אתמול לבינו לקבורה את רבי שמעון בן דוד חוברא מזקני ומחשובי בני קהילתנו אבל בתוך קברו התמנו ספר תורה משפחתי שלהם שנכתב בשנת תר ל כלומר שהוא כבר בן 135 שנים שבל ונפסל וקיימנו לפי ההלכה שספר תורה שבלה גונזים אותו בחרס בקברו של תלמיד חכמים או שונה הלכות אנחנו מוצאים בגמרא מגילה כו עמוד ב תנו רבנן תשמישי מצווה נזרקים תשמישי קדושה נגנזים ואלו הם תשמישי מצווה סוכה לולב שופר ציצית אז אלה נגמר אז אפשר לזרוק אותם רק בלי בזוי ואלו הם תשמישי קדושה דלוסקומי ספרים תפילין ומזוזות בתיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהם אז אלה מגנזים כי בעצמום יש קדושה ובגמרא בהמשך נאמר אמר מזוטר מטפחות ספרים שבלו כלומר שספרי תורה כיוון שהמטפחות עצמן יש בהם קדושה עושים אותן תכריחים למת מצווה וזוהי גניזתן ואמר רבא ספר תורה שבלה אותם תח חין למת מצווה עושים אותה ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזים אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות אמר רב אחאה בר יעקב ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים אז נאמר ברשי ואבלו שונה הלכות כלומר אפילו לא שימש תלמיד חכם בש"ס ובגמרא אלא במשאות ובבריתות. אז אנחנו רואים א' שמים אותם, גונזים אותם אצל תלמיד חכמים. מה זה אצל תלמיד חכמים? במאירי על ה על מסכת מגילה, על אותו דף, אז הוא אומר שקוברים אותם, גונזים אותם בקבר של תלמידי חכמים. כן? וגונזים אותם אצל תלמיד חכמים בתוך הקבר. בתוך הקבר. ואפילו אינו שונה הלכות ברבנו בהלכה יש לנו בשני מקומות בפרק עשירי מהלכות תפילין בספר תורה הלכה ג' ספר תורה שבלה או שנפסל נותנים אותו בכל חרס וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים וזוהי גניזתו מטפחות ספרים שבלו עושים אותן תכריכין למת מצווה וזוהי גניזתן אז רבנו אמר וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים אבל לא אמר ואפילו שונה הלכות אלא אצל תלמיד חכמים אבל אמר וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים וזוהי גניסתו משמע בתוך הקבר כי יש לרבנו עוד בפרק שישי מהלכות יסודי התורה שם רבנו כתב בצורה יותר כללית הוא אמר ש אבל גוי שכ וכן כתבי הקודש שבלו או כשכתבן גוי יגנזו ולא באר כיוון זה לא מקומו אלא שם התייחסות כללית אבל שם מורי כתב בהערה כא ומה שעושים היום שעוטפים אותם בסכן ניילון וקוברים אותם עבירה בידם שהם כמעבדים אותם בידיים כי הניילון נרכב תוך זמן קצר מאוד אלא לא לחינם אמרו בכל חרס למען יעמדו ימים רבים ובאמת יש כאן משהו מנשיםמלי מן המשמעותי שהרי גוף האדם מתבלא ונרכב נשמתו היא דומה לספר תורה כמו שתורה נתנה מןשמיים ב60 רבו כך בצאת הנשמה מלבים 60 רבו והנשמה מוזנת מן התורה והנשמה היא בתח אז מחמדו ימים רבים כמו שירמיה הורה לשים את שטר המכר באדמות ארץ ישראל בכת חרס כי הם עוד ישובו אחרי 70 שנה ואז מתוך הכת חרס שלפו את השטר למע עמדו ימים רבים כך אם בקנינים מכסיים כך בקננים רוחניים על כמה בכמה שא פעם יחסה