תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם - לדמותם של מארי יוסף קאפח ומארי יוסף צובירי

מסמך תדרוך: ניתוח עיקרי הנושאים והרעיונות מתוך "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הנאום הפותח בכנס זיכרון לשני הרבנים יוסף צובירי ויוסף גפח זצ"ל, כפי שנמסר על ידי רב מרכז העיר פתח תקווה, הרב אברהם צובירי. הנאום מתמקד במספר נושאים עיקריים השזורים זה בזה: ימי בין המצרים וחורבן הבית, מהות תלמידי חכמים וריבוי השלום, ייחודם של תלמידי חכמים בארץ ישראל, חשיבות המסורת, דמותם ופועלם של הרבנים הנערצים (בעיקר הרב יוסף צובירי), חשיבות האחדות ואהבת ישראל.

1. ימי בין המצרים וחורבן הבית:

הרב צובירי פותח את דבריו בהקשר הזמן בו מתקיים הכנס - ימי בין המצרים, תקופת אבל על חורבן בית ראשון ובית שני. הוא מדגיש את הסיבה לחורבן בית שני: "וחורבן בית שני נחרב בעטיה של שנאת חינם". ציטוט זה מהווה נקודת מוצא חשובה לדיון המרכזי של הנאום, העוסק בבניין ובריבוי השלום. הרב מצביע על כך שאם עדיין מתענים בתשעה באב, סימן שלא נעשתה מספיק עבודה למגר את השנאה מהחברה.

2. מהות תלמידי חכמים וריבוי השלום:

למרות שהכנס מתקיים בימי אבל, הרב מדגיש שהוא עוסק ב"בניין". הוא מצטט את מאמר חז"ל: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם." הרב מעלה תמיהה לכאורה: "אבל השאלה הנשאלת היא שהרי בעינינו נראה שהפך הדבר תלמידי חכמים מרבים מחלוקות בעולם. זה מתיר וזה עוסר, זה מטמא והשני מטהר, זה פוסל וזה מכשיר. איך אפשר לומר שתלמידי חכמים מרבים שלום?"

כדי ליישב את הסתירה, הרב מצטט את הרב קוק מתוך "עולת ראייה". הרב קוק מסביר כי הטעות היא לחשוב שהשלום העולמי יבנה על בסיס "צוויון אחד בדעות ותכונות העולם", כלומר, אחידות מוחלטת. לעומת זאת, "דווקא הריבוי של השלום נעשה על ידי התלמידי חכמים. כיוון כשהתלמידי חכמים מראים בתורתם איך לכל שיטה יש מקום, איך לכל שיטה יש ערך בתורת ישראל." הרב מצטט את הרב דסלר (כפי שמור יוסף גפח הגדיר אותו כ"חסידה פרישה קדישה") שכותב: "כל הדעות הנראות שונות, כל המקצועות החלוקים. דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק בדעת השם יראתו ואהבתו ואור תורת אמת. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות והתבררו איך כולם יש להם מקום. כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו."

הרב צובירי רואה במשפט זה ביטוי למהות קהילת "יד יוסף", הקרויה על שם שני הרבנים הנערצים. לימוד התורה תוך עיון בכל השיטות והדעות הוא הדרך להרבות שלום ולהכיר בכך שלכל דעה יש מקור ולגיטימציה.

3. ייחודם של תלמידי חכמים בארץ ישראל:

הרב מצטט קטע נוסף מדברי הרב קוק העוסק במהותם של תלמידי חכמים בארץ ישראל. הרב קוק מתאר מצב בו "שתי שיטות שונות זו מזו ואף מנוגדות זו לזו נפגשות זה לא יוצר חיכוך זה יוצר הרמוניה וזאת יכולים רק תלמידי חכמים שבארץ ישראל שיראו בפועל שכל הכוחות גם המתנג דין זה לזה יולידו בהיפגשם כוח אדיר חדש חיובי להועיל ולהטיב וזה יכול להיות אך ורק בארץ ישראל." הרב קושר זאת לפסוקים מתהילים ("חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו") ורואה בתלמידי החכמים בארץ ישראל את אלה ש"מנעימים זה לזה בהלכה".

4. חשיבות המסורת:

הרב עובר לדבר על חשיבות הקבלה והמסורת, תוך ציטוט מהרמב"ם: "הקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהם ראוי להצלות הקבלה והמסורת שעוברת דור אחר דור מסורת בקריאה, מסורת בתפילה, מסורת בלימוד." הוא מדגיש כי תוקף המסורת טמון בהעברה מרב לתלמידו. בהקשר זה, הוא מצטט מדברי מורו, הגאון רבי יוסף צובירי זצ"ל, בהקדמתו לחומש, שם הוא מתאר את הקשר העמוק לתורת רבותיו ואת תחושתו כתלמיד יושב בין ברכיהם. הרב צובירי מדגיש כי הוא עצמו לא חידש דבר מדעתו אלא קיבל והבין מרבותיו.

5. דמותם ופועלם של הרבנים הנערצים:

החלק השני של הנאום מתמקד בהספדים וסיפורים אישיים על שני הרבנים, בעיקר על הרב יוסף צובירי, אביו של הנואם. הרב אברהם צובירי משתף אנקדוטות המאירות את גדלותו בתורה, בתפילה ובמידות.

