שואל האם מותר בשנת השביעית להשמיד פירות עורלה כי בין כך הם אסורים לאכילה ולהנאה והשאלה היא בגלל שעל ידי השמדת הפרי ובכך משביח את האילן שהרי האילן אינו מבזבז כוחותיו בשביל גידול חינם של אותו פרי ושומר על כוחותיו הוא יתיב יותר ביבולים הבאים באמת בספר ילקות יוסף על עורל עורלה יש ספר על יורי דעה שמרת שדיג ש בדף קלח אז הוא נביא שדנו באחרונים במי שיש לו פרדס למונים יותר מ-100 עצים והינם בשנות האורלה ובשנת השמיטה היה צריך להוריד מהעצים את פרחי העורלה כנהוג ולא הספיק להסירם מעל האילנות עד שנאסו פירות בוסר והמומחים אומרים שאם ישאיר את הפרי לגדול על האילנות יתקלקלו האילנות אם מותר לו להסיר את הפירות מהעץ הוא הביא את מי שדנו בדברים האלה והביא שהרב שלמה זן בן אבח א מתיר בספרו מעדני ארץ כי הוא טוען שהפירות עורלה כיוון שהם לא בשביל אכילה פירות עולה אין בזה איסור שהרי אינו בשביל לאוכלה כך הוא מביא בשם מעדני ארץ והביא דברי חזון איש ספר משנת יוסף חלק ג סן כדן בעניין והביא את ספר את דברי חזון איש שהוא מתיר רק באיסור דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא וכן הביא שדן גם בעניין הזה הרב משה ארונסון א שר הבא של פח תקווה שהוא א שכתבעורה לא שייך דיון של בצירת פירות שביעית וכן לא שייך הפסת פירות שביעית בעורלה אסור בהראה בהנאה לכן יש להתיר להוריד את פרחי האורלה או את הבוסר שלא יתקשלו בזה הרבים ויש להיזהר שיעשה שיעשה כן לפני שיוציא סמדר זאת אומרת ועצם אם מנענעים את האילנות בזמן שהפרחים נמצאים ו כך מתרפדים את האפשרות שיתפתחו מזה פירות זה עוד אפשרי אבל אם כבר יש פרי אז לפחות לפני שיהיה בוסר אפשר עדיין למצוא מתירים אחרי בושר אז כבר יש כאלה שאומרים רק עם איסור מדרבנן מותר באיסור דאורייתא לא עד כאן והשאלה שאנחנו רוצים לברר היא כפולה א' מה הדין בלא מתכוון דהיינו הוא רוצה באמת להוריד את הפירות כי בין כך הם אסורים מדוע להשאיר אותם ואולי גם כדי להציל אחרים מאיסור שלא יקשלו אבל לא מתכוון לטבעם העץ לא לא מתכוון לא לכך ולא לכך והדבר השני מה יהיה אם הוא מתכוון גם להתפתר מפירות האורלה וגם דרך אגב לטיבם העת אנחנו רוצים לעיין את השאלה הזא משני ההיבטים האלה ומנקודת ראותו של א רבנו ומשנתו של רבנו ונראים הדברים שמותר אם איננו מתכוון להטיב עם העץ, עם האילן אף שהיא תהיה הטבה עשויה להיות הטבה מותר. ואם מתכוון להטיב עם העץ אז יכול להיות שהדבר הזה מותר רק בזמן הזה ששביעית היא מדרבנן אבל לא יצייר ששביעית היא מדאורייתא אם הוא מתכוון להתיב אסור עד כאן ברמה כללית מכאן לפרטים בבסוס של ההלכה אנחנו מוצאים בדברי רבנו בפרק חמישי מהלכות א שביעי שביעיית שמיטה יובל הלכת ואלה אין אוספין פירות שביעית כשאין בושר שנאמר תאכלו תבואתה אינה נאכלת עד שתעשה תבואה אבל אוכל מהן מעט בשדה. כלומר, אם יאסוף אותם א כשאין בוסר, אז הוא בעצם מפסיד את הפרי, כי ככה צריך שיהיה פרי טוב והוא וזה פריש קדוש וצריכים לאכול את זה. אז אם הוא יאכל את זה, אם הוא יאסוף את זה כשאין בושר, אז הוא בעצם כאילו לוקח פרי שביעית להפסד אז אסור. ומאמתי