מצא הלכה ראשונה אין איסור משום חמץ בפסח אלא חמשת מיני הדגן בלבד והם שני מיני החיטים שהן החיטה והכוסמת ושלושה מיני השעורים שהן השעורה ושיבולת שועל והשיפון אבל הכותניות כגון אורז ודוחם ופולין ועדשים וחיוצא בהן אין בהם משום חמץ אלא אפילו לשמח אורז בחיוצא בו ברותחים בחסה בבגדים עד שנפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה שאין זה חמוץ אלא שרחום. כלומר באמת האורז א נחלקו בתנאים אם הוא א מיני דגן או מיני קטניות. רבי יוחנן בן אורי היה בדעה שהוא מינה דגן ולכן לדעתו מברכים עליו המוציא וברכת המזון ויוצאים ידי חובה במצת אורן. אבל חכם דוחים את דבריו מכל וכל טוענים שהוא מיני כניות ולא מיני דגן והתפיחה שיש בו אין התפיחה של חימוץ אלא תפיחה של סרחון ולכן אין חייבים עליו משום בליראב ולימצא ואין איסור אכילה באורז בפסח ואין מברכים עליו המוציא ולא ברכת המזון אלא אורז מבושל א אורז שאוכלים אותו חי על בורא פרי האדמה אורז מבושל בגלל שיש כמה בעולם שעושים שאוכלים את זה כביטור לחם אז מבר מברכים על זה בורא מיני מזונות אבל הברכה האחרונה בורא נפשות מרן השולחן ערוך סימן אור חיים סימן תנג כותב א ואלו דברים א' אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה בחיטים ובשעורים ובכוסמין ושיבולת שועל ובשיפון א אבל לא באורז הוא שאר מיני קטניות כמו רבנו והוא אומר שהם אינם באים לידי חמוץ אבל הרמה מגיע ואומר הגהה ויש אוסרים והמנהג באש כנב להחמיר ואין לשנות וכבר המשנה ברורה מביא שלושה טעמים מדוע החמירו יהודי אשכנז באורז אז פעם אחת שלפע מים תבואה מעורב במ קטניות ואי אפשר לברר יפה וא ועדלית חמוץ כשיופם אויבשלם וכנגד הטעם הזה אנו אומרים אצלנו ברוך השם חנכו אותנו לברור היטב היטב דברים לא רק אורז בכלל קטניות דגנים כל דבר בוררים על אחד אחד מפזרים כמות קטנה במגש זה מגש של כסף מגש של מחושת מגש של מתכת ורואים מול העיניים את כל הדברים הזרים, אבנים א וכל מיני דברים אחרים ומוצאים אותם ואותו דבר גם אם יש א איך קוראים מינים שהם בעור אם אנחנו מוצאים סוגי דגנים אז אנחנו מוצאים אותם אבל יש טעם שני שכמה פעמים תוחנים האורז הוא שאר מיני קטניות לקמח וכמה פעמים עופים גם כן מהם לחם והקה יוסות ועמארצות טובה שלא יכינו בין קמח זה לקמח שמיני דגן. כלומר, מאחר ויש חברות חברות שעופים א לחם מאורז או מיני קטניות כמו בתימן הדורה. אז הם כן יכולים להתבלבל בין קמח של דגן ובין קמח של קטניות. שוב, גם כאן הנה בתימן לא היו קונים מחנויות מכולת לחם כמו שכאן, אלא היו להם בבתים מחשנים. של מיני דגן והיו תוחנים והיו לשם והיה להם דורה והיו טוחנים והיו לשף על פי כן ידעו לא רק את ההבחנה בין קמח א חיטים לבין אורז אלא ידעו את ההבחנה אפילו בין קמח חיתים לבין קמח שעורים עד כדי כך היו כל כך ביקיים הכל זה עניין של ביקות אבל בגלל שיהיהודי השמ היו בקיאים גדרו על האורז וגדרו על מיני קטניות ו עוד טעם שלישי הבילמה נמצא בהם גרען של מיני דגן על זה כבר אמרנו זה תלוי במלכת הברירה עד כמה בורים או לא בורים בין כך ובין כך יהודי השכנס לא רק עשרו אורז על עצמם אלא גם מיני כטניות ואומר הרמה ואין לשנות כלומר צריכים להחזיק במנהג הזה מי הוא פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל כלומר הם עוסרים על עצמם שלא אורז שלא לחם קוטניות אבל אם נתאר לעצמנו