לא אחד מתנן ליד הבתים בעצים תן ציפור ואז נשא השאלה מה דינו לעניין של וחמר בתורה כי יקרא כן סיפור לפניך בדרך או בכל עץ ואז התורה מצווה לא תיקח האם על הבנים. זה הלו הראשון שהתורה מצווה עליו. ורק לאחר מכן נאמר בתורה, שלח, תשלח את האין ואת הבנים תיקח לך. ובאמת שבעניין זה שלוח הכן אנו מוזהרים בליו ומצווים במצוות עשה. מוזהרים בלו לא לקחם על הבנים ומצווים באמצע עשה. לשלח האם על הבנים. רבנו הביא את הלכות של לוח הכן בהלכות שחיטה. ודבר זה כבר אומר דרשני. למה רבנו הביא את ההלכות הללו בהלכות שחיטה? דברים אלו מוסברים במורא נבוכים ו רואים שרבנו אמת לעצמו ערכתים אמוניים השכבתיים גם במבנה ובעריכה של המשנה תורה למרות אותו ספר הלכתי טהור כי מי שפותח את הלכות שחיטה רואה שרבנו כותב יש בכלל חמש מצוות שלוש יש מצוות עשה ושתיים מצוות לא תעשה וזהו פרטן משל עשה לשחוט ואחר כך יאכל ואחר כך יש לו שלא לשחוט אותו ואת בנו ליום אחד ואחר כך יש מצוות עשה לחסות דם חייו העוף ואחר כך שלא לקח האם על הבנים ויש מצע לשלח האם אם לקח על הבנים אז מילא מצוות עשה של שחיטה זו בעצם המצווה שבגינה באו לכות שחיטה כמו כן הלב שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד זהו פרט מפרטי דיני שחיטה לכן גם כן מקומו ברכות שחיטה גם מצוות עשה לכסות דם חייו עוף שוב זה דין מדיני השחיטה שצריך חסות הדם אבל דווקא דם חיה בעוף לכן הוא נכלל כאן אבל הצירוף הזה שלא לקח האם על הבנים ולשלח האם עם לקחה על הבנים אומר דרשני היון במורה מלמד שכל המצוות האלה כולם המחנה המשלטב שלהן הם חינוך האדם כל מהשפחות להתאחזר וכל מה שיותר לחנך את עצמו לרחמים זה בעיה חלק שלישי במורה פרק מצוות עשה לשחות ואחר כך יאכל יותר משהיא באה לומר איך מותר לאכול בשר בשר בעלי חיים דווקא על זה שחיטה אז בא לומר איך לשחוט שהרי דווקא זה שחיטה ולא בנחירה ולא באופן אחר. וזאת למה? לברור לו מתקלה יותר. וזאת משום שאדם צריך גם בזמן שהוא שוחט כל מה שפחות להתאחזר על הבעל חיים בגלל נפשו של האדם שלא תהיה רגיל לאכזריות. אז יוצא שמצוות העשה של שחיטה היא בעצם לא רק מצירה את הבשר לאכילה אלא היא לוקחת חשבון את העובדה של בני אדם. אוכלים בעלי חיים. אז אומרים לפחות לפחות תעשה את זה בדרך שהיא פחות אכזרית. אז יוצא שהמצווה הזו יש בה כאן פן חינוכי מוסרי שלון עצמי פחות תחזרות ויותר עידון. וכך לא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. כיוון שרבנו אומר במורא שהקשר בין אמא לצאת הוא קשר טבעי דמיוני טבעי אפילו אצל אמא בסבדם לוקח אצל בעלי החיים קשר טבעי ולכן כשלוקחים את האם ואת הבנים הם על בנים רותשה אז הכאב הוא עצום מאוד של האם על הבנים וצריך האדם לחוש את הדבר הזה ולהיות לרשן את עצמו לא לתאחזר אז יוצא יותר משרבנו הביא את ה את העניין הזה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד בהלכות שחיטה כדין מדינה שחיטה הוא הביא את זה שוב במסגרת אותם לוים ומצוות שמחנכים את האדם להיות פחות אכזרי וכן של כחאם על הבנים אין ספק שיש