רבותיי, שאלו מה הוא הדין ביחס לחינגים בימינו? האם מותר להשתתף באירועים כאלה או לא? כדי להשיב על העניין הזה, יש צורך להקדים בדברי רקע מה היה מנהג החינ בתימן וכ צד הוא נעשה היום כדי להשיב רק כדרכנו קודם כל נאמר לא זה א' עכשיו הב כדי לדעת למה לא נראה כיצד חל שינוי מהותי מאוד מאוד בין מה שהיה בתימן לן לבין מה שמתרחש היום בעניין החינה ובכן מורי בספרו הליכות תימן מתאר את ה שבוע של החתונה הוא מראה שכבר בשבת שלפני החתונה זה נקרא שבות על בדע כבר החלו הכנות לשמחה וכבר באו לבית החתן ואכלו ושתו ג'עלה כמנגבותנו בקדושה מטבע הדברים במוצאי שבת אלבישו את החתן למרות שהוא עדיין לא לא תחתן אלא יתחתן והייתה שמחת קודש גדולה מאוד מאוד באמת זה תואם את ה את מה שמתואר בגמרות שארבעה שבועות היו של שמחה ושכבר היו מברכים שהשמחה מעונו עוד לפני החתונה מאז שכבר מכינים את ההכנות הממשיות לשמחת הנשואין בגמרא נאמר מאז ששורים את השעורים לצורך שמחת הנישואין. הבי אומר עוד מלפני הנישואין עצמם ואז מורי מתאר יום אחרי יום יום ראשון בשבוע יום שני בשבוע כלומר בשבות לבד משבות על בד אחר כך יום ראשון בשבוע שני בשבוע שלישי בשבוע עד לנישואין עצמם והנה ביום שני בשבוע הוא מתאר הוא אומר אצל הגברים הן בבית החתן והן בבית הכלה אין שום חגיגות רשמיות ביום השני מעשה הוא בראשון כך מעשהו בשני אולם אצל הנשים בבית הכלה ולשים לב טוב טוב אצל הנשים בבית הכלה יום שני הוא יום גדול ונקרא יום על סדרבה ואז הוא מתאר את הקישוט הכלה שזה כולל חינ נעק ש אותה דרופה הוא מתאר בצורה פרטנית מה היה איך לשו את העיסה של החנה ואיך צבעו ואותו דבר את הנקש ואת הדרכפה הכל בצורה פרטנית ומתאר כמובן אנשים שמחות אבל זוהי שמחה נשית מופהקת ורק לנשים וזה ביום שני בשבוע וזה בית הכלה אז לישת החינה וצביעת הכלה זה נקרא המנהג של החינה ויותר נכון אתה דרופה כי היו עוד כמה דברים שהם כבר בארץ לא עושים אותם. לאחר מכן הוא עבר ליום שלישי בשבוע ואז הוא אומר בבית הכלה מיועד זה נגמר מלאכת ההתקשטות של אנשים הן עוסקות בכך משעד הבוקר וכולי בבית החתן עושות אנשים ביום זה מה שעשו הנשים אתמול ואת הכלה מתקשטות בחינה נש ותדרופה כלומר ביום שני בשבוע זה היה מיועד לכלה ולמשפחת הכלה, אבל לנשים ורק לנשים. עכשיו יום שלישי עשו חינה בבית החתן לנשפחת החתן ורק לנשים. עוד מעט נראה את חלקו של החתן בכל העניין. בבית החתן עושות אנשים ביום זה מה שעשו אנשים אתמול בבית הכלה מתקשטות בחינ נע שבות דרופה. אולם בערבו של אותו יום יחנו על חותום. כלומר, אם תום יום השלישי לערכת ערב כבר צובעים גם את החתן, כלומר מקשטים את ידיו ורגליו של החתן בצבע חחינה. ולערב זה מזמינים אורחים רבים, גברים בלבד. החתן לובש בגדים בינוניים. כלומר עד הערב זה היה מיועד לנשים של משפחת החתם. בערב שעושים חנה לחתן מיועד רק לגברים כלומר מקשטים את ידיו רגליו של החתן בצבע חינה לערב