• תפילתו של הרב יוסף צובירי: הרב מתאר את אביו כ"עמוד התפילה" וכ"מלאך עולה ויורד בסולם השירה". הוא מספר על מקרה בו נכנס עם אביו לבית כנסת חסידי וראה את אביו עומד ישר בתפילה בעוד כל הקהל מתנועע. לאחר התפילה, אביו לחש לו: "ראית איך שהם מתנועי אל תחשוב כוונתם לקיים כל עצמותיי תאמר לה כן חלב הוא דמו אל תחשוב שאבא שלי אומר תחשוב מתן שאני אחשוב יש הרבה דרכים לעבודת השם." סיפור זה מדגיש את פתיחותו של הרב יוסף צובירי ואת הכרתו בדרכים השונות לעבודת ה'.
• הרב מתאר את תפילת יום הכיפורים של אביו כחוויה עוצמתית, בה הוא נדמה ככהן גדול הנכנס לקודש הקודשים. הוא מתאר את מסירות נפשו בתפילה, גם כאשר כוחותיו תששו. "ואתה השולחן של ישראל חותם את תפילת המוסף של יום הכיפורים זר ויתקדה שמי רבו לחיים ולשלום ונאמר אמן."
• לאחר שהרב אברהם צובירי קרא לאביו את הדברים שכתב עליו, אביו הגיב בהתרגשות: "יפה אבי, אהובי וחמודי נסע וילך ואני יודע אנה הלך." הרב אברהם מפרש זאת בכך שראה את אביו עולה ויורד כמלאך בסולם השירה גם בעולם הזה.
• הרב מתאר את ביתו של אביו כ"סעודת מצווה" אליה הגיעו תלמידי חכמים ובעלי בתים מכל הזרמים ללא הבדל, וכי תמיד שררה אווירה של כבוד הדדי והבנה ש"אלו ואלו דברי אלוהים חיים". הוא מזכיר רבנים חשובים שנהגו לפקוד את בית אביו.
• סיפור נוסף מתאר סעודה שלישית בשבת בבית סבתו, שם הרב יוסף צובירי שר שירי קודש בהתלהבות רבה, תוך שהוא מוסיף פירושים ומעורר התרגשות בקרב הנוכחים. למרות שהשבת עמדה להיכנס, הוא המשיך לשיר, ורק לאחר מכן חדל, ברגע ההבדלה בין קודש לחול.

6. חשיבות האחדות ואהבת ישראל:

במהלך הנאום, הנושא של אחדות ואהבת ישראל עולה מספר פעמים. הרב מציין את דברי המארגנים על המודעה של הכנס: "בניין האומה באהבת חינם". הוא מוסיף את האמירה: "והאמת והשלום". הוא מצטט מהזוהר על הפסוק "אדוני איש מלחמה אדוני שמו", ומסביר כי "כלמן דאגה כרבה באורייתה זכה להתגעה שלמה בסוף מילוי", כלומר, מי שעוסק בתורה ביראה ובאהבה זוכה לשלמות.

הרב מתייחס לניגודים בין הדעות השונות ומצטט אדם שכתב כי למרות שהיו ניגודים בין הרבנים הנערצים, "לא הייתה ביניהם שנאה". הרב אברהם צובירי מסכם זאת באומרו כי מטרת הכנס היא "אהבת ישראל קידושם שמיים החי ורא ניגוד אינם אילה לפות כבר אמר הרב לפני ואפשר שיש בהם עניין ואת לחבירה ולהשתלמות בעלי השפה האחת."

7. סיום וברכות:

בסיום דבריו, הרב מצטט את דברי קהלת: "טוב אחרית דבר מראשיתו", ומפרש זאת בשני אופנים: הן שהתוצאה הסופית חשובה יותר מההתחלה, והן שאפשר לדעת את סוף הדבר לפי התחלתו הטובה. הוא מביע תקווה שהכנס יוביל ל"פתח של תקווה" ומברך את הקהל שיהיו ראויים להיות "רואים אלו מתוך כבוד ועליה כי אב אחד בתורה אחת לכולנו." הוא מייחל שהכנס יהיה לרצון השם ולנזכרים, ויוביל לאחדות ישראל ולבניין ירושלים.

ציטוט מרכזי המסכם את הרוח הכללית:

"כיוון כשהתלמידי חכמים מראים בתורתם איך לכל שיטה יש מקום, איך לכל שיטה יש ערך בתורת ישראל... הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות והתבררו איך כולם יש להם מקום. כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו." ציטוט זה מדגיש את התפיסה של הרב לגבי מהות השלום הנובעת מתוך הכרה בריבוי הדעות ולגיטימיותן במסגרת התורה.

לסיכום:

הנאום הפותח בכנס הזיכרון הוא מרתק ושזור במספר רבדים. הוא משלב תובנות הלכתיות ופילוסופיות על מהות האבל, השלום ותפקידם של תלמידי החכמים, יחד עם סיפורים אישיים מרגשים המאירים את דמותם המיוחדת של הרבנים הנערצים. המסר המרכזי העולה הוא חשיבות האחדות, אהבת ישראל וההכרה בכך שריבוי הדעות יכול להוביל לשלום אמיתי כאשר הוא מלווה בכבוד הדדי ובהבנה שלכל שיטה יש מקום במסגרת תורת ישראל.