כאן חינוך האדם לא לתאחזר ולכן רבנו מביא את זה כאן בגלל החינוך של האדם לא לתחזר אבל יתרה בזו רבנו בספר המצוות בלבן שן ד כותב שהוזרנו מלקחת כן העוף בכללותו בעת הציד האם והת רוחים והוא אומרו התעלל לא תיקח הם על הבנים כלומר ש רבנו מפרש לא תיקח על הבנים עם הבנים כי בדרך כלל בני אדם מבינים לא תיקח הם על הבנים מהבנים אל תתלוש אל תנתק ורבנו אומר לא תיקח את האם עם אפרוחים ביחד ובאמת רבנו סעד הגאון שם בתפסיר מפרש את העל עם וכן אב עזרא וכן הרשבם כל גדולי הפשטנים מביאים את זה ע ורבנו גם בהלכה בפרק 13 שעיתה הלכה ראשונה כותב הלוקח הם על הבנים אושחתן לא אושחתה אושחתן הבשר מותר באכילה ולוקע על שחיטתם שנאמר לא תיקחם על הבנים כלומר לא מתבעיה שאם אדם תולש את האמא מן הבנים ולוקח אותה שודאי ודאי הוא עבר על איסור בגלל התחבירות. אלא גם אם האדם לוקח את כל הכן בכללותו, את האם ואת הבנים ושוחט אותם, זה מקביל לו לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. רק ההוא בבעלי חיים בהמים. וכאן בציפורים יוצא איפה שמה שרבנו הביא באכות שחיטה שאת הלוים האלה כולם קשורים ותועמים זה אין זה כאמור גם מבחינה לחתית יש משמעות לאכל העניין שלפי רבנו האיסור של נטילת האם הוא לא רק שהוא תולש אותה מבניה אלא גם כשהוא לוקח אותה יחד עם הבנים ושוחט את כולם גם אז הוא עובר על אסור וזה חידוש דין שצריך לדעת שאפילו בחיי גבנה אסור שזה ממש מקביל לאותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. רבנו רואה במצוות עשה הזו שלח שלח כל ניתק לעשה אומר רבנו וכן כל וכן אמתה קודם ששלחן הל לוקה ואם שלחה אחר שלכחה פטור וכן כל מצוות לא תעשה שנתקע לעשה חייב לקיים עשה שבא ואם לא קיימו לוקה כלומר לפי רבנו, אם אדם רואה כן, אם זה לא מפריע לו, כן, כגון הרבה פעמים זה נמצא בבית טוב וזה מתנף, יש כל מיני א ייצורים שגורמים תנופת, עדיין לא תפגע בו יד להשאיר אותה במנוחתה היא ובניה. שלא ילך יאמר עכשיו יש לי מצוות עשם לתתורה שלח שלחתם לא רק אם תעית ולקחת האם על הבנים. א' את האם מהבנים או אפילו לקחת את הם עם הבנים מתוך מחשבה לשחוט את כולם ולאכלם אז תקן את מעשיך הרעים על ידי שלח תשלח אתם ואת הבנים תיקח לך לשחיטה ולאכילה. זוהי ההבנה של רבנו לגבי גדר המצווה הזו שזה לו הניתק. לעשה שזה עשה שמתקן את הלו כמו לגזול לא תגזול זה ליו ועבר אדם וגזל גזלה מצוות עשה מן התורה השם תשיבן על דעה השבה הוא מתקן אתיו אותו דבר גם כאן אבל מרן בשולחן ערוך לא הביא את זה כמשגרת כשיטה של לו הניתק לעשה ואין פלא שאחרונים פתחי תשובה בסימן רציב סעיף קטן א' נאמר עיין בתשובת חבת יאיר שנשאל אם כאשר יקרא כאן ציפור לפני איש בשדה אם מחוייב על כל פנים לזכר להזדק לה לשלח את האם או רשאי ללך לדרכו ולא אמרה תורה שלח שלח רק אם רצה לקח בנים וחתב אחבות העיר דברי התוספות גביעיה שני סדרי ביצים זה על גבי זה הוא באבא שלך וכולי מוכח שאינו מחוייב לטפל אך אין דברי התוספות מוכרחים כלומר דברי התוספות פעמים מדברי רבנו אבל החבוד העיר אומר אך