רבנו כתב בפרק 29 מהלכות שבת הלכה יד אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח לפי כך אם נתערב בו דבש או שעור אפילו כטיפת חרדל בחבית גדולה אין קדשין עליו כך אנו מורים כל המערב ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שרחורה או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מאלה כלומר לפי רבנו הדבר פשוט שאין מקדשים על יין מבושל שולחן ערוך חולק עליו לעוד אלא לפי רבנו יין מבושל כפי שבאר בפרק ח מלכות ברכות דינו קלפתן וברכתו שהכל ולא בורא פרי הגפן אלא שרבנו הביא את ההוראת רבני מערב שאם נתערב בו דבש או שעור גם כן מקדשים עליו אמנם אמר ויש מי שמתיר לקדש עליו אבל מורי אומר בניגוד לרד שדעת רבנו כדעת רבני מערב דהיינו אם תעריב בו דבש אין מקדשים עליו כי הוא לא ראוי א' לנסך על גבי המזבח ב' אומר מורי שפרק 11 מאחוד מאכלות אסורות הלכה י' יין שנתערב בו דבש הוא כבר לא נאסר על ידי גוי עובד עבודה זרה כיין נסך כלומר זה בין לכולה בין לחומרה אז לכן הוא מכריע שלפי רבנו יין עם דבש פסול לקידוש אלא שמורי אומר ולא דווקא דבש אלא כל חומר הממתק לרבות סוכר שיין עם סוכר פסול לקידוש אבל יין עם סוכר שלא נתבשלונה מאשר יין שנתבשל אפילו בלי סוכר שיין שנתבשל ברכתו שהכל ויין שלא נתבשל הוא עם סוכר ברכתו בורא פי הגפן אבל אין מקדשים עליו כפי שאמרנו כעת מכאן ניגש לקידוש של יום השבת קידוש של יום השבת אומר רבנו באותו פרק הלכה אה הלכה יחשם שמקדשים בליל השבת ומבדילים מוצאי שבת. לא זה לא זו הלכה אלא יש הלכה שעל הבוקר א מבר מקדשים על הגפן על ינין הגפן ואז השאלה היא האם בבוקר כשיש מה שנקרא קידושה רבה שהוא קידוש קטן רק על הגפן רק לשון סגינהור קוראים לו קידוש הרבה האם גם אז אנחנו צריכים את כל הדקדוקים האלה היינו יין בלתי מבושל, יין בלי סוכר או שמה אפשר להקל בקידוש לבוקר. ובכן, הדבר פשוט שאי אפשר בבוקר לקדש על יין מבושל. שהרי בהלכתו שהר ורבנו אומר הקידוש בבוקר הוא על ברכת הגפן. שהרי אומר רבנו באותו פרק הלכי ומצווה לברך על היין יום השבת קודם שיסעוד סעודה שנייה וזהו הנקרא קדושה רבה מברך בורא פרי הגפן וחולה כלומר לפי רבנו בניגוד לפוסקים אחרים אם ירצה לקדש על קוניק או על ערגי על משקי חריף אינו יוצא ידי חובה אף על פי שכל עיקרו של הקידוש הוא לא ברוך אתה השם מקדש על שבת כמו בליל שבת אלא הוא רק הברכה אבל הקפידו שדווקא על היין. זו שיטת רבנו. ואם כן יש גדר של קידוש על יין גם בלי שיש ברכת קידוש אלא רק ברכת הגפן ונתנו לחכמים מעמד של קידוש והועיל ונתנו לה מעמד של קידוש. לא מבעיה שהוא צריך להיות יין בלתי מבושל כי אחרת אין לו ברכת הגפן אלא צריך להקפיד עליו שהוא יהיה גם בלי סוכר. למה? כיוון שנתנו לברכה הזאת מעמד של קידוש. לעומת זאת, בשאר הסעודות, כמו בסעודה שלישית שרבנו אומר שיקבע את הסעודות שלו בשבת על היין. הרי ה בסעודה שלישית שמצווה לפי רבנו לשתות יין, אין היין מתיר את האכילה בסעודה השלישית ואינו עוסר את האכילה. בבוקר. כל עוד לא גשנו אסור לנו לאכול כי יש לו מעמד של קידוש אבלו זה ברכת הגפן אבל בסעודה שלישית זה רק מצווה לטעון יין מטבע דברים גם לברך אבל זה לא ברמה של קידוש כי האוכל היתר האכילה לא מותנה בזה ולכן יין בסעודה שלישית אפשר עם סוכר כי ברכתו גפן אבל לא לא יין מבושל כי זה