נאמר בהלכה ביחס לחובת דיאור חמץ בפרק שלישי מהלכות חמץ ומצע הלכה יא כיצד באור חמץ או פורר וזורל הרוח או זור כל הים. ואם היה חמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה, הרי זה מפררו ואחר כך זור כל הים. וחמץ שנפלה עליו מפולת ונמצא עליו עפר, שלושה טפחים או יותר, הרי הוא כמבואר. וצריך לבטל בליב פה אם עדיין לא נכנסה שעה שישית, כלומר שיש חובה לבדוק אחר החמץ ואם מצא חמץ והחמץ הזה נשאר והוא כבר לא צריך אותו, הוא צריך לבטל אותו לבערו והביעור הוא ביעור פיזי, חיסול וקיימות כמה אפשרויות לבער את החמץ והשנה שערב פסח בשבת אז אין האופציה הזו לא קיימת אי אפשר לשרוף או פורר וזורע לרוח האופציה הזו קיימת אפשר לקחת את הלחם שנשאר אם נשאר ומפורר אותו וזור לרוח כי אין תוחן אחר תוחן לא נאמר שאם אדם מפורר לחם הוא טוחן ביום שבת אין טוחן אחר תוחן אז אפשר או פורר וזורע לרוח או זורכו לים אם אכן באמת יש ים לידו זורקו לים יש בעיה אם מותר בשבת לזרוק לים כי הים הוא כרמלית ו שפת הים זה רשות היחיד ואחסור בשבת לזרוק לים כזה אלא אם כן יש לנו נהר בתוך עיר המוכבת חומה או עיר שיש בה ערצורת פתח אז האופציה הזו יכול להיות שהיא קיימת יכול להיות שלא יה קיימת תלוי במסיבות לעניין שבת הכוונה ואם היה חמץ קשה ואין הים חד במהרה הרי זה נפררו ואחר כך זורקו לים. כלומר, כשהחמץ הוא קשה, לא יזרוק אותו ישר לים, כי שמה הוא ישאר בים ויחזיק מעמד ואחר כך ימצא אותו ויכשל בו. אלא יש צורך בבאורו הפיזי. הרי זה מפררו ואחר כך זורקו לים. והנה רבותיי במשנה במסכת תמורה סוב מסכת תמורה כתוב במשנה ואלו הן הנשרפים חמץ בפסח ישרף תרומה טמאה והעורלה וקראי הקרם את שדרכו לשרף ישרף ואת שדרכו לקבר יקבר ומדליקים בפת ושמן של תרומה כל הקודשים שנשחטו חוץ לזמנן וכולי ואני מדלג בכל הנקברים לא שרפו. כלומר יש לנו דברים שהם אסורים מהם בשרפה ומהם בקבורה. וכל הנקברים לא ישרפו, כל הנשרפים לא יקברו. כאילו יש איזה מין כלל לא לשנות מדרך הבאור של הדברים האלה שהם אסורים בהנאה. ונמנע במשנה ואלו הנשרפים. חמץ בפסח ישרף. והרי אנחנו אומרים שלא דווקא שריפה אלא פוררו וזורו לרוח. אומר רבנו בפירוש המשנה שם סתם זה הוא לרבי יהודה שאומר אין ביאור חמץ אלא שריפה או כבר בארנו בשני דפסחין שהוא דבר דחוי. כלומר המשנה במסכת תמורה היא אליבד רבי יהודה שרבי יהודה אומר אין באור חמץ אלא שריפה ואין הלכה כרבי יהודה אלא קרבנן שקיימות אופציות שונות דהיינו פורורו וזור הרוח אוזור כל הים אז אין ללמוד מאותה משנה דבר נוסף רבותיי הנמלא כשאנו אומרים שהביעור של החמץ צריך להיות ביאור פיזי הנמלא אם כבר הגיע זמן האיסור אז בעור החמץ הוא ביעור פיזי אלא שיש אופציות שריפה פורזור לרוחזור כל הים אבל אם מדובר שהאדם מבערו מלפני הפסח כגון שהוא זורקו ו ומפקירו זורקו מרשותו ומפקירו באופן כזה שמגיע הפסח והוא כבר אינו שלו כי השליך אותו והזכיר אותו. אין חובת ביאור חמץ פיזי כיוון שכשהגיע זמן האיסור הוא כבר לא שלו. אבל מצאנו בשולחן ערוך בסימן כמ אור החיים שבאמת בסעיף א' הוא כתב כמו רבנו כיצד באור חמץ שורפו אופו רוב זורו לרוח אוזור כל הים ואם היה חמץ קשה בן הם חתכו במרה הרי זה מפרו ואחר כך זור כל הים הגהה זה ארמה והמנהג בשרפו וטוב לשרפו ביום ביום דומידותר מנהג כאילו כמו רבי יהודה בי ב ואם נתקנו לגוי קודם שעה שישית אין לו צריך לבאר כי גמרנו זה כבר לא של יהודי מדובר על נתינה אמיתית ואם שרפו קודם שעה שישית הרי זה מותר לההנות בפחמים שלו גם זה נכון בתוך הפקע כי כיוון שהוא שרף אותו לפני הזמן אז הפחמים האלה הם מותרים אבל הם שרפו בשעה שישית ולמעלה ואם והוא אסור בהנאה הרי זה לא יפייק בו תנור חרעים ולא יבשל גם זה נכון כיוון