שואל היש איסור לברך את חברו בשעה שהוא נפרד ממנו ולומר לו לך בשלום היש להקפיד לומר לו דווקא לך לשלום ולא לומר לו לך בשלום מה הפשרה של השאלה הזו כדי להבין את השאלה נצטרך לחסוף את המקור ואז נשיב התשובה אנחנו מוצאים בסוף מסכת ברכות סד בסיום המסכת וכן בסיום מסכת מועד קטן ממרה של אמורה אמר רבי לוי ברחמה הנפטר מחברו כלומר אדם שנפרד מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר למשה לך לשלום הלך והצליח אבשלום שאמר לו דוד לך בשלום הלך ונטלה זאת אומרת אם אומרים לך בשלום זה סיום החיים לך לשלום זה עדיין אתה ממשיך בחיים רק הכל מוצלח הכל תזכה לשלום בכל מקום שתלך אבל הנפטר מנמת יאמר לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום אם כן לכאורה מן הגמרא הזו רואים שהנפטר מן המת אומר לו לך בשלום והנפטר מחברו אומר לו לך לשלום ולכאורה יש חשש שאם יאמר לחברו לך בשלום מה שאומרים ל נפטר אולי חס וחלילה הוא מאחל לו שזה יהיה סיום חייו ואולי מבחינה זו אסור את הגמרא כבר מצאנו את כוונת השואל אנחנו מבינים רק אנחנו עוד לא מבינים מה ההבדל בין בשלום ובין לשלום עוד מעט נראה אבל לפחות הכוונה של השואל היא כבר ברורה בסתמכו על הגמרא הזו והתשובה לשואל, אין איסור שהאדם יאמר לחברו החי בזמן שהוא נפטר ממנו, לך בשלום. אבל מן הראוי שאמר לו לך לשלום ולא לך בשלום כיוון שעלול חברו השומע אולי להיות מבין הודעים את פרשת אבשלום ואולי מבין הודעים את הגמרא ואולי מבין הודעים והמקפידים והפוחדים שמה יפתח פה לשטן ולכן יזהר שלא יאמר לאדם כזה לך בשלום אלא לך בשלום כלומר איסור אין כאן המלצה טובה להיות קצת זהיר בדיבור ובברכות יש כאן רבנו באף מקום לא לא הביא את זה להלכה. אף על פי שהביא בפרק רביעי מהלכות אבל הלכה רביעית של הנפטר אנחנו אומרים לך בשלום ותכף נראה למה. אבל לגבי הנפטר הוא לא הקפיד אם אומרים לך לשלום או לך בשלום. ואף על פי שהעריף הביא בספרותיו על מועד קטן את הממרה הזו דבר שמוכיח לכאורה שהוא מסתכל בזה מבחינה הלכתית אבל כבר הנימוקי יוסף על הריף כתב את הדברים הבאים הנפטר לך בשלום במשמע ההליכה תהיה בשלום אבל לא ימצא שלום כלומר כשאומרים לך לשלום הכוונה בעזרת השם שלא תיפגע, לא יפגעו בך, אתה תהיה שלם שם בשובך לכאן תהיה שלם בכל מקום תמצא שלום כי ילך לשלום אנחנו מתפללים שיצליח ולא יפגע אבל כלפי הנפטר לא שיך להגיד לו לך לשלום כי איננו הולך ומוסיף עוד הצלחות אלא מעשיך יקרוכו מעשיך ירחקוך. העולם הזה הוא עולם המעשים והעולם הבא הוא עולם הגבול. ולכן לך בשלום לך עם השלמות שלך, עם מה שצברת כאן. אין עוד תפילה מה שלעתיד לבוא שתצליח. אין עוד אפשרות להוסיף ולהצליח בעולם האמת. זה עולם הגמול. לכן רבנו הביא בפרק ד' מהלכות אבל הלכה ד' שנפטר אומרים לך בשלום כי זה דקדוק הלשון אתה הולך עם השלום שלך עם מה שצברת כעת אבל לגבי החי אתה יכול להגיד לו לך בשלום אתה יכול להגיד לו לך לשלום זה לא נורא אומר הנימוקי יוסף אבל יש בני אדם שמנחשין כך הוא אומר הנמוקי יוסף ומשימין דבר בליבם אוכנגדן דיברו חכמים כלומר מה שאתה רואה את הממרה הזו שמזהירים את האדם לנפטר לנפטר אומרים לך בשלום לחי אומרים לך לשלום שהרי אמרו לאף שלום לך בשלום בסופו של דבר נטלה אז הוא אומר זה רק למנחשים אלה שהם כל הזמן חוששים נחושים ומסימים