי מכוח חובה רבנו אומר אז היה צריך לטבול אפילו שבאמת לא עולים מטומעתן משאר טומאתן אבל אז זה היה חובה אז עושים את זה גם ביום הכיפורים אותו דבר גם כאן נטילת ידיים אם הוא אוכל פת כן והכן חמוציא לחם הארץ זה מכוח חילתות הפת אבל אל עניין זימון לא כי הרי זה לא קביעות אין כאן לא באים לקבע ולאכול הולכים להתועד ולאכול בואו ונבועד אלא זה רק דחוי כל רגע ורגע זה רק דחוי כל רגע ורגע שאדם אוכל זה מה שהוא מזדמן מכוח מכוח זה שזה נטחה ולא יותר ואין גדר של קביעות לכן אין זימון, לכן אין רצה, לכן אין יעלה ויבוא, אלא רק ברכת המזון במידה והוא אוכל רגיל, כמו שהוא אומר, אבל יש חולים אשר הם ספק סכנה ויכולים לאכול פחות פחות משיעורים כזית בכדי אכילת פרס. אלה לא מברכים ברכה אחרונה. מברכים ברכה ראשונה ואינם מברכים ברכה אחרונה. רבי חנן הבן השם