להלן המענה לשאלותיך:

1. השלכת פסולת ברשות הרבים ובשטח פרטי (רמב"ם)

במשנת הרמב"ם (הלכות שכנים והלכות נזקי ממון), קיימת הקפדה יתרה על מניעת נזקים במרחב הציבורי והפרטי:

במרחב הציבורי: הרמב"ם פוסק כי אסור לאדם להוציא את זבלו לרשות הרבים, אלא אם כן התקינו כך בני העיר. גם במקרים שהותר להוציא זבל (לצורך התקנתו), אם הזבל הזיק – בעל הזבל חייב לשלם.

בשטח הפרטי (נזקי שכנים): על פי הרמב"ם, "כל המרחיק – הרי זה משובח". השלכת זבל לשטח פרטי של שכן נחשבת למטרד ולנזק ישיר (היזק ניכר). חובת המזיק היא להרחיק את נזקיו שלא יגיעו לשטח חברו.

2. תביעה בבית דין רבני

כשהזורק דתי: חלה עליו החובה ההלכתית להתדיין בבית דין רבני ("לפני דייני ישראל"). ניתן לתבוע אותו בבית דין לדיני ממונות (כגון בית הדין בקריית אונו שבראשות הרב ערוסי) בגין נזק או מטרד.

כשהזורק אינו דתי:הזמנה לדין: לכתחילה, גם כשהצד השני אינו שומר מצוות, יש להזמינו לבית דין רבני.

סירוב להופיע: אם השכן מסרב להגיע לבית הדין, ניתן לבקש מבית הדין "היתר פנייה לערכאות" (אישור לתבוע בבית משפט אזרחי). הרב ערוסי מדגיש כי במקרים שבהם אין אפשרות לאכוף את הדין בבית דין רבני בגלל הצד השני, ניתן לפעול בערכאות משפטיות כדי למנוע נזק.

דינא דמלכותא: במקרים של נזקי שכנים בבתים משותפים, בתי הדין מכירים לעיתים קרובות ב"חוק המקרקעין" ובתקנון הבית המשותף כבעלי תוקף הלכתי מכוח "מנהג המדינה" או "דינא דמלכותא".

לסיכום: השלכת פסולת היא עוולה הלכתית ברורה לפי הרמב"ם. אם השכן אינו משתף פעולה, מומלץ לפנות לבית דין רבני לקבלת הנחיות להמשך הליך (כולל היתר לפנייה לערכאות במידת הצורך).