לפטן אז יוצא איפה יש לנו דרים שונים בין אם אני מברך על היין אבל אני יכול להשתמש בחליפין ועל כל פנים היין לא מעכב אז אני יכול אפילו יין עם סוכר וזה בסעודה השלישית אבל בבוקר שממש נתנו לו מעמד של קידוש כל היתר האכילה מותנה בו והוא מעכב אז צריך להיות יין בלי סוכר כמו ל של שבת. עכשיו נשים לב, הנה יש לנו ברכה על היעין על שבע ברכות לחתונה. מצד הדין היין לא מעכב בשבע ברכות. אם אין לו, לא מעכב. ואם אין לו יין יכול לקחת כ** כ** קוניק ולברך שהכל או לקחת ערגיל ברך שהכל. כמו שבהבדלה יכול האדם לקחת חמרת חמר מדינה ולף דווקא יין אז במשל בהבדלה יין עם סוכר ואף לא יין עם סוכר יין מבושל מותר רק שחלשה הכל כי זה חמר מדינה אז כאמור יין על השבע ברכות או על ברכת המזון אין לו מעקב יכול גם בשכל בדברים של שהכל אז אין להם גדר של קידוש אבל מה שאין כן כל ברכת גפן אפילו שאיננה מלווה אפילו שאיננה לובה בדברי קידוש כי כאמור יום שבת אפשר בלי בוש אפשר בלי אם תושים ש משבחו אלא רק ברכת הגפן מדי חובה אבל יש לזה מעמד של קידוש ולא סתם מעמד של שטי יין מכאן נבין לעניין ליל הסדר רבנו אומר בפרק שביעי מלכות חמץ ומצע פרק א הלכה י לפי דפוס וילנה יב לפי כת לפי כתבי יד אומר רבנו כל כ** וכוס מארבע כוסות האלו מברך עליו ברכה בפני עצמה וכוס ראשון אומר עליו קידוש היום וכוס שני קורא עליו את ההגדה כ** שלישי מברך עליו ברכת המזון כ** רביעי גומר עליו תהלל הוא מברך עליו ברכת השיר וכולי כבר מורי מאיר כאן ובצדק ש חובת הברכה על כל כ** וכוס זה לא בגלל הסחת דעת אלא בגלל שרצו להדגיש שכל כ** וכוס הוא מצווה בפני עצמה. בניגוד למרן מרן לא כך פסק. מרן פסק כ** ראשון מברכים כ** שני לא מברכים. כ** שלישי מברכים כ** רביעי לא מברכים. למה כ** ראשון מברכים? כי זה ההתחלה. כ** שני לא מברכים זה עדיין נגר אחריו. כ** שליש שיש שנאמר על ברכת המזון אליו סעודה והסעודה הפסיקה וברכת המזון הפסיקה אצריך לברך כ** רביעי לא צריך כי הוא נגר אחרי ה*** של שחרי ברכת המזון כי הוא נכנס הדין לדין זה מדין דיני ברכות אבל רבנו לא נכנס הדין הזה מדין דיני ברכות אלא רבנו נכנס הדין הזה מדין מצווה לשתות יין וכל כ** הוא מצווה בפני עצמה ולכן הוא מברך גפן על כל כ** וכוס אבל יתרה מזו, רבנו מצל נכון להדגיש שכל כ** וכוס נאמר עליו משהו. כ** ראשון על הקידוש, כ** שני קורא עליו את האגדה, כ** שלישי מברך עליו ברכת המזון, כ** רביעי גומר עליו. יוצא איפה שהכוסות האלה, לא מבעיה ודאי שזה רק יין ולא שום משקע אחר חייב להיות יין שברכתו גפן, זהלא שום משקע אחר. אלא העובדה שכל כ** הוא מצווה פני עצמה והעובדה שעל כל כ** וכוס קבעו חלק מנוסח האגדה או מכל התוכן של ליל הסדר הרי כל כ** וכוס יש לו מעמד של קידוש והועיל בכל כ** וכוס יש לו מעמד של קידוש אזי כל כ** וכוס מארבעה כוסות חייב להיות א' לא מבושל כי פשוט אם הוא מבושל בקדוש הכל אבל גם לא עם סוכר כי עם סוכר הוא כבר לא ראוי לקידוש ואם כן מאחר וכל כ** וכוס הוא אין הוא כמו קידוש לא רק מצוות בני עצמה אלא הוא כמו קידוש אם כן אין אפשרות לצאת ידי חובה בליל הסדר את ארבעה כוסות שהם חובה אין אפשרות לצאת בחובה עם יין עם סוכר כיוון שכאמור כל כ** הוא מצווה בפני עצמו וכל כ** וכוס הוא כאילו כ** של קידוש לאותו חלק של ליל הסדר רבי חמנ בןש כולם