מעשה שהיה כך היה ראובן ושמעון שכנים טובים הם ולראובן יש כלבה שאותה הוא מגדל והיא היום והכלבה הזו המליטה גוריית ושמעון השכן קנה גור אחד מהגורים הללו מראובן ולקחו לחצרו כדי לגדלו. ולשמעון יש תרנגולות בחצרו. ראתה קלבה של ראובן את הגור שהיאליתה נמצא בחצר של שמעון. נכנסה לבקר את הגור של היא המליתה ובדרכה היא את התרנגולות והשאלה היא האם צריך ראובן לשלם את דמי התרנגולות לשמעון ואם כן כמה בגמרא במסכת בבא קמה אמרו שהאדם חייב לשלם את נזקי הממון שלו כלומר ממון של אדם שמזיק. חייב האדם בעל הממון לשלם לנזק בגין נזקים שהממון שלו הזיא. למשל, אם לאדם יש שור והשור הזה נכנס לחצר של שכנו ואכל פירות בירקות, חייב ראובן לשלם נזק שלם לש כיוון שדרכה של בהמה לאכול זה דבר טבעי לה זה חלק מהנהגותיה ובהמתו פלשה לחצר של השכן ואכלה את הפירות והירקות היא צריכה ראובן צריך לשלם לשמעון נזק שלם אבל אם השור של ראובן מצא את שמעון או את השור של שמעון ברשות הרבים ונגח את השור של שמעון וזיקו. הנגיחה של שור נקראת בהלכה משונה. דבר משונה כי בדרך כלל שור אין דרכו לגח אלא אם כן הוא משתולל והופך להיות מועד שכבר נוגח. אבל בדרך כלל אין דרכו וזה נקרא נזכה קרן שזה משונה ו לכן כיוון זה הפתעה בשביל המזיק והפתעה לנזק התורה חיו לשלם חצי נזק לא נזק שלם אלא חצי נזק ושאלו בגמרא בבוקמה דף טו עמוד ב האם החצי נזק שמשלם ראובן לשמעון כשהבהמה שלו הזיקה בדרך משונה האם זה נזק מהותי או כנס. האם מדין תורה הוא צריך לשלם את זה או מדין תורה הוא פטור? הוא רק חכמים חיובו אותו לשלם מדין קנס חצי נזק. אחרי עשהו מתן בתלמוד הגיעו בגמרא למסקנה שמדין תורה הוא פטור. כי מה יעשה בעל הבהמה? בשבילו זה הייתה הפתעה שהאשור נגח. לכן מדין תורה הוא פטור אבל חכמים חיובו אותו בתורת קנס חצי נזק כדי שיגלה יותר ערנות וישמור על בהמותיו ולכן אם כבר שלוש פעמים הוא זיק ה אז ממילא כבר זה נקרא מועד והוא כן צריך לשמור על השור שלו הוא משלם נזק שלם אבל כל עוד לא מועד הוא משלם חצי נזק אומרת הגמרא במסכת בבקמה דף טו עמוד ב והשתד אמרת פלגה נזקה קנסה כיוון שהגענו למסקנה ש בהמה של אדם שמזיקה בדרך משונה. בעל הבהמה משלם חצי נזק מדין קנס. לא מדין נזק לא מדין תורה אלא מדרבנן. הה קלבה ואכל אמרה. כלב שאכל כבסים. כלומר אם יש לראובן כלב. והוא נכנס לחצר של שמעון ואכל כבשים. ושון רע, אם היה לראובן חתול שנכנסה לבקר בחצר של שמעון דאחלה טורנגולה שאחלה תרנגול זה נקרא משונה נזק משונה זה לא נקרא דרך הכלב לאכול כבש לא דרך החתול לאכול תרנגולת זה נקרא משונה ולכן הוא משלם בעל הכלב או בעל החתול חצי נזק וזה נקרא קנס וב אין מגבין קנס ולא