גביע אשל שרוקנו תכולתו, האם כשר לנטילת ידים או לקידוש?

נושא מרכזי 1: כשרות כלי חד פעמי לנטילת ידיים

• השאלה: האם מותר להשתמש בכוס פלסטיק חד פעמי או בגביע "אשל" ריק לנטילת ידיים?
• התשובה העיקרית: מותר. הדובר פותח באמירה חד משמעית: "התשובה מותר אולי זה לא הדר אולי זה לא נוי אבל מותר מצד ה דין הן לנטילה והן לקידוש."
• הבסיס ההלכתי:אחד התנאים לנטילת ידיים הוא נטילה מתוך כלי קיבול, וכוס פלסטיק או גביע "אשל" הם כלי קיבול: "הרי זה כלי קיבול."
• הדובר מביא את דברי הרמב"ם בהלכות כלים לגבי "חותל של הוצים" ו"קרן" חד פעמית שאינם מקבלים טומאה, כבסיס לספק של החכם בן ציון שאול זצ"ל, שחשש שאם כלי חד פעמי אינו מקבל טומאה, ייתכן שאינו נחשב כלי לנטילת ידיים.
• אולם, הדובר דוחה סברה זו על ידי הבאת דברי הרמב"ם בהלכות נטילת ידיים: "וכל הכלים נותנים לידיים אפילו כלי גלים, אוכלי אדמה." וכן את המשנה מסכת ידיים.
• הוא מסביר שכלים שאינם מקבלים טומאה (כגון כלי גללים או כלי חרס שלא נשרפו בכבשן) כשרים לנטילת ידיים, מכיוון שהתנאי העיקרי הוא היותם כלי קיבול עמיד, ולא בהכרח מקבל טומאה.
• הוא מצטט את השולחן ערוך (אורח חיים סימן קנט סעיף א') ואת המשנה ברורה (סעיף קטן ג') שמבהירים שאף על פי שכלים אלו אינם חשובים ככלי לעניין קבלת טומאה, הם כשרים לעניין נטילת ידיים: "היינו אף בכל אלו אינם חשובים כלי כלל לעניין קבלת טומאה אפילו מדברי סופרים על כל פנים כלים הם אוכשרים לעניין נטילת ידיים."

נושא מרכזי 2: הבחנה בין כלי לעניין טומאה לכלי לעניין מצוות אחרות

• הדובר מדגיש את ההבחנה בין הגדרת "כלי" לעניין קבלת טומאה לבין הגדרתו לעניינים אחרים כגון נטילת ידיים ושבת.
• הוא מביא דיון אפשרי לגבי איסור עשיית כלי לשעה בשבת, אך דוחה אותו בטענה שהאיסור שם הוא מדין "מתקן מנה" ולא מדין בונה: "אבל חכם בן ציון הבא שאול דחת הראיה בטענה ששם האיסור הוא מדין מתקן מענה לא מדין בונה אלא מדין מתקן מענה מלחם מלעתם העיקר זה נקרא כלי מת כן מנה ואם כן זה נחשב כלי לעניין שבר."
• הוא מביא שאלה לחכם בן ציון שאול לגבי גביע "אשל" ריק האם הוא מוקצה בשבת, ומשיב שלא, כיוון שאפשר להשתמש בו, ולכן אין עליו דין מוקצה. הוא מרחיב זאת גם על כלים חד פעמיים שנרכשו לשם שימוש: "כל שכן כלים חד פעמיים שקונים אותם לכלים חד פעמיים כלום יש עליהם תורת מוקצא בגלל שהם כלים חד פעמים לא בוודאי שלא כי הם ראויים לשימוש ולכן אין צל של ספק שאף על פי שיש כלים חד פעמיים שאינם נחשבים לכלים מבחינת קבלת טומאה אבל הם נחשבים לכלים לעניין שבת שאינם נחשבים מוקצה לעניין התקנתם בשבת שעשו מדי תקן ננה לעניין נטילת ידיים שהם ראויים לנטילת ידיים."

נושא מרכזי 3: כשרות כוס נייר לעומת כוס פלסטיק לקידוש

• הדובר מתייחס לדברי האגרות משה (הרב משה פינשטיין זצ"ל) בנוגע לכוסות נייר לקידוש.
• הוא מסכים שכוס קידוש צריך להיות שלם, אך מבחין בין כוס נייר לכוס פלסטיק. כוס נייר עלולה להתקלקל ולהירטב, ולכן ייתכן שתיחשב כלא עמידה ובלתי ראויה לשימוש חוזר.
• לעומת זאת, כוס פלסטיק, גם אם היא חד פעמית, היא עמידה ויכולה להחזיק מעמד זמן רב, ולכן אין סיבה לפסול אותה לקידוש מצד הדין: "אבל בכלי פלסטיק לא מבעיה כלים חד פעמיים שמשוקים בשוק כללים חד פעמיים אלא גם גבי אש לך יוצא בזה הם פלסטיק ועמידים ויכולים להתקיים הרבה זמן ובאמת יש בני אדם שמשתמשים בהם העניין של חד פעמיות הוא לא משום שאין לו יכולת להחזיק מעמד אחרי שימוש ראשוני, אלא משום שרוצים לעודד את היצור ולעודד את העצלות, שלא לנקות, לגמור, להשתמש בו ולזרוק."
• הוא אף מתאר מצב בו כוס פלסטיק חד פעמית נשארת נקייה ועמידה לאחר שימוש ראשוני, ואין סיבה שלא להשתמש בה שוב.

נושא מרכזי 4: עניין של "הדר מצווה" ונוי

• למרות שהשימוש בכלי חד פעמיים מותר מצד הדין, הדובר מציין שיש עניין של "הדר מצווה" וניאות במצוות, במיוחד כשמדובר בכוס קידוש.
• לכן, אם יש לאדם כלי קבוע ונאה, עדיף להשתמש בו לקידוש מאשר בכלי חד פעמי: "ולכן כל שאפשר לו לאדם לקיים את הקידוש בגביע לא יקדש בכל פשוט. ולא בגלל שיש איסור בדבר, אלא להתנאות במצוות. ואם באמת יש לו כלי שהוא קבוע וכלי חד פעמי, שתמש בו בכלי הקבוע. כי זה יותר נוי, זה יותר הדר מאשר כלי חד פעמי."
• עם זאת, הוא מדגיש שזהו עניין של נוי והידור ולא איסור הלכתי: "אבל זה לא סרך של איסור, זה שרך של גדרי נוי והדר ולא מעבר לכך."

סיכום:

לסיכום, הדובר קובע שמותר לטול ידיים ולקיים קידוש בכלי פלסטיק חד פעמיים או בגביע "אשל" ריק, גם אם אין כוונה להשתמש בהם שוב. זאת מכיוון שהם נחשבים כלי קיבול עמידים, ואין זה משנה אם הם מקבלים טומאה או לא לעניין מצוות אלו. עם זאת, מומלץ להשתמש בכלי קבוע ונאה יותר לקידוש כאשר הדבר אפשרי, משום עניין "הדר מצווה". הדובר מביע תמיהה על פוסקים גדולים שהחמירו בעניין זה, וטוען שהחששות שלהם אינם מבוססים על הדין