שאורז נפל לתוך תבשיל בפסח אז הם לא עושים את התבשיל הם בעצמם מודעים מסלקים את האורז ואוכלים את התבשיל ולא חוששים מפני הטעם כי כיוון שהוא מיעוט בטל לא צריכים פי 60 לא צריכים פי 100 200 לא אומרים זה דבר ששלו מתירין לא זה לא מהותו איסור זה רק גזרה וחומרה שחמירו על עצמם לכן התבשיל עצמו מותר ומכאן נבין עוד כמה דברים חשובים. אם הטעם של האורז בתבשיל לא עוסר את התבשיל, שהרי משלקים את האורז והתבשיל מותר. מכאן נבין הכלים שמבשלים בהם אורז, אפשר לבשל בהם מבשלים בהם אורז. מותר לבשל בהם תבשיל לא מאורז, לא מקדיות בשביל יהודי אשכנזי. דכאן אנחנו מגיעים לבעיה של נשואים בין עבדתיים. היום תימנים נשואים משכנזים אשכנזים הם תימנים וכן ספרדים הם תימנים וכן הם אשכנזים כבר יש הרבה נשואים בין עדתיים ואז מתעוררות הרבה בעיות אז אומר החתן אשכנבי אני לא אוכל אורז אז אומרים לו אוקיי נבשל לך לא מאורז נקי מאורז נקי מקטניות אומר אבל מה עם הכלים תשובה הכלים אינם אסורים אמנם יש מי שמחמיר אבל הכלים לא אסורים. שהרי ראינו ברמה שאפילו טעם של אורז בתבשיל לא עוסר. כל שכן טעם של אורז שנמצא בדפנות של ה של ה של הכלי. אז כלים אין לנו בעיה של כלים. אבל יתרה מזו אפילו אורז עצמו לא אסרו אותו לתינוקות שזה עיקר מאכלם. כלומר גם השנפים מגישים מאכל של אורז ממש. לתינוקות שזה עיקר מאחרם יתרם מזו הם מתירים לתת אורז כתרופה לחולה שאין בו סכנה גם את זה הם מתירים למרות החומרות המרובות מאוד מאוד שיש להם בענייני אורז ובענייני קטניות יתרה מזו השנה ערב ערב פסח הוא בשבת ויש קושי גדול מאוד מה לאכול מה לא לאכול רוב הפוסקים גם השכנבים רוב הפוסקים מתירים לאכול ו אותו ערב פתח אורז וקטניות כלומר למרות שהגיע זמן איסור חמץ בכל זאת לעניין האורז והקטניות לא עושרים אותו בערב פסח אלא בפסח עצמו אז בנפקמינה לאל שבת שער פסח על שבת שקשה מאוד אז שאז יש פתרון לפחות בעניין הזה של אורז ומיני קטניות שאפשר לאכול מהם גם לשיטתם דיבר על נשואים בין הדתיים ולכן ספרדיה הנשואה לאשכנבי או תימניה נצואה לאשכנבי אז יש כלל שאישה נוהגת כמו בעלה נוהגת בעלה בעשורה בקטניות ואם אין בעלה מקפיד על כך אין הצליחה לנהוג איסור בזה ואני מכיר השנבים שנשואים בתיימניות אז אני שואל אותם אתם מקפידים אם היא תאכל אם היא תאכל אורז או מיני קטניות אומר אם הרב תטיר לי גם אני אז אני יהיה מותר לי עוד אני אעשה בעיות לאשתי אדרבה ואדרבה ולכן הדין הזה הוא לא רק שבאים אל בית חמים התימני אלא גם בביתו אם אין מקפיד הרי יכולה לאכול ואין בעיה שהיא תכשיל אותו והיא תשמור שלא תכשיל אותו בעניין של הכלים אין לנו בעיה הלאה וכן אשכנזיה הנשואה לספרדי או לתימני יכולה לנהוג בהתר כטניות אם זהו רצון ב לה למרות ש איך קוראים אה היא מה זה למרות למרות שאצלהם זה חמור מאוד מאוד אבל אישה נוהגת כמו בעלה אז אם בעלה אומר לה תשמעי אני לא מבח להרגשות שלך אני לא רוצה בלאגן בתוך הבית אוכל אחד לכולנו אזי היא תאכל כתניות ואורז כמותו אבל ביתו כל שכן במקום אחר אז כאמור אם זה רצון בעלה אז אז היא תנהג כן ותעשה הצרה על זה ויש החוששים להחמיר בזה שאסורה בקטניות מנהג אבותיה שקיבלו גם על בניהם אבל כאמור בגלל הנישואין ומחמת הנישואין ואם הבעל דורש אחידות באוכל יהיה מותר לה לא לאכול אורזיני קטניות להשכנביה שנשואה עם ספרדי או עם תימני רבי חנגש