מגבין ובבל אם יהיה חכם בעל הניזק ויתפוס את הכלב או את החתול יש אומרים שיכול לתפוס נכסים אחרים שראובן אז כיוון שהוא תופס ממון אז הבעל הממון יאמר אדוני ולא לא מקביא קנס אומר נכון אבל ההלכה אמרה שאם הנזק תפס אז אתה אם אתה רוצה לשחרר אתמ מון שלך שלם את החצי נזק שאתה חייב לי הגמרא אומרת שככה היא הלכה אבל אומרת הגמרא והנ מלב ברב רבה זה דווקא בגדולין אבל בזוותרה אבל אם מדבר בקטנים אורחהו זה דרכו של הכלב לאכול כבסים קטנים או אולי החתול לאכול תרנגולים קטנים תכף נראה רבנו בהלכה בפרק שלישי נלכות נזכי ממון הלכזה כותב את הדברים הבאים חיה שנכנסה לרשות הניזה ותרפה ואכלה בהמה או בשר משלם נזק שלם שזהו דרכה כאן הוא לא מדבר על כלב וחתול אלא על סתם חיה שדרכה לטרו ולאכול אז אם ראובן מחזיק חיית טרף וזו נכנסה לחצר של שמעון וא טרפה ואכלה ואכלה בהמה או בשר משלם נזק שלם כי זה דרכה זה האופי שלה זה היא מועדת לדבר הזה ואז הבעלים שלה משלם נזק שלם אבל כלב שאכל כבסים קטנים או חתול שאכל תרנגולים גדולים הרי זה שינוי ומשלם חצי נזק מדברי הרמבם משמע כלב אין לכל לאכול כבסים קטנים ואם הכלב של ראובן נכנס אחד של שמעון ואכל כבסים קטנים זה נקרא משונה ומשלם חצי נזק לכאורה משמע מדברי הרמבם שאם הכלב אכל תרנגולים גדולים זה לא משונה ומשלם נזק שלם לכאורה אחרי זה שינוי אבל החתול אין דרכו לאכול א תרנגולים גדולים ואם החתול שלו נחל תרנגולים גדולים זה נקרא משונה משלם חצי נדר מה שמע שאם הוא אוכל לחתול תרנגולים קטנים אז בעל החתול ישלם נזק שלם עכשיו לעניין וכן נפסקה ההלכה שולחן ערוך סימן ש חושפט סימן שצדי א' סעיף ו' באמת כאן אנחנו צריכים קצת לתת מבט רחב לעניין ואז נראה את הדין דיני ממונות מבחינה עקרונית חכמי ישראל אמרו אסור לאדם לגדל כלב רע בביתו ארור הוא בערור מי שמגדל כלב רע אוקיי באים בני אדם ואומרים הכלב שלי הוא איננו נושך הוא מטורבט אין אין בעיה מהבחינה הזאת באמת רבותיי יש שאלה נפלאה מאוד בשאלת יעבץ סימן חלק א' סימן יז ששם הוא שואל כשההלכה קבעה שאדם אשר ברך מוציא לחם מן הארץ ונזכר שהוא לא יודע אם הבהמה שלו כבר אכלה או לא אכלה אז נאמר בהלכה שהוא מפסיק כך נאמר פרק א' מאלכות ברכות הלכה ח כל הברכות כולן לא יפסיק בין הברכה ובין דבר שמברכים עליו בדברים אחרים ואם הפסיק צריך לחזור לברך שנייה ואם הפסיק בדברים שאין מעניין דבר שמברים עליו אינו צריך לברך שנייה כיצד כגון שברך על הפת וקודם שיאכל אמר הביאו מלח הביאו תבשיל תנו לפלוני לאכול תנו מאכל הבהמה בחיות באלו אינו צריך לברך וכן כל כיצא בזה למה תנו לבהמה לאכול אינו צריך לחזור ולברך כי התורה אומרת ונתתי עסד בסדך לבמתך