שקריאת המגילה שונה מקריאת התורה, שקריאת המגילה זוהי מצוות עשה מדברי סופרים שכל יהודי בוגר בן זכר בן נקבה חייבים בקריאתה ומי שאיננו קורא אותה בזמנה מבטל מצוות עשה דברי סופרים. מה שאין כן, קריאת התורה היא חובת הציבור שאם יש 10ה מישראל, חובה עליהם להוציא ספר תורה ולקרוא בו בציבור. ואין חובה על היחיד, אלא חובה על הציבור. ולכן אם אדם לא שמע קריאת התורה, היא לא היה בבית הכנסת, בגלל אונס ואין לו כבר עשרה מישראל כי ישובו קטן אזי אינו חייב בקריאת התורה מה שאין כן קריאת המגילה גם אם הוא נאנס ולא הצליח להגיע לציבור י חובתו כיחיד ואז יקרא אותה לעצמו ואם איננו יודע כלל לקרוא אותה לעצמו. ילך למי שיודע לקרוא אותה כדי שיקרא אותה בשבילו ויוציא אותו ידי חובה. בזמן קריאת המגילה של הלילה, כל הלילה בזמן קריאת המגילה של היום כל היום. כך שאפילו עד לפני השקיעה יכול הוא ללכת לקרוא או לשמוע את קריאת המגילה כדי שיצא ידי חובה ולא יבטל מצוות עש בדברי סופרים הויל וכן חייב אדם לדעת שהמגילה צריכה להיות כשרה בכתיבתה בעור שלה ובדרך כלל היא דינה כספר תורה בדרך כלל הן מבחינת האור הן מבחינת הכתיבה ולכן צריך מאוד מאוד להקפיד לקנות מגילה או לקחת בהשאלה מגילה ממי שהוא יראה שמיים באמת ויודע את ההלכות הוא מחזיק מגילה כשרה כי אם אינו מחזיק מגילה כשרה אז לא יוצאים מזה חובה באותה מגילה ואחת הדברים שנכשלים בהם רבים אפילו שמחזיקים מגילה שהיא מעור בסופו כתב אותה כהלכה. צריך לצפור את היריאות בגידים, כמו בספר תורה, לא בחוטי פשתן, לא בחוטי צמר, ולא להדביק בנייר דבק. ואם תפרה בחוטי פשתן פסולה, וכן אם צרה בחוטי צמר פסולה, וכן אם הדביק אותה בני דבק, פסולה. א צריך להקפיד בעניין זה הועיל ומגילת אסתר באופן בסיסי היא גבינה כמו ספר תורה התעוררו שאלות מעניינות האם ניתן לכתוב את הברכות של המגילה לפני ואחרי בגופה של המגילה ממש ביריאה לפני והיא במחשוורוש לכתוב את הברכות של פניה וביריעה האחרונה בסוף המגילה לכתוב את הברכה שאחריה מותר או אסור חכמי הראשונים כבר דנו בעניין הזה ומרן בשולחן ערוך מסכם וכותב בסימן תרציא אור החיים סעיף ט מגילה שהיא נקודה ועוד מדבר על כך וכן אם כתב בה בדף הראשון ברכות אופיותים אינה נפסלת בכך מורי מציין שמעשה בא לסבו שמישהו רצה לתפור את הדף שעליו כתוב כתובות הברכות וגם הפסקה הנוספת שודי תימן נוהגים לקרוא לפני הברכות ח השם כי לא חמו ולתפור איזה אחד המגילה כדי שלא תעבד לו שזה יהיה צמוד כל הזמן למגילה ומורי היושי שורה לו לתפור את זה בחוטי צמר או חוטי פשתן לא בגידים משמע שאם היה תופר את זה בגידים יכול להיות אולי שהמגילה הייתה נפסלת כי אז זה היה כאילו חלק