זה מזמינים אורחים רבים גברים בלבד החתן לובש בגדים בינוניים עונד לצברו וכולי ואז הוא מראה כיצד התחילו לשיר עד בין עשה בן עשה עדן הוספורח עם סיום השיר מכניסים לעולם את עיסת החינה ואומרים בכל המון חוגג והלו גלסם גל שמחו החתן פושט ידיו רגליו והמורי ניגש אליו נוטל בקצה אצבעו מעט מעיסת החינה ומתחיל לצבוע את ידו של החתן אחד המונים מכריז על מכירה כללית של צביעת החתן והקהל נענה ברצון תכף תראו הייתה מגמה שבזמן צביעת החתן מוכרים את זה בכל המרבהב מחיר כסף זורם כדי לתמוך בחתן המסכן שאין לו מספיק כסף. במשפחת עשירים לא הייתה המכירה הזו אבל במשפחת עניים הייתה מכירה כדי לסעוד אותם לתמוך אותם כדי זה. הנה למשל א הראשון מתנדב למשל שני ריאל. זה המון כסף בשביל להתחיל בצביעה. אין מוסיפים עליו עטה אלא מניחים לו להתקרב אל החתן כדי לצובעו. או כשרק מתחיל לגעת בו בקצה האצבע. מפתיע מתנדב שני הוא מודיע גמור על שניים או שלושה רי. מתחילה מתחילה לדלק וככה הראשון מסתלק והשני במקומו והוא עוד לא זכה לעשות את זה כל זה להגביר את ההתחרות וכן על דרך זו כך נמשך הדבר שעות מרובות תוך כדי שירים ותשבחות וכולם משלמים את אשר הכריזו ויצא מפיהם כלומר גם זה שלא צבא משלם כי כל המטרה הייתה מבצע לגיוס צפים כדי לתמוך בחתן זו הייתה המגמה משלמים את אשר אחריז הוא יצא מפיהם בדרך כלל משלמים במז ועל די כך מתכבצת תמיכה לחתן סכומים לקרם ודאי הדברים אמורים בחתן רגיל החתן עשיר אין עורכים לכבודו התנדבויות אלא מכבים את חשובי העורחים ונכבדיהם במעשה הצביאה כלומר א' החינ ביום שני של השבוע היה לנשות לכלה ולנשות משפחת הכלה ורק לנשים בלבד החינה ביום שלישי בשבוע היה בבוקרו של יום ובמהרלך היום לנשות משפחת ה החתן ורק בערבו של היום יחנו על חותון רק החתן לא שאר הגברים אלא שאר החתן כשהמגמה הייתה לנסות ליצור התחרות על מנת שיתנו כספים ויהיו כספים לעזור לחתן והוצאות המרובות של החתונה למרות כל הדברים האלה מורי כותב סבי מרי גב חזרון ברכה התנגד למנהג זה של צביעת ידיו ורגליו של חתם כיוון שלדעתו זהו קישוט של נשים ואסור מן התורה ולגלג בחריפות על מנהג זה עד שבת ואותם שרצו לקבל את התמיכה מבלי להצטבע היו מורחים ידיהם ורגליהם בחומר מסוים לפני הצביעה ואחר כך מצטבעים בלי שיקלט בעור צבע כלשהו כלומר מורי הישיש התנגד ואמר מה זה לא ילבש זה דפוסי התנהגות נשיים אסור לגבר להתנהג בתוסי התנהגות נשים. ובאמת רבותיי שרדה תשובה לרבנו שאנחנו רואים גם כן שריד לשמחות כאלה בלתי מבוכרות ורבנו תוקף אותם. הוא מדבר על נשות בני ישראל שהם עושות הנה קצתם הנכשלות בו אה סליחה רק רגע אה כן מצד פטיותם בזה שבחו פותיהם ידמו לגויים ותצנוף האישה מצנפת או כובע ותיקח בידסי ותצא במחול לפני האנשים תראו לאן זה ידרדר באותם ימים באנשים בתואבה הזו ולא יעלה בדעת שמפני אותה כלה פותר לה איסור א איסור תורה אלא אם כן התנצלו בזה ביותם סומכים