שאל השואל, יש בשוק דבש שנקרא מזון מלכות. האם דבש זה שנקרא דבש מלכות, מזון מלכות, האם הוא מותר או אצור? ובכן, תחילה יש להקדים ולומר. רבנו בפרק מאכל עשרות שלישי הלכה ראשונה קבע כלל כל מאכל היוצא מן המינין האסורים שלוקין על אכילתן הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה כגון חלב בהמה וחיה טמאים כלומר אם יש לגמל לגמלה חלב אז כמו שהגמל אסור, כך החלב של הגמרא אסור כי מן הטמא טמא. וכן בצוף ודג הטמאים בת היענה למשל שנאמר בעת בת היענה זו בצתה היענה אסורה באכילה גם הביצה שלה אסורה באכילה כי יוצא מןטמא טמא ואותו דבר אם יש דג טמא ויש לו ביצים הביצים שלו אסורים כיוצא מ טמא טמא והוא הדין לכל האסור כהענה לכל לכל הדברים הדומים לביצה חלב באדם מותר באכילה אף על פי שבשר האדם אסור באכילה כבר בארנו שהוא בעשה כלומר אסור לאכול בשר אדם אף על פי שהתורה לא מנתה את האדם בכלל האסורים אבל היא גם לא מנתה אותו לא מנתה אותו בכלל מותרים היא לא מנתה אותו בכלל האסורים ואמרה את זה תוכלו והועיל והאדם לא נכלל בדברים המותרים אז מצבע הדברים האוכל בשר אדם עובר בעשה והיה צריך לכאור עליות שהחלב של אישה אסור בעשה אבל מה ה חלב האדם מותר באכילה אף על פי שבשר האדם אסור באכילה אלא שאסור לינוק מעבר לגיל מסוים בגלל ענייני צניעות. דבש דבורים ודבש צרעים מותר. וכאן לכאורה יש קושי. הרי הדבורים הם שרצים ואסורים באכילה. הצרעים הם שרצים שאסורים באכילה. למה יוצא מהן מותר? אז זה אומר רבנו מפני שאינו מתמצית גופן אלא קונסין אותו מעל העשבים בתוך פיהן ומקיעות אותו בכברת כדי שימצאו אותו לאכול ממנו ממות הגשמים ורבנו העריך ליותר להבהיר את התהליך בפירוש המשנה מכשירין פרק ו' הלכה ד' שאז אומר רבנו אה לפי שאין הדרש מתבא בגוף הדברים או הצרעים אלא הוא רבי ויורד על הצמחים הוא מתערב בו כוח אותו הצמח ולשדו ונעשה דבש ואוכלות אותו הדבורים ומביאות ממנו בקרבן והעודף על מזונן פולטות אותו בכברות ומצניעות אותו שימצאו בזמן קלות הצמחים ועדר הדבש בשדות יהיה להם מה לאכול תראו מה רבו מעצך השם כמה הם תוכננות כמה הם עוגרות ולא צריך לומר בדבש שהוא מותר באכילה כיוון שכבר מתבאר זה בכתובים הרי במקרא אנחנו מוצאים עם יונתן עם מערת הדבש של ודאי ודאי או גם משלה איכול דבש אם כן איפה הדבר הדבר פשוט שהדבש מותר אלא שמתואר שהוא איננו מתמצית גופם מורי א אינו חולק ברמה עקרונית שאינו מתמצית גופם רק מה אומר מורי שרבנו לא תאר את התהליך בצורה מושלמת ונוגע לייצור הדבש כי זה לא מעניינו אלא הביקלות העניין כדי להסביר את העיקרון שהדבש אינו מצמצית גופן של הדבורים זה העיקר אבל בכל מה שקשור בתהליך של ייצור הדבש בגוף הדבורה אז הוא אומר הדברים לא מושלמים לא מדייקים ורבנו כתב כמו שאומרים רק תיאורים כלליים לא מדויקים ובלבד שנדע שאינו מתמצית גופן ולא יותר שזה הבסיס להיתר היו כאלה שאמרו שגם אפילו בדבש דבורים למרות שבאמת זה לכאורה לא מתמצית גופן בכל זאת מעורר בהם אניזמים שכן הוא מתמצית גופם
אנזימים