בלתי נפרד מהמגילה אבל מרן אומר שמגילה שהיא נקודה לכן אם כתב בדף הראשון ברכות פיוטים אינה נפסלת בכך באמת זו מחלוקת ראשונים אם באמת היא נפסרת על זה שהוא מוסיף את הברכות וכותב אותם בגוף המגילה או לא ומרן הכריע כמו הרשבא הרשבא בשאלות ותשובות חלק א' סימן שע נשאל יחיד שקרא במגילה הכתובה בין הכתובים שלנו שהן כתובים בקונדרסים או ספורים בפשתן ומנוקדים יוצא או לא תשובה דבר ברור הוא שלא יצא כל שאין כתובה בגולל כספר תורה פסולה דעה נקראת ספר וצריכנ משתבורה מקצת בגידים כספר תורה ואב על גבו דנקראת איגרת כי מגילת אסר נקראת ספר ונקראת איגרת כספר שלכתחילה צריך לו ש צריך לכתוב אותה כמו ספר תור איגרת שיש מקום להקל בהגדרים אחרים ואף על זה נקראת איגרת לא להכשיר כארת לגמרי שהרי אמרו נקראת ספר שאם ספרה בחוטפשתן פסולה ונקראת איגרת שאם הטיל בה שלושה חוטי גידים כשרה אבל מחמת הניקוד איני רואה שתתפצל בכך כלומר אומר הרשבא אם תנקד ינקדו אותה כדי שיהיה קל לאדם שלא יכל לקרוא יחד עם הציבור והוא איננו יודע לקרוא אז וכשיו רוצה לקרוא את מביאת אסתר ב-12 בשעה אחת או משהו לא יודע לקרוא אז לדעת דעת הרשבה אפשר לנקד את המגילה כדי שיוכל האדם לקרוא את המגילה כהלכה וכאמור הבית יוסף מצד בתשובת הרשבע הזו ומביא אותה להלכה וגם מצד בעמדה שבעצם אם תופרים את הברכות בגוף הספר תורה אפילו בגידים הוא איננה פוסלת כך מרן פסק להלכה תוך שהוא מסתמך על הפוסקים הללו ו אנחנו כאמור מעשה אבותינו בידינו מדור דור שיש לנו קלף מיוחד שבו כתובות הברכות לפניה ואחריה עם אור הומון ואורך מרדכי וכל אלה וגם את החדה ולעולם לעולם לא תופרים אותה במגילה אלא היא עומדת בפני עצמה ומשאילים אותה בתוך המגילה כשגוללים כדי שהיא תישמר אבל לעולם לא תופרים כלומר חששנו לדעה של כל יתיר כחשיר דמה כלומר אם אנחנו מוסיפים משהו במגילת אספר שהוא לא חלק בלתי נפרד מן מן המגילה הוא כאילו חסר אז כמו שבבהמה טריפה כל יתיר כחסיר דמה בהמה טריפה כך בספר תורה אם ישנן יתרות אותיות יתרות כחסיר דמה והסבר תורה פסול וכך אותו דבר במקת אסתר לכתחילה אבותינו נהגו לפי הדעה שכל יתיר זה חסיר דמה ולא תופרים את התוספת הזו ולכן גם מורי יושי שורה שלא לטפור אותה אם רצה לתפור אותה בגידים אלא בפשתן שבל תפירה כזו לא נחשבת לתפירה אבל ביחס לנקוד המילה אנו הפעם נאמר לרשבא לחייה אנחנו בהחלט מסכימים לכתחילה לא צריך צריך ממש כמו שקיבלנו מדורי דורות אבל בדיעבד או בשעת דוחק למה לא אבל בזה אנחנו באים במשא ומתן עם הרשב בא בכבודו עצמו כי בחלק א' סימן שע התיר מגילה מנוכלת אבל בחלק שביעי שהוא תשובות של הרשבא הנחסות לרמבן וסימן ריח כתוב שאלה ספר מנוקד אם מותר