יהיה מותר לאכול פירות האילן בשדה בשביעי? הפגין של תאנין שהיזריחו אוכל אוכל בעין פתו בשדה. וכן כל כך יוצא בזהבו מ שיוציא מים אוכלו בשדה כלומר אין צורך להמתין עד הפשלה מלאה של הפרי אבל גם אסור להקדים מאוד את הכתיפת הפירות שעדיין לא הגיעו לכלל בוסר ממש אלא בוסר פלוס שאז כבר אפשר להתיר לכתוב ולאכול ולהיהנות הכל סובב סביב העניין שלא יביא את הפרי להפסד עכשיו מותר לקוץ אילנות לעצים בשביעית קודם שיהיה פרי. כלומר רבנו אומר אם לפני שהופיע הפרי ואדם רוצה לקוץ עצים בגלל שהוא רוצה עצים עצים להסקה עצים לסיכוך או כל או כל צורך אחר של עצים אז מותר הכל שאילנות לעצים בשביעית קודם שיהיה פרי ולא חוששים שהוא מונע התפתחות פירות ואז אולי הוא פוגע בקדושת שביעי כי כיוון שבענפים אין קדושת שביעית והפרי עוד לא קיים אז אי אפשר אבל לומר שהוא פוגע בקדושה שביעית שהוא מביא פרי מדפס כי עוד אין פרי עוד אין פרי ולכן מובן למה אלה שאמרו שאם יש פרחים ורק ברמת פרחים כיוון שזה עדיין לא פרי אז בהחלט יכול להענע אותם כי זה עוד לא נקרא שהוא מביא אותם לידי הפסד קודם כל מהפן הזה של העניין שהוא לא מביא אותם לידי הפסד מה גם שאם אנחנו מדברים על פירות אורלה שהם אסורים באכילה והנאה אפילו ברמת פרי מותר זה לא נקרא שהוא מפסיד פירות שביעית אלא שכל הבעיה היא ההשבחה ההשבחה שהאילן אולי משביח על דך שלא יצטרך לבזבז את כוחותיו בשביל המשך גידולו של הפרי כאן העיקרה של הבעיה האם מותר להשמיד פירות האורה למרות שאין בזה אפשר פירות שביעית רק בגלל אפשרות ההשבחה ובכן אנחנו צריכים לאיך קוראים לבדה לשני מקורות בדברי רבנו. מקור נוסף הוא בחלק רביעי מהלכות שמיטה ביובל הלכה כב. באותה הלכה אומר רבנו א שהפירות שיוציא האילן בשביעית לא יאסף לא יאסוף אותם כדרך שעוסף בכל שנה שנאמר ואת ענוו זירך לא תצוב ואם בצר לעבודת האילן או שבצר כדי דרך הבוצרים לא כה אם בשר כדרך הבוצרים אנחנו מבינים זה הלב הלו אומר מותר לך לבצור בשביל לאכול אבל אל תבצור כדרך הבוצרים בצורה כמותית תעשייתית כי זה רק הפקר וזה רק לאוכלה אז לכן אם בצר כדרך אבות צמים לוקה אבל רבנו הוסיף ואם בצר לעבודת האילן לוקה מה זה אם בשר לעבודת האילן פרשו המפרשים שאם הוא בצר לא צורך אכילה אלא כדי שהאילן יתפתח וישמור את כוחותיו מיושבח אז לוקה כי אז הבצירה הזו היא כמו סניף של זמירה של גידול העצים גיזום העצים לצורך השבחתם ולוקה זה איסור תורה ואם כן הנה יש לנו מציאות שאם כוטפים פירות ומשביחים את האילן זה תולדה של זמירה ולא כן כך זה יוצא בדברי רבנו כאן אולם למרות הדברים האלה של רבנו עדיין אנחנו הולכים לפרק ראשון מהלכות שמיטה ויובל ופרק שמיטה פרק ראשון מלכות שמיטה ויובל הלכה יחוצץ אילן או שתיים לעצים הרי זה מותר לשרש כצד שלושה או יותר זה בצד זה לא ישרש שהרי מתקן את הארץ לא חששו כלל ועיקר שהקוצץ אילן הוא משביח אותו אלא הוא דיברו על לא הישרש כדי שהשירוש זה כבר גובל בעבודת האילן בעבודת ה אדמה להבדיל מעבודת האילן כמו כן נאמר אין קוצצים בתולת שקמה בשביעית דרך שקוצצים שאר השנים מפני שקצ'יצתה עבודת