אנזימים שזה כן מתמצית גופם לכן אומרים שזה גזרת הכתוב מר מקובלים אנחנו בקבלה שדבש מותר בגלל שהוא לא מתמצ גופן אף על פי שאולי פה ושם מעורב דברים שהם מתמציאים את גופם בין כך ובין כך גם בהרמבם וגם בשולחן ערוך נפסק להלכה שלא רק דבש דבורים גם דבש צרעים מותרים בגלל שאינו מתמצית גופם ועכשיו לעניין הדבש דבורים דבש מלכות כאן המקום להביא תמצית של הדברים כפי שתאר אותם בילקות יוסף. חלק תשיעי איסו חלק ב'. אז א סימן פא דף קנט אות מז כותב ככה הנה אף שדבש דבורים אינו מתמצא מגוף הדבורים בכל מקום מזון מלכות ברור שאינו מין דבש כלל ולא מץ פירות ופרחים ורק איזה מיץ טבעי שברא הקדוש ברוך הוא בבטן הדבורים ומשתמשות בו לקיום הממין. כלומר, קודם כל, החומר שממנו מייצרים את דבש המלכות, ברור שזה הפרשות מגופן של הדבורים ולא רב של רחים שנאגר בקרבן. ומיוצר החומר הזה של מה שנקרא הבסיס או היסוד לדבש מלכות מיוצר על דה דבורים בטעם מיוחד בכברת ולדברי המומחים הדבש הרגיל מתאסף בזפק של בטן הדבורה כלומר הדבש הרגיל יש לו איזה מין שקית בתוך גוף הדבורה ששם הוא נעשה דבש מלכות אומרים המומחים הוא בבלוטות הפה זה הפרשות נוזליות מבלוטות הפה של ה של הדמורה וזה ודאי מתמציא תגופה ודבש מלכות נעשה מחומר מיוחד אהוב לבן סמיך שמפרישות אותו הדבורים מגופן בזמן האביו ומפרנסות בו את זחלי בציהן רימות הדבורים המיועדות להיות מלכות במשך כל הזמן כל זמן התפתחותן כלומר זה חומר שנפלט מהבלוטות שלהם מהפה שלהם והם מזינות את הזחלים של הביצים שאותן הם מייעדות להיות מלכות כי המלכה שבכברת היא גדולה הרבה יותר משאר הדברים. הן בגופה והן בשנות חייה. אז מה רבו מעשיך השם? הם כבר מכינות את דור המחר של המנהיגות, של המלכות. אז על זה שהם נותנות להם את החומר הזה אז הזחלים האלה מתפתחים גדול יותר ותוחרת חיים גדולה יותר והם אמורות להיות המלכות המנהיגות של דור המחר. והיא תטיר אחר כך בכל פעם כ-12,000 ביצים. חומר הזה כיוון שהוא מר ביותר מתקנים אותו בני אדם על ידי שמערבים בו הרבה דבש ורק על ידי כך מתאפשרת אכילתו ויש אומרים שחלקים מגוף מלכת הדבורים מעורבים בדבש ועוסרים אותו מדין איסור אכילת שקצים אורמצים וכן מצד איבר מן החי ובכן מה שקורה זה כך ההבדל בין דבש דבורים ובין דבש מלכות שהבסיס לייצור דבש מלכות הוא חומר שיוצא מתמצית גופן והוא מרקל לענה ומערבים אותו עם דבש שהוא מותר ואז נוצר הדבש מלכות ויש אומרים שבתוך הדבש מלכות יש חלקי איברים של המלכה וזה אסור מדין איבר נחי מדין שקט וכולי נלך אחת לאחת למצוא חשבון באמת אם באנו מדין חלקי איברים. אז באמת זה היה צריך להיות אסור. אבל לא רק דבש מלכות אסור, היה צריך להיות גם אסור הדבש הרגיל. כי לא פעם יש א חלקי א חלקי דבורה נמצא שם. אלא מה? חכמי ישראל סברו שהאיברים האלה במידה והם נמצאים שם כבר התבטלו מעוצמתם. מטעמם בגלל תהליך הדבש שמיוצר. כלומר, הוא משפיע איכותית, תכונתית עליהם. כך שאפשר בהחלט לומר לא רק שהתבטלו ברוב עצום אלא גם שנו כבר את איכותם. פנים חדשות באו כאן נשאר שתם שלדים אם אפשר לבוא לומר בכלל אף שאיננו לא רואות בכלל. והרוב המקרים איננו רואים את הדברים האלה בדב שנמצ משובק אבל על כל פנים שלדים שאין בהם איסור אז לבוא ולאסור את