שאחרי זמן איסורה הוא כבר אסור בהנאה גם לא מהפחמים שבו ואם בשל או אפה אותה הפת באותו התבשיל אסורים אבל מוסיף מרן ואומר בסעיף ג' קודם זמן איסורו יכול להשליכו במקום שהעורבים מצויים שם. ואם מצאו אחר זמן איסורו שלא אכלו העורבים, אף על פי שמקום הפקר לא יניחנו שם אלא יבערנו. כאן חידוש גדול חידש מרן. קודם זמן איסורו השליחו במקום שעורבים מצויים שם. כלומר הפקירו זה כבר לא שלו. וגם יש סיכוי לבאור פיזי על דעורבים. אלא שמרן הוסיף ואמר ואם מצאו אחר זמן איסורו שלא אכלו העורבים אף על פי שמקום הפקר לא יניחנו שם אלא ירנו וזה דבר מאוד מאוד תמוע אוכבר המשנה ברורה אומר במקום בסעיף קטן יז הוא אומר במקום שהעורבים מצויים אז הוא אומר ותלנן שיכלו אנחנו טולים שיכלו אותו ועיין לאל בסימן תלג סעיף ו שתקנו עד כמה אחרונים דדין זה אנו אלא ברחוב שהוא מקום הפקר ולא בחצרו. כלומר אנחנו בדין הזה מדובר שהוא משליך אותו לערבים לא בתוך חסרו אלא ברחוב שאז כבר הבקר. ולכן אומר המשנה ברורה בסעיף קטן יחבערנו ואחרונים חולקים על זה. כלומר מרן בא ואומר כבר הפקרתי אותו לפני הזמן בשביל שהעורבים אוכלו אותו הוא כבר לא שלי גם נתתי אופציה שהיא מתבאר פיזית. התברר לי שהעורבים היו חצלנים או לא הגיעו או שזה לא מצליחין בעיניהם האוכל הזה ולכן לא ביארוגו אותו. והגיע זמן האיסור. אומר מרן יש עליו חווה לבער. אומר המשנה ברורה ואחרונים חולקים על זה. ואם הבקירו וזרקו למקום הפקר קודם זמן האיסור שוב אין עליו חובת באור. כלומר אם הפקרת אותו לפני זמן האיסור עכשיו שהגיע זמן האיסור הוא לא שלך. ומה אכפת לך? אם הוא קיים פיזית או לא קיים פיזית זה לא מעניין אותך הוא לא ברשות שלך ולכן באמת חלקו על מרן בעניין הזה וזה זה יש השלכה גדולה לענייננו לעניין ערב פסח שכל בשבת יכול אדם לקחת את החמץ הזה שנותר לו אם נותר לו ולקחת אותו לפח אשפה ציבורי שנמצא מחוץ לתור בכוונה אני לא דבר על פח האשפה שבחצרו כי יש כאלה שאומרים זה עדיין שלו למרות שאני טוען זה לא שלו למרות שפחה השפעה ברשותו זה נועד אך ורק לאסוף ההשפעה באים העובדים מושכים משם לא מעניין אותי אם יבוא אנשים אספנים אשר מחטטים כמו שיש מחטטים בקברות יש מחטטים באשפות ויבואו לפתוח לי את הפח אשפה שלי ויעספו כל מה שנראה להם טוב בעיניהם זה אותי לא מעניין אבל היו כאלה אחרונים שחששו לא לשים בפח השפה שנמצא בחצרנו משום שהועיל ולא הוציא אותו מחצרו אולי זה עדיין לא הבקר אבל אני בא ואומר אפשר להשליך אותו בפח השפעה ציבורי מן מיכל שנמצא בחוץ ואז כיוון שזה לפני זמן איסורו גם בהגיעה זמן האיסור שעדיין החמץ פיזית קיים אין עלינו חובת ביא באיאור פיזי כמו אחרונים שחלקו על מרן ומרן נגרר בדין זה אחרי ה גאות מימוניות הלגעות מימוניות בכלל הם מביאים את אותה משנה ממסכת צמורה שאומרת שחמץ נמנע בין אלו הנשרפין אבל כאמור אין להביא מאותה משנה ראיה שיש עלינו חובת באור חמץ פיזי דווקא בשרפה כי המשנה היא כפי שאמרנו מדברי הרמבם פירוש המשנה היא אינה אלא לפי רבי יהודה שאין הלכה כמותו שאפשר לבאר פיזית בכל דרך של ביאור וכאמור חובת הביאור הפיזית היא בעיקר אחרי זמן האיסור אבל לפני זמן האיסור יכול האדם לאו דווקא בביעור פיזי אלא גם בדרך של הפקר ברור שהחכם עיניו בראשו לא יפכיר חמץ שהוא מעודן וטוב במקום והוא לא מחלה אותו פיזית ומחר מחרתיים יבואו בני אדם יהודים להיקשל בו או אולי אפילו בני ביתו יראו ויכשלו בפסח אז זה הוא חכם הרואה את הנולד אבל אין זה מחובתו לבער פיזית אם כבר הפקירו ממש ומשום כך מבחינה זו אנו בהחלט לא נוהגים כמו מרן אלא בערב פסח שחלשבת בשבת אחת האופציות של ביאור חמץ היא להפקיר אותו במכל השפעה ציבורי שנמצא מחוץ לחצרות זאת לפני זמן יצורו רבי חנן