כלומר אולי אפשר למט עליהם זכות ביותרם סומכים על המנהג לומר כי נהגו כמו שהתנצלו ב כלומר מנהג מנהג אבל הוא מלגלג על זה כמו שעל הרבה דברים אומרים מנהג מנהג זה על דרך לגללוג הוא אומר אוכבר היה נעשה זה במצרים והיו נכשלים בו גדולים באמת רבותיי גם החיני אצל הגברים היו מורים עושים מורה עושה את זה כן אלא שמורה יוש אמר רגע מים לא ילבש כן נכשלים בו גדולים עד שביטלנו אותו ומחינו זכרו זה רבנו עד שנלחם כאריה רבנו נגד אותה תופעה וככה היה החתן יוצא לאישה המתקשטת תקשט אותו שימו לב לאיזה פריצות הגיעו תקשט אותו וזה מכלל אבי האישה ואסור לעשות כלומר אומר הרמבם זה שהאיש האיש מתקשט החתן בקישוטי נשים זה אסור זה לא ילבש תקשט אותו וזה מקלר עד אישה אסור לעשות וראוי להיזהר מזה ולא ישמחו בו על אנשים שאין להם דעת ולא תמונה אומרים מה כך נהגנו חול אין בהם לא דעת לא תמונה ומי שיש בו יראת שמיים ובו בעצמו בפרטים הללו כדי שלא יקשלו בעוון זה ויהיה הוא נתפס בעוונם וכן התינוקות לפעמים קשטו אותם בקשי אנשים ואומר רבנו שאפילו לתינוקות אסור כי אסור להכיל בידיים לבל על הילד אז אותו דבר אסור את הילד להתחיל להרגיל עוד דברים שהם אסורים בגדר לא ילבש אני חוזר חזרה יוצא איפה ראו גם ראו כיצד באמת כבר בתקופת רבנו הקישוטים והשמחות של חתן וכלה הדרדרו לדרגה של פריצות בדרגה שלא ילבש לא ילבש עד שרבנו עמד כארי ובטל אותותם מנהגים אבל בתימן ברוך השם זה נשתמר הצניעות נשתמרה דהיינו יום שני חנה לנשים שבת הכלה ורק למשפחת הכלה לנשים ויום שלישי חנה לנשים של משפחת החתן ורק לנשים ועת ערב עשו חנה לחתן לגברים ורק לגברים ורק לגברים וגם אז נצלו את זה כמנוף למנף תרומות למען החתן כדי לעזור תראו איזה קדושה תראו איזה כוונות וגם זה מורי יוש אמר לא הכינה עצמו לגבר לא ילבש והוא ביטל את המנהג מכאן אני עובר רבותיי למה שקורה בימינו בעוונותינו המרובים עושים היום חינה בבית הכלה ומזמינים את החתן הוא משפחת החתן ומופיעים שם גברים ונשים והתערבו נשים וגברים לא ישווה ולא ידמה למה שהיה בתימן ונשים מזמרות ונשים מזמרות ומרקדות לעיניהם של הגברים אשר משתתפים בחגה הזו הרי במצב הזה חזרנו לכאורה למצב שהיה בזמן הרמבם שעל זה הרמבם כעס בצורה אדירה על הפריצות ועל הלא ילבש וכל הדברים האלה לכן הוא אשר אמרתי ברשתי דבריי לחנ במתכונת של ימינו כפי שמתהבה בארץ ישראל מאז עלותנו ארצה אסור באיסור גמור לבני אדם מיראי שמיים רק אם יעשו הנה לכלה לנשים בלבד ואני מוכן לפתוח פרצה דהינו נשות משפחת הכל ונשות משפחת החתן אבל בלי השתתפות גברים לחלוטין לרבות החתן לזה אני עוד מוכן לתת יד אבל ברגע שהם עושים את זה מעורב אין לי יכולת לתת גיבוי למנהג הזה אלא לצאת נגדו ולא לתת לו גיבוי ולא עוד אל נשכח שאפילו התכלית הזו של תרומות ומתנות כדי לסייע גם זה כבר לא קיים אז מה יוצא נשאר רק המנהג של ההפקרות וזה כאמור בניגוד לכל דין רבי חניב גש