דבר בליבם אוך נגדם דיברו חכמים אבל למי שאינו מקפיד אין הדבר זיק כלום. אומר הנמוקי יוסף על הריף. כלומר, גם כשהריף כבר הביא את הדבר הזה להלכה, הנמוקי יוסף מצא לנכון להעמיד את זה בפרופורציות נכונות. לא לחשוב שיש כאן איסור דווקאי, אלא המלצה טובה. דע עם מי אתה הולך. ואמרנו בבוקר, בלימוד, במשנה, אצל התימנים מאוד מאוד מסוכן להיכנס בית הכנסת בזמן שהם קוראים פסוקים או בזמירות. משום שיש כאלה מנעסים שאם אתה נכנס ובדיוק יש לך ראשו או סוס חברו או ביום עוד מגבירים את הכל כאילו לומר זה מכוון עליך אז למה הלכה להפעיל את הבני אדם האלה שכל כך מכווננים תהיה חום אז זה לא ייסורים אלא המלצות טובות איך בן אדם יתנהג אבל על כל פנים תגידו לי רגע רגע אולי נמוקי יוסף הוא בעל גישה החליט ופחות מכוון אולי באמת מן הראוי כן לראות בזה צד איסור שהרי אנחנו יש לנו תפילת הדרך ואומרים יהי רצון שתוליכני לשלום ותגעני שלום כן והשולחן ערוך הביא את זה להלכה בקי באור החיים סעיף דיוצא לדרך תפלל יהי רצון לפניך השם אלוהינו ולא אבותינו שתוליכנו לשלום במגן אברהם סעיף קטן ט אומר אבל לא לך בשלום אלא לך לשלום והמשנה ברורה בעקבותיו אומר לשלום הנפטר מחברו אל הוא אומר לו לך בשלום הפך את זה לערך הלכתי המשנה ברורה אלא לך לשלום או שנפטר מלמת יאמר בשלום ולא לשלום והטעם עיין סוף ברכות בעין יעקב בא כותב מרשהש עוד מעט נגיע אליהם אבל רבותיי ב איך קוראים הדרכי משדרכי משה הוא ארמה הוא אבא של חכמי אשכנז הוא אחי בשחמי אשכנז והוא הביבות את המנהגים שלהם ביורי דעה סימן כג אז הוא כותב מביא את הממרה הזו אמר רבי ברחמה הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו אמר משה לך לשלום הלך והצליח אבשלום שאמר לו דוד לך בשלום הלך ונטלע אבל הנפטר מן הממת יאמר לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא על אבותיך בשלום וחתב נימוקי יוסף הדרכי משה מצא לנכון להביא את הנימוקי יוסף כדי שנדע לשמור על פרופורציות לא לג'נן מה אמרת לי לך בשלום לך מפה אני ברוגז איתך אלא תהיה נון אומר וחתב מוכי יוסף כי יש בני אדם שמנחשין ומשימין דבר בליבם אוכנגדם דברו חכמים אבל מי שאין לו מקפיד אין הדבר מזיק לו כלום עד כאן ראשונו ואשר מי שיש לו שכל אבל מסכן שאין לו שכל אבל על כל פנים רואים שאפילו הרמבכבודו עצמו נתן לזה את הפרופורציות המתאימות ובאמת רבותיי לפני שנעמוד על בשלום ולשלום כי הרי כבר ראינו בגמרא שבשלום אמרו ככה הרע לו ככה וכולי באמת רבותיי אנחנו צריכים לדעת דבר אחד אה יש מה שנקרא תפילת הדרך נאמר במשנה היוצא מןקרח מה הוא אומר אין שם את לשונה ה בקשה אבל בגמרא בדף ס עמוד א' ובבא ראיתה ושם כתוב תנו רבנן בכניסתו מה הוא אומר יהי רצון מפניך השם אלוהיי שתכניסני לקח זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך השם אלוהיי שכנסתני לקרח זה לשלום ביקש לצאת אומר יהי רצון פניך השם אלוהי ולא אבותיי שתוציא אני מקרח זה לשלום יצא אומר מודה לפניך השם אלוהי שוצאת זה מקח זה לשלום לשלום לשלום בקיצור דפוס וילנה כבר מוצב בהתאם להלכה בדף ס לא להלכה לדברים שנאמרו בדף סד שחס וחלילה שאני אתפלל על עצמי לך בשלום רק לך לשלום לך לשלום לך לשלום הכל עם לדים הצביעו ל אם ב חס וחלילה כובן אבל מה לעשות יש לנו הורמבום והרמבם זה לא קטלקניה הרמבם