קת חרס ומוציאים את הספר תורה שלם או על כל פנים רואים את הקיום הנצחי למעם יעמדו ימים רבים על כל פנים מדברי רבנו נאמר שקוברים אותו יחד מהצדיק כמו שגם המאירי קוברים אותו אז מורי בהלכות ספר תורה בהערת טה יד אז הוא מביא מן אחרונים שאין להם ספק אם יש תלמיד חכמים בזמן הזה אומר מורי רבנו סתם ולא פירש מי התלמיד חכמים כי התלמיד חכמים אם נעיין בכמה מקורות בדברי רבנו בכל כל מיני מקומות כל מי שרק התחיל ללמוד תורה חו תלמיד חכמים שלא לומר שנאמר בגמרא אפלו שונה הלכות ורשי פירש ואמר אפילו שהוא לא שימש בגמרא וכל מיני דברים כאלה ודאי שהוא שונה הלכות כבר אפשר לשים שם את הספר תורה ומרן בשולחן ערוך בסימן קנד אור החיים אז הוא הביא את ה לשון ההלכה בסעיף ה ספר תורה שבלה מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר תלמיד חכם לא אמר אצל אלא בקרב תלמיד חכם אפילו אינו אלא שונה הלכות ולא שומש תלמיד חכמים ועוד שביורד ארשפ ב אז הוא נתק לשון הגמרא ואמר אצל תלמיד חכמים א ספר תורה סעיף י שבל או נפסל נותנים אותו בכללי חרס וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים וזוהי גניתו אצלנו אין שום בעיה עצל זה בתוך כמו המאיר כמו רבנו אבל אצל אחרונים זה שימש כבר בסיס לפלפולים האם בצד או אם בתוך הקבר ואז הסתבכות סבוחות עד אינסוף מה יהיה אם בצד יש אישה ואז לא צריך להיות שם המון המון פלפולים אבל אצלנו הכל זורם פשוט בתוך הקבר אחרי ששמנו את הפלטות ולפני ששמנו את העבר שמנו את את הגניזה הזו ובזה אין שום בעיה אבל מה שחשוב הוא שהעניין ההלכה הזו היא לא תמיד השתמרה והיו כאלה שנהגו לשים אותו במקום משומר דהיינו שמו ארגז וסגרו אותו בארגז ולכן הערוך השולחן אומר שאם באמת לא בהכרח חייבים לשים אותו בתוך ה בתוך הקבר. אלא אומר ערוך השולחן שאם שמים אותו, אם יש לו מקום מוצנע לגונזו, בביתו, בתיבה בחיות צבע או בית הכנסת, דעתפטפה מבקרקע. אלא שאם אין לו מקום להצניעה בכבוד, התירו לו בקרקע. אבל באמת רבותיי, אף שדברי הערוך השולחן בסעיף ח' הם חשובים, אבל אנחנו צריכים לדעת יש מציאות חיים בין מתאספים מתאספויות כמויות אדירות של כתבי הקודש הרי זה לא רק ספר תורה ספר תורה ברור שקדושתו הרבה יותר גדולה המון המון כתבי הקודש ואז הם כבר שורפים אותם כדי שלא יתבזו ומשום כך אתם תראו שכל האחרונים מתחילים קודם כל עם דין השריפה זו הסיבה שגם מורי אמר אעם הניילון אסור לא תעשו כן שמלכם כי כיוון שהתפתח מנהג לשרוף את את הכתבי הקודש כבר בלו בגלל שלא התבזו וזה גדר של איסור לא תעשו כן לשם אלוהיכם לכן אין הכי טוב מהשם הגניזה דהיינו כמה קברות הרי לקחנו אותו אתמול אז ראינו רק בתוך החדר כמה מתים מחכים לקבורה יחיה לבן של המנוח רק ראה אתדעזדע כי הוא חושב זה אבא שלו ונגמר הסיפור והוא רואה שהוא נכנס שם לאיזשהיא בית חרושת שלקון לקבורה. תראו לעצמכם שבאמת בתוך כל הקברות הללו היינו לוקחים את כל כתבי הקודש שבו כן ולשים שם בתוך מעל הקלקרים האלה ששמים ומכסים לא כולם בזה חכמים.