עסקנו בגדרי תפילה בציבור לפי רבנו וכן בדרך ענייית הקדושה וכול למדנו בפרק עשירים הלכות תפילה הלכה טז אסור לו למתפלל בציבור שיקדים תפילתו לתפילת הציבור הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללים בלחש אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה. יתפלל ואם לו ימתין עד שיגיע שליח ציבור להתפלל בכל רם ויתפלל אמו בלחש מיל מילה עד שיגיע שליח ציבור לקדושה ועונה הקדושה עם הציבור הוא מתפלל שאר תפילה לעצמו. ואם התחיל להתפלל קודם שליח ציבור והגיע שליח ציבור לקדושה לא יפסיק ולא יענה קדושה עמהן וכן לא יענה אמן יש מרבם ברח והוא באמצע התפילה ואין צריך לומר בשאר ברכות ראשית אמרנו שיש לשים לב שרבנו מדבר ולא יענה קדושה עמהן ועונה הקדושה עם הציבור עונה עניות כלומר כמנהג אבותינו שהשליח ציבור אומר א נקדישך והציבור רק שומעים ורק שהוא גומר אז כולם אומרים קדוש קדוש אחר כך שוב השלי הציבור אומר את אשר הוא אומר והציבור עונים אמן ימלוך רק עניות בעלמה ועוד שבשולחן ערוך כבר בעניין זה מן הראוי להראות את ההבדל גם בתור וגם בשולחן ערוך נאמר בסימן קט באור החיים מתחיל להתפס איב אם מתחיל להתפלל עם שליח ציבור, כשיגיע עם שליח ציבור נקדישך יאמר עמו מילה במילה כל הקדושה כמו שהוא אומר וכן יאמר אמו מלא מלה ברכת האל הקדוש בברכת שומע התפילה וכולי אבל על כל פנים מה אנחנו רואים שהוא לא עונה קדושה היחיד אלא אומר יחד משליח ציבור וזה הוא הבדל מהותי מאוד מאוד בגדר הקדושה שקדושה זה לדידנו, זה כמו שליח ציבור מזמין מזמין את כולנו להקשיב קשב רב ולהשתלב ולומר את מה שהם צריכים לומר בגדר קדושה ועוד שלפי שיטת השולחן ערוך והתור זה הופך להיות כמו חלק מן התפילה רק מה חלק מן התפילה שכל אחד חייב להיות מחובר אליו אבל בעצם מילה במילה עם השליח ציבור זה זהוא דבר אחד דבר שני אמרנו ש לפי רבנו א העניין של הנכנס לבית הכנסת הוא מצא ציבור מתפללין בלחש אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה יתפלל והסברנו שכוונת רבנו שהשיקול הוא האם הוא ישתב עם הציבור בזמן שכל אחד ואחד מתפלל בלחש גם הוא יתפלל בלחש כי זוהי הנקרה תפילה בציבור זוהי הנק בדרגה עליונה או שמה יתפלל לבד. אז אומרים אם הוא ישתיק להתפלל בלחש בזמן שהציבורים מתפללים בלחש למרות שהם הקדימו אותו להתפלל ויוכל להשתיק להשליח ציבור כשאומר קדושה אז יתפלל עמם בלחש וישתב איתם בתפילת הציבור כי זו הדרגה הנעלה להתפלל יחד עם הציבור אבל אם לאב כגון הוא ההוא רואה שהם כבר במודין הוא לא יספיק להתפלל את כל תפילת הלחץ שלו עד שיגיע שיח ציבור לקדושה לכן ימתין ואז הוא עובר מדרגה ראשונה של תפילה בציבור לדרגה שנייה שהוא מתפלל עם משליח ציבור לא עם כל הציבור הם משליח ציבור מילה במילה ואת הקדושה הוא עונה הוא לא אומר אלא הוא אומר עונה את הקדושה כמנהג אבותינו זוהי דרגה שנייה וזהו הפירוש של רבנו בעניין התפילת ציבור כאן לעומת זאת בשולחן ערוך ההבנה היא אחרת המשמעות היא אחרת הוא אומר בצורה כזו הנכנס לבית הכנסת הוא מצא ציבור מתפללים אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח ציבור לקדושה או הקדיש יתפלל והרמה מוסיף הוא הדין אמן דאל הקדוש ושומע תפילה כקדיש קדושה ואם לו אל תפלל אם אין שעה עוברת. כלומר הוא חייב לענות קדושה הוא חייב לשמוע קדיש ולכן הוא חייב אם הציבור אומרים מודין שלא יראה ככופר והוא לא אומר מודין אצל רבנו זה שתי דעות שנאמרו בגמרא עד מתי יוכל להשתלב בציבור האם עד שהשליח ציבור אומר קדושה או עד מודים ונחלקו אם יחיד אומר קדושה או לא ואז מנדה אמר מודין סובר שיחיד אינו אומר קדושה ונתחתה ההלכה הזו אבל מרן הוא לוקח את זה כמקומות שעשו ליחיד להתבדל מהם קדושה הוא חייב לשמוע קדושה קדיש הוא חייב לשמוע קדיש מודין