אם הוא כותב הלכה אז הוא כותב הכל אצלו בדק בגרסאות והוא כותב רבותיי בפרק עשירים מלכות ברכות הלכה כ הנכנס לקרח אומר יהי רצון מלפניך השם אלוהיי שתכניסני לקרח זה לשלום ואם נכנס בשלום זה עדיין לא ראיה כי אמרנו אצל עולה ביכורים באתם בשלום הגעתם ברוך השם בשלום זה עוד לא ראיה מודה אני לפניך השם אלוהי שהכנסתני לשלום אוכשיב לצאת אומר יהי רצון בפניך השם אלוהי שתוציאני מקרח זה לשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפניך השם אלוהי שהוצאתני מקרח זה לשלום אוך שם שהוצאתני בשלום כך תוליכני בשלום והיה צריך לומר תוליכני לשלום מילא על העבר היה צריך אפשר להגיד ב' הגעתי ברוך השם בשלום כך תוליכני בשלום ותשמיכני לשלום הוא מדבר על דברים עידים פעם בב ט פעם בל ותצעידני לשלום ותציל מכף כל אויב ואור דרך כלומר רבנו אומר אין הקפדה תגיד ב תגיד ל אין הקפדה אבל מי שמקפיד תיזהר זה רבנו לא אמר אבל הריס ואני מוכס מי שמקפיד תיזהר אל תתחיל איתו שמה הוא זה מה יש רבותיי בעניין הזה של בשלום ולשלום אז אומר כותב על על ה על האגדה הזו אז הוא אומר ככה שכשאומרים לנפטר להשתדל ביותו בחיים לעשות רצון אבינו שבשמיים בעיות ובעשה בעולם הבא הוא עולם הגמול אז זה נכון לנפטר לנפטר כשאומרים לך ושלום לך עם השלמות שלך הרב קורא
וכותב על אין יעקב בברכות אבל וכך באמת המאירי על על ברכות סד אומר לך בשלום הם השלמות שלך הם השלום שלך מה שכבר מה שכבר עשבת מה ששברת אין בעולם הבא עוד עשייה וכולי עניין הנפטר רבנו הביא אותו כי זה המשמעות העברית המדקדקת לך ושלום מה שצרת ואם כן תחייב לכל נפטר מן המת שלא יאמר לו לך לשלום שהכוונה בו להשתדל איך ישיג השלום אלא לך בשלום שרצה לומר לך עם השלום אשר יגעת בו בהותך בחיים וזה נכון אין מה מה יגיד לו תלך תעשה חיל שם בעולם הבא מה יעשה חיל מה שצבר כאן יהנה בסכרו שם בעולם הבא ומטעם זה הוסיף כותב זה הנפטר מנחי יאמר לו בהפך לך לשלום שרצה לומר להוסיף על שלמותך כל ימי חייך כלומר מה להוסיף הוא מדבר על הצד הרוחני לא הוסיף על שלמותך כל מחייך ואל יאמר לו לך בשלום שזה יורה שילך בשלום שכבר דרש עד היום ולא יוסיף עוד כאילו זה מה שיש לך אתה כבר לא תוכל להוסיף עוד מצוות ומעשים טובים עכשיו המרשה בצדק מקפיד על הכותב ואומר לו למה אתה אומר את הדברים האלה שזה לא אומר דהיינו ושיצליח במעשיו לנפטר לחי כשאומרים לך לשלום לא הכוונה לעניין השלמות הרוחנית כלומר להציל אותו מכל פגע מתאונות דרכים לך שלום שתצליח במעשים ושלא תיפגע שלא יהיה לך צרות לא עניין של המצוות מעשים טובים לכן הוא אומר אתה מבלבל בין הנפטר ששם מתכוונים לצד הרוחני ובין לחי שמתכוונים לצד הגופני החומרי הקיומי ומבחינה זו המרשה צודק אבל בין כך אחרי שהתוודענו שלנפטר כשאומרים לך בשלום הכוונה לשלמות הרוחנית אין פלא שרבנו הביא את זה בהלכה כיוון שזה המשמעות העברית המדוקדקת לך עם השלמות שלך כפי שהמאירי אומר כולם אבל לגבי החי שהכוונה תלך ותצליח ולא תיפגע בין אם תגיד לשלום בין אם תגיד לשלום אין הבדל מבחינה זו אבל רק דבר אחד ברור שכדאי ראוי והרמבם לא יסלול את זה הריפ זה הרמב"ם לא ישלול אין בזה שום איסור שאתה תהיה מודע עם מי אתה מדבר שאם יש בני אדם שהם עלולים להקפיד או מניעין תיזהר לומר לו לך לשולם ואל תאמר לו לך בשולם רבי חני בנגש מרס