היום יום 16 באדר ומבחינת הדין אנו חוזרים כבר לימים רגילים הואיל ביום שישי היה פורים דפרזים ויום שבת היה פורים דמוקפים ולכן היום מתפללים רגיל אף לא אחד אומר על הנסים וגם אומרים תחנון אלא מה שכוע לפי השולחן ערוך בניגוד לרבנו יש מה שנקרא שהמוקפים נוהגים גם היום פורים משולש מאחר והיה להם ספק אם קיימת אפשרות ביום שבת לקיים סעודת פורים וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים אז הם את המתנות לאביונים נתנו יום שישי עם קריאת המגילה סעודת הפורים ומשלוח מנות הם מקיימים היום ביום שביום ראשון זה שהוא 16 לאדר אבל למרות שזוהי שיטתם שיש מה שנקרא פורים משולש הם בעצמם חששו לשיטת רבנו לכן החמירו על עצמם מכל הבחינות דהיינו שגם ביום שבת יוסיף משהו בסעודת השבת כדי שיצא ידי חובת סעודת הפורים לפי השיטה שאין פורים משולש וכן שעשה מיני משלוח מנות ביום שבת שאם באמת רבנו צודק ויחובה ביום שבת והחמירו על עצמם גם ביום ראשון ב-16 יוצא שפורים משולש זה מסכת של חומרות מכל מיני כיוונים כאילו תפוס כל יכולתך מה שבטוח בטוח ולכן תוצאה מכך שהיום אה המוקפים נוהגים לעשות משתה ושמחה משלוח מנות יש רעהו לא קריאת מגילה אין קריאת מגילה אין על הנסים היום הזה אלא רק מה שנקרא משתה בשמחה ומשלוח מנות ורק ב מוקפים לא בפריזים. לכן אתעוררה הבעיה אם נופלים על פניהם או לא נופלים על פניהם. והרב יוסף הביא כמה מקורות שמשמע שנהגו בירושלים לא לבכול על פניהם ביום ראשון את זן בעדר. ולכן הוא ניסח את ההלכה ביום ראשון שהוא ששעה באדר אין אומרים ודוי נפילת אפיים בערים המוקפות חומה ממות יהושע בן כיוון שהוא יום משתה ושמחה כלומר בדרך כלל א בימי פורים של פרזים ושל מוקפים אף על פי שהכלל הוא זמנו של זה לא כזמנו של זה ואין הפרזי יכול לקרוא מגילה או לקיים את מצות הפורים ב-15 ואין המוקף יכול לקיים קריאת המגילה ומצוות של פורים ב-14 כי זמנו של זה לא זמנו של זה אבל לעניין איסור הספד ותענית וממילא גם לא ליפול הפיים הוא כולם שווים שלא מספידים ולא מטענים ולא נופלים על פיהם גם ב-14 וגם ב-15 בזה לא אומרים זמנו של זה לא כזמנו של זה אלא בזה כולם שווים שלא מספידים ולא מטענים ולא נופלים על פניהם גם ב-14 וגם ב-15 אבל כל זה דווקא בימי הפורים ממש דהיינו א 14 ו15 אבל יום 16 שהורתו ולידתו בספק הלכתיש נסתפק לכמה מן הפוסקים ועל דרך החומרי הם עושים זאת. אז נהי שנהגו שבעלי השמחה במקום השמחה לא נופלים על פניהם אבל רק הם. אבל הפריזים בוודאי וודאי שהם נופלים על פניהם. או הלל הוא אשר בירושלים שנוהגים כמו המארבח, כמו רבנו, שכל השמחה היא ביום שבת וב-16 כבר אין כלום. אז ודאי שגם הם נופלים על פניהם. כך יוצא איפה שלעניין יום שש 10 נופלים על פניהם לבד מהלו שמחמירים על עצמם לעשות משתה ושמחה מדין מוקפין במוקפין שאלה נהגו שלא ליפול על פניהם. רבי חנן