אילן שבקציצה זו תגדל ותוסיף כלומר לא אסרו אלא בבתולת שקמה שבאמת קציצתה זה דבר ודאי שתגדל ותוסיף ואם צרך לעצ אם הוא לא רוצה בפיתוחה אבל צריך עצים קוצץ אותה שלא כדי עבודתה כלומר אפילו שאצל בתולת השקמה קציצקה מפריחה אותה זה התכונה שהקדוש ברוך הוא ברא בהכל זאת אם אני לא מתכוון לעבודת האילן אני מתכוון לקצוץ בשביל שאני רוצה לשכך אני רוצה את העתים בשל השקה או כל דבר אחר מותר רק צריך לשנות ומכאן אנו באים לעניין של קלישת הפירות אורה והשמדתם מחשש שמה ישבי נראים הדבר שאין מקום כלל לחשש הזה. מדוע? מה נאמר? שזה גדר של פסיק רשע? זה לא גדר של פסיק רשע. למה? כי הרי נכון מאוד שאם מורידים את הפירות מבעוד מועד אז האילן פחות מבזבז כחול. זה נכון. אבל יש עוד גורמים אחרים מה הם? ההשקיה, הזיבול, חיידקים, כל מיני דברים אחרים. אז זה לא פסיק רשע אלא זה מתכון בשביל השבחת. האילן אבל זה לא בטוח שזה יהיה ולכן אם מתי באמת אסור אפילו כזה ספק זה דווקא הבוצר לעבודת האילן כשהאדם מתכוון לבצור בשביל להשביח את האילן זה אסור כמו שאדם כף קוצץ את בתולת השקמה כדי שהיא תפרח שמה זה אסור אבל כשאין אדם מתכוון בשביל ההשבחה אלא הכוטץ את בתולת השקמה בשביל עצים מותר לו על ידי שינוי למרות שזה ישבי למה כי התורה לא הגבילה אותנו וזאת משום שזה לא פסיק רשב בוודאות אפילו בקולת השוקמה זה לא פסיק רשת ודאות אז כל שהוא איננו מתכוון ותראו לו על זה שינוי וכך אותו דבר גם כאן אם אדם כוטף את הפירות ולא מתכוון להשבחה אז זה דבר פשוט שזה מותר שהרי אין כאן פסיק רשע שאפשר לומר שיהיה אסור צעור הוא אנו מגזנים את העצים המטרידים אותנו ברשות הרבים כי הם מטר ולא אומרים בתנא שזה לא ישבי אנו קוצצים ענפים לסיכוך ולא אומרים בתנאי שלא ישביח אם כי ראיתי ברכות יוסף על שביעית שהוא אומר בתנאי שלא ישביח אבל אחד נאנו תנאי כזה אין ולא חילקו שבשביעית יהיו מוגבלים בתנאי שלא ישביח כן אלא כאמור מקסימום בצולת השקמה הוא צריך אתיה בזה אמרו שש אבל לא הגבילו לא הגבילו והתירו רק אמרו שעשה בדרך של שינוי אבל לא מעבר לדבר הזה נמצא איפה כשאדם צריך את כוטף לא אכפת לו ישביח לא ישבח זה לא מעניין אותו אז יוצא איפה אדם אשר רוצה להשמיד פירות אורלה כדי שלא יקשלו בזה אחרים אז אף על פי שיש בזה השבחה בצידה מאחר והוא לא מתכוון להשבחה מותר הבעיה היא האם כשהוא מתכוון להשבחה האם מותר או אסור כשהוא מתכוון להשבחה כאן אנחנו מגיעים לנקודה מסוימת הרי כבר אמרנו הבוצר לעבודת האילן כשהוא מתכוון הוא לוקה אז אם הוא מתכוון להשבחה לכאורה יהיה אסור אנו יכולים לכאורה להעביא ראיה מהמשנה מסכת מעשר שני פרק ה' משנה ראשונה ורבנו הביא אותה להלכה בפרק ה את שיעלות מעשר שני הלכה א ו בהלכה ו' אה הוא אומר ככה שאם יש לנו סליחה הלכה זן מי שהיה לו נתער בשנת השמיטה שיד הכל שווה צריך לציינו בכוזות אדמה כדי שיכירו בו ולא יכלו ממנו עד שייפדו ואם היה בתוך שני עורה מציינים אותו בחסית כדי שיפרשו ממנו שאם צינו בכזאת אדמה שמה יתפרדו שאסור שאיסור עורלה חמור הוא שהיא אסורה בהניה והתנועים היו מניחים את המאות בשנת