השנה היא שנה מעוברת ויש לנו שני חודשי אדר ומטבע הדברים שחודש אדר השני הוא זה שנחשב לחודש אדר במובן הלכתי לרוב העניינים ולכן ימי אפורים על כל המשתמע מהם הם בחודש אדר שני וכן ארבע פרשיות שאנו אומרים בחודש אדר עד ניסן שהם פרשת שקלים שכבר סמוכה לראש חודש אדר וכן פרשת זכור שהיא סמוכה לפורים וכן פרשת פרה ופרשת החודש כולם מתקיימות בפריסה של חודש אדר ב' מלפניו, אבל לא בחודש אדר א'. זו הסיבה שרק בשבוע הבא, לא השבת, אלא פרשת קוד שהיא כבר משרת את ראש חודש אדר ב', אז נאמר את פרשת שקלים. ולאחר מכן, שבת לאחר מכן פרשת זכור, כי כאמור הכל נע לכיוון של חודש אדר ב. למרות הדין הזה, בכל זאת ביד אדר א' ובטו אדר א'. בשעה שהתפללנו לא אמרנו נפילת פנים. והשאלה נשאלת למה? מדוע לא אמרנו מפילת פנים בימים אלו? על כך ניתן התשובה בדברי רבנו בפרק שני מלכות נגילה הלכה 13 שם הוא כתב את הדברים הבאים שני הימים האלו דהיינו יד וטו שהם 14 ו15 אסורים בספד ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרחים שהם עושים 15 בלבד בין לבני עיירות שהם עושים 14 בלבד ושני הימים אסורים בסוט ותענית באדר הראשון כהדר השני אנשי כפרים שהקדימו וקראו בשני או בחמישי סמוך לפורים מותרים בספר תענית ביום קריאתה ואסורים בשני הימים בשני הימים האלו ואף על פי שאין קורעים בהם. כלומר, הנה אנחנו מוצאים משהו מיוחד במינו. יד באדר הרי הוא זה לפרזים באדר הוא למוכפים. וזמנו של זה אינו כזמנו של זה. אם פרזי נג15 בפרזים, מבלי שיש לו דין של מוקף בין יומו. הוא לא מקיים את המצוות. ואם האיש המוקפים יקיים ביום 14 מבלי שיש לו את הדין של פרעוז בן יומו, הוא לא מקיים את המצוות. כי זמנו של זה אינו כזמנו של זה. לעניין קריאת המגילה, משלוח מנות, כל המצוות. אבל לעניין הספד ותענית שהוא לא ציווי של קום ועשה אלא ושבע אל תעשה דהיינו להימנע מלקיים מלהספיד ולטענות כלומר לשמור על שמחה לפחות ברמה שלא לפגוע בשמחה בעניין זה אנחנו אומרים שיום יום 14 ויום 15 שניהם חייב כל יהודי גם פרזי וגם מוקף שלא לפגוע בשמחה דהיינו פריזי אסור לו להספיד לא ב-14 ולא ב-15 וכן המוקף אסור לו להספיד לטענות לא ב-14 ולא ב-15 לעניין זה לא רק שזמנו של זה אינו כזמנו של זה אלא חייבים בשני הזמנים ומתוך כך נבין את ההלכה שבה אנחנו עסוקים כיוון שלעניין סילוק השמחה שמחת ההודעה בשם. אז אנחנו מחייבים את עצמנו גם בזמן הפרזים, גם בזמן המוקפים, כך גם בחודש אדר ראשון שזה רק ניצנות זכרון לגאולה כי הרי סוף סוף הוא לא הדר האמיתי. האדר האמתי מבחינה לחתית הוא הסמוך ניסן. להצמך גאולה לגאולה. גאולה מסתרת של פורים לגאולה של סדוד מערכות טבע. של של פסח. אבל אדם ראשון כבר בשם מזכיר לך משהו נצנות. איך תוכל בנסיבות כאלה להיות בתענית ולהספיד כשאתה חייב להיות שרוי בהתייחדות במחשבתך ובתודעתך להודעה לשם. לכן כבר בעד הראשון גם ב-14 וגם ב-15 לכל בית ישראל לא מספידים ולא ענים ומשום כך גם בתחנון נגזר מאותו דין שלא מספידים ולא מטענים ואין נופלים על פניהם לא יד אדר א' ולא בט ו אדר א רבי חמ