שלום עליכם הרב ערוסי יצ''ו,

הרב אמר בהלכה היומית על יהודי בלדי שקרא בקריאת התורה אצל ספרדים וחזרו על בקריאה.

שאלותיי הן-
א.הרב אמר שההגייה התימנית היא קדומה ( שעל זה אין חולק) אבל היא שפת הקודש וכו'. - לעצם השאלה- כנראה שיש רק שפה אחת מקורית, ייתכן ההגייה התימנית . מה בדבר ההגייה השרעבית? היא תואמת יותר לדברי רס''ג בפירושו לספר יצירה שאין את האות ג' בערבית. מה אם כן העברית הקדומה יותר והמדוייקת יותר?
ב. הרב אמר שאצל הספרדים אין הבדל בין ג דגושה לרפה וכן באותיות ד ות. אבל זו הכללה , כי אצל העיראקים יש הבדל היטב היטב , וכן אצל הג'רבאים ממה שאני יודע. אני מתפלל בבית כנסת מעורב ( ג'רבי, עיראקי ותימני). ב''ה כל העולים קוראים לעצמם. ב''ה רוב ספרי התורה על גויל, והג'רבאים וגם העיראקים מבדילים היטב בין ד דגושה לרפה וכן באות תיו וכן באות ג. אבל זה פשוט לא באות ג'ים בערבית. מה הערבות לשפה המקורית? הרי ניתן למצוא לשניהם מסורות מאוד קדומות. בלי לבטל את האחרת.
ג. יש מאמר שכתב הרב קאפח, אני לא זוכר אותו בדיוק, אבל עיקריו הן- כל שאינו מדבר לשון הקודש כתקנה עובר בלאו. זו דעת הרב קאפח מאותו המאמר. כלומר על פניו, יהודי תימני בלדי, צריך לא רק להשתמש באותיות ח, ע, ט ו-ר בשימוש היומיומי כשהוא מדבר אלא גם באותיות הרפות והדגושות וגם באות ג'ים . אולם לא מצאנו אף אחד מגדולי תימן שמדבר ככה ביומיום. הייתכן שכולם עוברים בלאו לדעת הרב קאפח?

תודה רבה