השמיטה ואומרים כל הנקט מפירות רבעי אלו מחולל על המאות האלו שהרי אפשר לבדותו ומחובר כמו שבארנו כלומר יש לנו שנת שמיטה ויה הפקר לכל באים בני אדם ואוכלים אבל אם זה עורן כשלו אז חכמים חיוו את בעל בעל המטע שיעשה סימן שזה אור וישים חרסים שידעו זה הסימן שיודעים שזה חרסים בימינו שלנו לא יודעים מה זה חרסים כי כולם נמשלו כחרס מבחינת הבות עם הרצות גם לא ואנחנו גם לא חקלאים אלא שילות שזה אנחנו חרשים לעניין זה אז תלי שלוט זהירות אורה אסור באכילה עכשיו ה איך קוראים בנט הרבעי הוא מותר באכילה אלא מסכפי ועלו לקשה לאדם. אז לכן שמים ערמות אדמה לא חרסים ערמות אדמה וזה הסימן שלהם שזה נט ארבעי פי ימנו נכתוב להירות נט ערבעי בקודם קודם האכילה אבל על כל פנים חייבו את האדם להזהיר את הנכנסים כדי שלא יקשלו זה ערבות יהודית למנוע שהאדם יקשל בעבירה ואמרו שהצנועים המדקדקים במצוות הם על חשבונם שמו כסף לפדיון ואמרו כל מה שעתידים לאכול מנלת הביעי בשנת השביעית יהיה מחולל על כסף זה שכבר שמנו אותו כאן אז זה התנועים המדקדקים אבל אין חובה לכך אבל התנועים כך נהגו לכאורה בתוך העובדה ששמו חרסים כדי לומר שזה עורלה ולא אמרו להשמיד את הפירות אז לכאור הרואים שעשו להשמיד ורק בדרך של סימן מותר אלא שרבי משה אמר בבית צדק הוא אמר אולי כל ה עניין בגלל שלא רצו להביד עליו להתחיל מכל עץ ועת להשמיד את הפירות אז הסתפקו מסביב לכל עץ בסימון בחרטים אז לכן אין מכאן ראיה שאסור בדרך השמדה הוא צודק כי בתלמוד הירושלמי על משנה הזאת נאמר שביחידים זאת אומרת אם אין לו מטע שלם אם אין לו מטע שלם אלא רק עצים בודדים של עורלה תולה בהם חרסים על העצים. משמע שהתכוונו שם שהמצע שלם הוא אפילו לא שם ברמת כל עץ, אלא מקיף את המצרסין כבר מבחוץ. ואז יודעים שזה של עורלה. או בנט הרבעי שם ערימות עפר ואז יודעים, זה היה הסימן שלהם שזה נתבעי. משמע שהתחשבו בו מבחינת כמה להשקיע כדי למנוע מכשול. לא משנה שאצלנו בימינו על ידי שלוטים זה הרבה יותר קל ויותר ברור אבל אין משם להביא ראיה שעל ידי זה שאמרו שיעשה בחרסים זה סימן שאסור להשמיד לא אין שם ראיה מותר להשמיד כל עוד ולא מתכוון להשביח הילן וזוהי ההלכה שאנחנו אומרים היום לא משנה בין אם דרבנן דאורייתא שביעית דאורייתא לא משנה מותר להשמיד את פירות ההורה כדי למנוע מכשול ואם כך זה אסור אבל אם הוא מתכוון גם להשביע כשהוא לא מתכוון זה נקרא פסיק רשת דלא כפתלה לא מבעיה ביסוד דרבנן זה מותר שהיום זה שביעית דרבנן אלא אנחנו אומרים שאם הוא מתכוון גם להשביח אז מאחר ויש לנו הלכה הבוצר לעבותת האילן לוקה שהוא מתכוון להשבחה בוצר בשביל להשביח שזה סו דאורייתא בזה אנחנו אומרים שאם הוא מתכוון גם על כב הת היתר לנוע מכשול וגם על כוונת איסור להשביח את האילן שבדרבנן אנחנו עוד יכולים להקל אבל בדאורייתא לסיכום אם אין אדם מתכוון להשביח אלא משמיד כי בין כך חבל שזה ישאר שם מותר בכל מקרה בין בשבע דרבנן בין בשעיד דאורייתא אבל אם הוא מתכוון גם כדי למנוע מכשול וגם כדי להשביח את האילן נראה לנו ש רק בשביעית בזמן הזה של דרבנן יש מקום להתיר רבי חנג