דרש המלכות מדין תורה דהיינו שיש בזה איסור תורה קצת קשה ללכת בקו הזה כיוון שכאמור בדבש הדברים הרגיל היינו צריכים גם כן להחמיר ואין מחמירים אלא מה נותר לנו לברר ביחס לבסיס של דבש המלכות שהוא חומר מתמצית גופן שומר כלענה כאן עלינו לדעת דבר דבר שהוא אסור והוא איננו מאכל אדם אין אשרונ תורה אלא בדברי סופרים מדרבנן זה כלל גדול שהתורה לא עשרה אלא דברים הראויים למאכל דברים שלא ראויים מאכל מותרים בדעין תורה אסורים מדרבנן וכאן המקום להעיר האם מותר לבטל איסור לכתחילה שהו לא אסור לקחת איסור ולערבב אותו בכמות אדירה של היתר כדי שיתבטל ויהיה מותר. זה כלל גדול. אין מבטלים סו לכתחילה. צור שהתורה עשרה אפילו את גאולי גויים. טעם של גאולי גאים בקדרות. זהתורה מפורש עסרה. וזה רק טעם שזה ודאי ודאי מה הוא בסך הכל בתוך בתוך הגדרה. ואף על פי מדין אין אין מבטלין איסור לכתחילה אסור כל איסור דאורייתא אבל הוא רק שהוא טעם אסור לבטל אותו לכתחילה בדי עבד אם בטל הוא מותר אבל לכתחילה אסור ואם כן האם איסור דרבנן מותר לבטל אותו לכתחילה או לא תשובה גם איסור דרבנן אסור לבטל אותו לכתחילה לא אמרנו אלא בתערובת של איסור דרבנן שמותר להוסיף עליה ולבטל אותה. למשל בשר עוף וחלב כבר מתערבבו זה מדרבנן ואין פי 60 אז מותר להוסיף כדי לבטל את האיסור אבל אם למשל אנחנו ניקח דבר שהוא אסור רק מדרבנן ונוסיף עליו א היתר לא נוסיף עליו אלא נערבב אותו בהיתר כדי להכשירו אסור אפילו איסור דרמן לא אמרו חכמים לגבי דקל שנושר ביום טוב מן העץ אל תוך התנור שאז הוא שורף את הכל אז למרות שהאיסור הוא רק מדרבנן כי זה נולד ביום טוב אסור מדרבנן אז ההתר הוא משום שבסופו של דבר הוא קלה ונשרף לא נשאר ממנו כלום אבל בעדי הטעם הזה אסור לבטל איסור דרבנן לכתחילה ואם כן האיסור המר הזה כלענה לכאורה אין מקום להתיר לבטל איסורת תחילה ולכן צריך לאסור את דבש המלכות למרות הכל א הגדולי הפוסקים הרב יוסף או עוד פוסקים רבים התירו לצורך רפואי כך הילקות יוסף מביא משהוא חלוש וחסר עונים ורוצה לקחת תרופה הנקראת מזון מלכות או דבש מלכות מותר לאכול דבש הנקרא דבש מלכות העשוי כמין שעווה ובכן הנה כן לבטל לךתילה אסור עכשיו שכבר כן ביטלו מותר להשתמש בו בשביל חולים בשביל הללו שזקוקים לרפואה האם ישח תנמצא ל תיר אותו גם לציבור הרחב או לא? כאן נרתן לומר אם נזכור את הוויכוח הגדול בנוגע לחומר המעמיד ש חומצת לימון ביחס לפסח ש אפילו אנחנו שמאוד מאוד מחמירים במש במציבור רחב קורה חוזר ונעור לגבי ת לימון אמר מורי הועיל וקרר נשרף נעשה אפר אז אין בו שום יסוד לאיסור פנים חדשות באו לכאן כלומר אם אנחנו נברר ונראה שהחומר המרקל לענה הזה פשט צורה וכבר אין בו כלום מהחומר הקדום אלא נהיה דבר של החלוטין כבר אין בו מהדבר הקדום כמו החומצת לימון שהפכה להיות בתהליך כימי מעין אפר ואז היא רק משתנה בחומרים יש מקום להתיר לציבור הרחב כל עוד אין לנו קביעה כזו שהחומר אמר קרענה בשלב מסוים פסק להיות דבר מאכל לחלוטין בתהליך הייצור שלו לא נתן לנו אלא להתיר את ההיתר המוגבל רק לצורך רפואה לחולים או לחלשים אשר זקוקים לחיזוק עד כאן רבי חמ