שלום הרב, מפנה אליך שאלה שנסתפקתי בה היום ולא מצאתי לה תשובה לצערי..
רבינו כותב בהלכות מאכ"א ריש פ"ב "מכלל שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו - שומע אני שכל שאינה *מעלת גרה ומפרסת פרסה* אסורה וכו' "

תמיהתי היא כיצד רבינו לומד רק על שני הסימנים האלה? כיצד הוא שומע מהפסוק שהם שני סימנים, הרי כתוב 1. מפרסת פרסה 2. ושסעת שסע 3. מעלת גרה..
לכאורה מתפרש כאן 2 סימנים.
עיינתי בהע' מארי, וגם בדברי רבינו בסהמ"צ אותו הוא מפנה בהערת. קראתי גם את דברי הספרי שהמ"מ מזכיר שם. לא נתפרש לי מדוע רבינו הבין שאלו שני סימנים..

פתחתי את המשנה המדוברת (נדמה לי חולין פ"ג מ"ז) בפיהמ"ש, רבינו לא מזכיר בעניין הלימוד שלו כך.
פתחתי את הגמרא בחולין במקום, הגמרא אומרת שהסימנים מצויים בתורה ופשוט מביאה את הפס', לא מפרשת כמה סימנים ואיך להבין את הפסוק.
אחזור שוב ואומר, תמוהה בעיניי הבנת רבינו בכך שבפסוק מוזכרים (לכאורה) 3 סימנים והוא הבין 2.

ראיתי לנכון לתרץ תירוץ דחוק מאוד ולומר כי "שסעת שסע" היא בכלל הגדרת "מפרסת פרסה", ולכאורה דומה קצת לפירש"י ותרגום אונקלוס לפס' (ויקרא יא לא זוכר איזה פסוק, ודברים יד ו).
ראיתי לנכון גם ליישב על פי דברי רבינו שכתב אחר התלמוד ש"כל בהמה המפרסת פרסה היא מעלה גרה חוץ מן החזיר, וכל בהמה המעלה גרה היא מפרסת פרסה חוץ מן הגמל". חשבתי שאולי כיוון שזה תלוי בזה, הסימן הראשון תלוי בסימן השני ויש בהם קשר, לא מעניין אותי השוסעת שסע, כיוון ששני התנאים מתקיימים בבהמות (העלאת הגרה והפרסת הפרסה) ואילו לגבי התניה של שסיעת שסע לא מצאנו כלום.
מה גם שנתקשה לי בעניין הסוס; באם נגיד שמפרסת פרסה היא עצם היותה הפרסה לחיה, קשה, כיוון שסוס הוא "מפריס פרסה" כלומר יש לו פרסה, אך הוא אינו מעלה גרה, וזה סותר את הכלל של כל בהמה המעלה גרה היא גם מפרסת פרסה וכו'..

מה גם שלא התחדד לי הגדרת הפרסת הפרסה, האם היא שלבהמה תהיה פרסה? רש"י ולדעתי גם ראב"ע אומרים שהיא צריכה להיות סדוקה באמצע - מפרסת פרסה, ושוסעת שסע היא שהסדק מפולש עד הסוף כך שנראים כשתי אצבעות בנפרד..

לסיכום הסתבכתי בהבנת רבינו, לצערי לא הצלחתי לרדת לנבכי דעתו בעומקם האדיר בהבנתו כי בפס' מוזכרים רק שני סימנים.