דברי התוספות אינם מוכרחים יותר נראה כפירוש הרשבא דהיינו שתזדק לה קח את האמת שלח כי מצב שלוח דיברה הגמרא משמע וחייב לטפל ואמר יכול לחזר בהרים וכולה כי יקרא מורע וכולה ואם כן נהי דמעץ שלא יחזור בהרים כלומר לא צריכו אותו לחזר בהרים מכל מקום במאורה כלומר אם מזדמן משמע ורא מייעלה להזכק להומר רק לחזר בהרים לא חיובו אותו אבל מזדמן לו כן ציפור הזדמנות קיים מצווה שלח שלח את האם כך אומר החברות יאיר ותכם נמשיך אבל רבנו יחה את כל הדברים האלה יאמר גם כי יקרה גם כי יקרא כן ציבור בהזדמנות גם על זה הדבר הראשון שהתורה צבתה זה לא שלח תשלח מה הדבר הראשון שהתורה הזהירה לא תיקחאם על הבנים ורק לאחר מכן כתבה שלח תשלח לכן רבנו יאמר עם כל הכבוד גם במזדמן לא תיקע בו יד אם זה לא מפריע לך לא תגע בו יד תן לה במנוחתה תשאיר אותה ורק אם טעית ולקחת את ההם על הבנים שלחת שלחתם ואת הבנים תיקח לך אבל חבת העיר לא כך מפרש אלא זה מצווה של קום ועשה זדמן לך כן קח את האם שלח אותה ובפרט לטעם הזוהר היין שם שהכוונה בטעם הזוהר הוא שראו בהם כמסמל את הבינה ואז נטילת האם על הבנים, נטילת האם מהבנים באה ומראה שבעצם האדם צריך להיות נבון ולהתבונן שעיקר העיקרים זה התולדות והיינו מצוות מעשים טובים זה מה שהביא אותו לחי העולם הבא היו כאלה שאמרו שהם נפילתה מן הבנים זה גורם לצער גדול מאוד והצער הזה צריך כאילו לעורר את רחמי השכינה עלינו אז בגלל זה הם רואים במצווה הזו מצווה של קום ועשה. אם כבר נקרא לפניך כן ציפור, קום ועשה ותשלח את ה את האם על הבנים. לשיכום ניתן לו בצורה כזו. אדם אשר נקרא לפניו כן ציפור שאינו מפריע לו. כי במפריע לו כבר דיברנו בהזדמנות כי נהיה צורך נחזור בעם ונפתח את הדברים שאינו מפ לו ואז לפי רבנו אל יגע בהם יתן להם להמשיך הלאה ברבצם ויתפתחו להם אבל אם טעה האדם ולקח את הם על הבנים לא מבעיה אם לקח את הם מהבנים אלא אפילו אם לקח את הם עם הבנים מתוך מחשבה לשוחתן כולן ביחד עבר עבירה והעבירה הזו יש לה עונש על תנאי מה הוא העונש על תנאי? אם תיקן את הלו הזה על ידי שלח שלח, אז הוא פטור מהמלכות. אבל אם לא תיקן ולא יוכל לתקן, כגון מתה האם, הוא כן לא יכול לשלח אותה, ילכה או אם ארע משהו שכבר לא יכול שליח אותה, כיצאת כנפיה בחיוצה בדברים האלה, ילכה כי כבר סוכלה האפשרות שהוא יתקן את הלו על ידי שילוח ואז הוא לוקק כמו כל לו. זו שיטתו של רבנו. אבל שיטת השיטה המובדת בפתחי תשובה היא שיטה של קום ועשה. נכון שאינך חייב לחזר בהרים, אבל אם נקרוא נקרא לפניך כן ציפור, זו הזדמנות שאתה תיקח את האם ותשלח אותה לקיים כדי לעורר רחמי שמיים. עכשיו מה הדין אם לקח את האם עם הבנים לפי שיטה זו האם הוא עבר על עבירה נראה שלא אבל לפי רבנו גם כשהוא לוקח את האם עם הבנים ביחד מתוך כוונה לשחתן עובר על הלב לא בכדי רבנו צרף את העניין הזה בהלכות שחיטה כי זה מקביל לא לא תשחט אותו ואת בנו לא תשחטו יום אחד וזה משלים שניהם ביחד משלימים את כל הרעיון של השחיטה שלא ניתנה שחיטה מצוות שחיטה אלא לצרף בהן את הבריות בליחני