ראשית, עליי לומר לך ששאלתך מתבקשת, ויישר כוחך שאת שואלת.
אך עלינו לדעת שבכוונה התנ"ך מתאר את הדברים כהווייתן כדי להראות, שאף אדם לא יכול לבטוח בעצמו, כי יצר לב האדם אורב לו בכל רגע נתון, כפי שגם דוד המלך ע"ה, יצרו ארב לו בנסיבות שהיו, והוא נכשל.  
אבל עלינו לדעת שכתוצאה מאותו חטא יש לנו את תהילים, שבו דוד המלך שופך את נפשו ואת לבו, כל חייו לא השתחרר מכך, כיוון שהבין שהיתה לו כאן מפלה גדולה מבחינה רוחנית.
אמנם חכמי ישראל אמרו, שאסור לומר שדוד חטא. כוונתם היא, שאם אדם יתייחס לדוד המלך כאל רשע מרושע, בזה הוא טועה. אך אם יתייחס אליו כאדם שכשל, שגג, בגלל  הוויות שהיו באותן נסיבותבזה הוא יוכל להגיע לתובנה, כי זה כל אדם. כל אדם יכול להגיע למצב כזה, "ואל תאמין בעצמך עד יום מותך", זהו המסר. אבל מעל הכל, כפי שאמרתי, כתוצאה מכך החזרה בתשובה שלו המתמדת, מראה עד כמה הוא הבין שהוא כשל.
זאת ועוד. עלינו לדעת, שבאותם זמנים, כל בעל שהיה יוצא למלחמה היה נותן גט על תנאי לאשתו, כי במלחמות אין יודעים מה יעלה בגורלו, ייעלם, ייהרג ולא ידעו, ייחטף, יהיה שבוי. כדי למנוע עיגון נהגו אז שכל בעל נותן גט על תנאי עם יציאתו למלחמה. כך שבאותן נסיבות, אי אפשר לבוא ולומר שהיא היתה אשת איש לכל דבר, אלא אשת איש בפוטנציה.  ומשום כך אין הכוונה להמעיט בחומרת המעשה, אלא כדי לא לחשוב שהבן הוא ממזר. כי אם אכן באמת היתה אשת איש לגמרי, לכל דבר ועיקר, הבן הוא ממזר. אמנם בסופו של דבר הבן לא החזיק מעמד, אך שנדע שאשת איש אסורה לבועל ולבעל. אסורה לתמיד. אך בשל הנסיבות המיוחדות האלה שהזכרנו, הבן לא ממזר, והיא גם לא נאסרה על דוד. 
במיוחד לאור העובדה שדוד שב בתשובה גמורה, לכל דבר ועיקר, וכמוהו יראו ויעשו, לא לעניין המפלה ליצר, אלא כמוהו ידעו להיזהר מפני היצר, כי אם דוד המלך, חטא, מי לא יחטא. לכן אדם צריך להתרחק מכל מיני נסיבות שעלול בהם להיכשל. זהו המסר. ואם חלילה נכשל, ידע לשוב בתשובה אמתית לבורא עולם.
חזקי ואמצי.