לברך עליו אם הוא פסול מנוקד הכוונה בדיו רבותיי לזה הרשב מתכוון תשובה נראה לי את פסוק פסוקים והניקוד פוסם שאין לנו אלא כנטינתו מסיני וודאי נראה שאין אין ספר תורה מנוכל ואם נקד פסול שכמה דוש חכמים מקרא מסורת וכולי כלומר אומר הרשבה אנחנו צריכים סבר תורה כנטינתו משיני ואם אתה מנקד זה לא כנטינתו משיני הניקוד הוא תורה שבעל פה ואתה לא יכול להפוך את תורה שבכתב לבעל פה ובעל פה לבכתב אלא ספר תורה תכתוב אותו כננתו מסיני תקרא אותו כפי התורה שבעל פה ולכן לדעתו הספר תורה פסול שנקדו אותו נניח שנסכים איתו שספר תורה מנפחד בדיו הוא פסול כיוון שהוא לא נתין אותו מסיני כי למה אני אומר נניח מי אנחנו ומה אנחנו לעומת הרשבה הגאון האדיר מחכמי הראשונים אלא כיוון שהרמבם באחות ספר תורה מנע 30 פיסולים של ספר תורה ולא מנע את הפיסול הזה של ספר תורה מנוקד משמע לכתחילה בוודאי וודאי שהם צריכים כנפינתו מסיני אבל אם נקד בדיוק מי אמר שזה פוסל הרמבם לא מנע את זה בין הפיסולים ובאמת מרן השולחן ערוך המתשובת הרשבה וכתב בשולחן ערוך דאה שספר תורה מנוקד פסול תוצאה מכך עטו על יהודי תימן בהשתערות גדולה ואמרו ואור ראינו בספרי תורה שלכם ואפילו הקדומים שבהם שיש בהם חקק לא מנוקד בדיוק חקק במקום תנחתה התנוחו במקום סוף פסוק יש חקיקות אמרו הספרי תורה שלכם פסולים ולכן רבותיי אנחנו באים ואומרים ארו לא צורך הרי כל כוחכם הוא מתשובת הרעש באה שספר תורה מנוקת בדיו פסול והרי הרמבם לא מנה פיסול כזה אז על אחת כמה וכמה שהרשבא לא דיבר בכלל על ניקוד בדרך של חקיקה ואם כן יכול להיות שהרשבא פוסל ספר תורה מנוקד יתיר על ידי ספר תורה חקוק ואומן לכם כי תפסלו מסורת אדירה מזה מאות בשנים אצל ודת תימן אם לא יותר מכך ועוד יותר שמצאנו איך קוראים בתפילין של הילי בר כובב ששם נמצאים החקיקות הללו למרות שתפילין לא נכתבות בשביל להיקר אבל מרוב שזה היה בשגרה אצל הסופרים כל מה שהם כתבו חקקו באופן אוטומטי הם כן מסורת עתיקת יומין שכך עשו לציכום יוצא איפה נכון אין לא אנחנו לא ננקה סבר תורה בדיוק אבל ספק אם נפסור אותו אם יש כזה דבר אבל מגילה גם כן לכתחילה אנחנו רוצים כמו שהיא כתובה מדורי דורות בלי ניקוד אבל אם יש מצבים של שעת דוח שלא יודעים להוציא מילה מפיהם עד לכך אם יש מצב כזה כוראת שעה בל ציבור כזה כדאי יארשבעה וכדאי יתן הלכה בהשולחן ערוך שגם ראה שבאמת היא אמיתית ההלכה הזו לשמוך עליהם שאכן יקראו מתוך מגילה שכתובה כספר תורה מנוקדת על מנת שלא לא ישב שו את קריאתה נכון אין מדקדקים בקריאתה אבל ברגע שיש שינוי מובנים המובן משתנה בוודאי ודאי שמחזירים ולכן אם זה מנוקב כבר לפחות ישרובה שלא ישנו במובנים רבי חני