אסור לו להראות כשונה זוהי ההבנה של מרן והתור בסוגיה ולכן הם לא שטו ליבם לעניין של תפילה בת ציבור בגדר שאמרנו הדרגה מספר מספר אחד לפי רבנו אלא אדם הגיע בציבור ציבור מתפללים הוא ישום את עצמו אם הוא תפלל לא רק לא דווקא בגלל תפילה בציבור אם יכול להספיק לשמוע קדושה כי הבעיה שלו זה לשמוע קדושה לשמוע קדיש לומר מודים אבל לא הבעיה של להתפלל ולכן בציבור ולכן אומר המשנה ברורה הנכנס כנסת סעיף קטן א' ואם רוצה לצאת להתפלל בעזהרה חוץ לבית הכנסת מתפלל ואין לא צריך להמתין אחרי בקשת המחילה רבנו לא הסכים לחלוטין עם ההוראה הזו מדוע כי מה זה נקרא אחד להתפלל בעזרה רוצה לבית הכנסת הוא מתפלל יחיד אתה מורה לו להתפלל יחיד אז גם לא שומע קדושה גם לא מתפלל בציבור אז רבנו לחלוטין רשקים מההוראה הזאת כי הם לקחו בחשבון לא בעייתי השתלבותו של היחיד בתפילת הציבור, אלא בעיה של איך היחיד יצא ידי חובה בשמיעת הקדושה, בשמיעת קדיש, במודין זה מה שעניין אותם. לא התפילה בציבור רבנו לא כן, אלא עיקר העיקרים תפילה בציבור ואגב זה את חובתו בקדושה. אם הוא יחד איתם, אם הוא יחד איתם, זה דבר אחד. דבר שני כתוצאה מהעניין הזה של ההבנה של תפילה בציבור הזי באו לכלל מחלוקת נוספת ומה היא? מה זה נקרא שרבנו אומר אדם שבא לציבור וכבר הם מתפללים? באיזה תפילה מדובר כאן? רבנו לא אמר דווקא במנחה בערבית אלא רבנו לכאורה כולל גם את שחרית. אם הוא כולל גם את שחרית. זאת אומרת הוא עוד לא התחיל בכלל. אם הוא לא התחיל איך התחיל את 18 ועוד לא אמר קריאת שמע הרי יש צורך להסמיך גאולה לתפילה. באמת רבותיי בתימן גדולי הרבנים נחלקו בינם לבין עצמם. אם להסביר הלכה זו כמו השולחן ערוך כמי שמתייחסת למנחה בערבית ולא לשחרית כדי להשמך גאולה לתפילה. כלומר, בתפילת ערבית, כשאדם מגיע בציבור מתחיל 18, ישר תפלל איתם 18 ואחר כך יאמר את את קריאת שמע וברכותיה. כי בערבית אפשר להקל שלא להשמך גולה לתפילה ובלבד לתת עדיפילה בציבור. אבל בשחרית אומר מרן בעקבות פסקו של הרשבה בסימן קיא סעיף גמא אם עד שלא קרה קריאת מצא ציבור מתפללים לא התפלל עמהם אלא קורא קריאת שמע ואחר כך התפלל במסמך גאולה לתפילה עדיף לכן אומר המשנה ברורה בסימן קט סעיף ב ציבור מפלן זה הסעיף מירי בתפילת המנחה והוא הדין בשחרית אם היה עומד בקריאת שמע וברכותיה בשעה שהציבור התחילו 18 אבל אם בא בשחרית והוא עוד לא עמד קריאת שמע ברכותיה אלא ישר הוא רואה את הציבור מתפללים 18 לדעת השולחן ערוך הוא מתפלל יחיד לחלוטין פורש ומתפלל יחיד כדי לשמוך גולה על התפילה ואילו בדברי רבנו לפי הוראה של כמה מרבני מחכמי תימן מאחר ורבנו לא חילק בין ערבית לבין שחרית גם בשחרית אם הגיע אדם ועדיין לא אמר קריאת שמו ברכותיה ורואה את הציבור מתפללים ואומרים תפילת 18 ישתלב איתם בתפילה בציבור כי זה דבר נעלה ולאחר מכן הוא יאמר את קריאת שמע וברכותיה הנה כן שורה של הבדלים בין הרמבם ובין השולחן ערוך ביחס לגדרים של תפילה בציבור ביחס לגדרים של משמך גאולה לתפילה וביחס לגדרים של אמירה קדושה או עניה קדושה ונסיים בעניין והוא זה ראינו שהרמה אומר והוא הדין אמן דאל הקדוש ושומע תפילה את זה הוא לקח מהירושלמי שנהדרין אוהבנו אתמול והשאלה היא זו מילא אמן אל הקדוש אז אולי בגלל שהוא חושב שכל הקדושה לרבות האמן לא הקדוש זה חתיכת קדושה אחת אולי אבל מה זה האמן ששומע תפילה נדחקו לפרשו ולומר ש אמן שומע תפילה דינו כקדיש ולא בארו למה למה חשיבות ליחיד לשמוע את האמן של שמועי התפילה ולשתלב בדבר הזה ייתכן אולי בגלל כיוון שנהגו בשומע התפילה כל אחד ואחד לא הוסיף או לכוון לצרכים האישיים המשפחתיים או של כלל ישראל עשו את זה ברמה של קדיש אולי כן נתנו לזה דין מיוחד אבל רבנו כאמור עלה מהירושלמי הזה ולא יתייחס אליו כלל ועיקר רבי ח